היא והוא

פרק 9 - היא

הוא הרס הכל. כל היום הזה יכל להסתיים בצורה כל כך יפה, אבל הוא בחר להחריב אותו. הוא בחר להכריז "אני אוהב אותך" בדייט הראשון. זה מרתיע אותי, גם עכשיו, כעבור שלושה ימים.

הוא התקשר אליי כמה פעמים. ביקשתי ממנו לתת לי זמן. הכל היה יכול להיות כל כך מושלם עם טד, אבל בדיוק באותה נקודה שבה הוא הצהיר על אהבתו אליי, נזכרתי. חזרתי למציאות. כל אותו יום היה עבורי כמו אשליה, חלום. אבל הוא החזיר אותי למציאות, להבנה של – מה לעזאזל אני עושה? בחלומות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שזו תהיה הצורה שבה אתנהג עם בחור שרק הכרתי. כל כך רציתי אהבה, אבל אולי אני באמת לא מוכנה אליה אם ככה אני מגיבה כשהיא מגיעה. אמנם היא לא קרתה לי עדיין, אבל עבורו, עבור טד, היא כן קרתה. המחשבה הזו רודפת אותי.

איך הוא יכל להגיד את זה? הוא הרי לא מכיר אותי. אולי הוא לא מי שחשבתי שהוא. אולי הוא לא בשבילי. אולי אני צריכה להפסיק עם זה, לפני שזה יתדרדר. לא הרשתי לעצמי להפתח ככה עם בני המין השני כל החיים שלי כמו שנפתחתי בתקופה האחרונה. ואיתן. עם איתן סיימתי לחלוטין. אני לא יכולה להגיד שאני אדישה לגמרי לעניין. העובדה שיצאתי בכלל לדייט עם טד היא חלק מה"התרפאות" שלי מאיתן. קשה לי לחשוב על כך שסיימתי את הקשר הזה בנינו, ביני לבין איתן, אבל חשבתי שאולי, רק אולי, טד יצליח להשכיח ממני את איתן. והוא הצליח. הוא הצליח עד שהוא אמר את זה. עד שהוא אמר שהוא אוהב אותי.

אני יושבת עכשיו מול קלואי וניק בדירה המשותפת שלהם. הם יודעים שמשהו קורה, אבל הם לא יודעים על טד. עדיין לא. אני צריכה הרבה אומץ כדי לספר להם מה קורה, אבל אני בכל זאת מסרבת לשתות מכוס היין שמונחת למולי. האומץ צריך להגיע ממני, בזכותי, ולא בזכות האלכוהול.

"אנחנו מחכים." קלואי מעירה לבסוף. הדירה שלהם נמצאת בקומה התשיעית, ומחלון הראווה אפשר לראות את התנועה של ניו-יורק בשעות הלילה המאוחרות. כדי לגור בניו יורק צריך להתרגל לצלילים הבלתי פוסקים שלה, ובשלב מסוים אתה אכן מתרגל ואפילו אוהב את מה שאתה שומע. שלושתינו יושבים על אדן החלון הרחב ומביטים אל מחוץ לבניין. סירנות של משטרה נשמעות מלמטה ואני חוזרת למציאות.

"קלואי, את זוכרת את טד? הבחור שהתחיל איתי? הבחור שהחזרתי לו את התמונה שלו?" אני מפנה את השאלה אל קלואי, והיא מחזירה אליי מבט בהנהון קל.

"הוא הגיע לספרייה שלנו. במקריות. הוא קנה מתנה לאיזו משהי, אז דיברנו ו... החלטתי לתת לו את המספר שלי." קלואי לא יודעת על איתן וזה הופך את כל העניין לקל יותר. לסודות יש יתרונות לפעמים. היא מוחאת כפיים וניק מחייך. שניהם מרוצים כי סוף-סוף אני פועלת כדי להשיג את מה שאני רוצה. אבל זו בדיוק הבעיה, כי עכשיו, בנקודה הזו, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה.

"יצאנו לדייט." אני פשוט אומרת את זה. אני לא מספרת לה על הפעם ההיא, הפעם היחידה שבה טד ואני נפגשנו בדירה שלו והתנשקנו. את זה אני שומרת לעצמי. קלואי מתרוממת במידיות. היא הולכת לעשות הצגות וזו קלואי וזה בסדר, כי זו קלואי, קלואי שלי, ולכן בחרתי בה – אפילו שלפעמים היא יכולה להיות דרמה קווין. היא שמה ידיים על הראש ואני יודעת, אני יודעת, שעומדת להגיע התפרצות בנוסח קלואי מקגוויר בעוד כמה רגעים.