הפיה והדרקון

משונה

חלמתי חלום משונה. זאת אומרת, אני תמיד חולמת, אבל החלום הזה היה כל כך...מוחשי. בהיתי באוויר בחשש בעוד התמונה מתגבשת בדשא מולי- זה היה המקום שהיינו בו במציאות, רק שוב ביום- וחיכיתי לחלום, לראשונה בחיי באופן מודע. בעודי תוהה למה אני מחכה ואיך אני יודעת שאני חולמת ולמה אני חושבת את המשפט הכי מוזר שחשבתי אי פעם, ראיתי דמות מולי מתגבשת ומחייכת בהיסוס. בהיתי בה בלב דופק, כי זיהיתי את האדם הזה מתמונות וזכרונות עגומים- אבא שלי. אבל מה הוא עושה כאן? "אסנת," אמר ורעדתי למשמע השם שלי אצלו. הבן אדם הזה עשה לנו לא מעט צרות, והחמצתי לו פנים והסטתי ממנו מבט כועס בידיים משולבות ברעד. בעיני רוחי ראיתי את אמא במבט נעלב. "גדלת." הוסיף בעצב. לא עניתי. בחנתי אותו בזעף. הוא לבש בגדים שחורים-חולצה אפורה ומכנסיים שחורים עם נעליים שחורות ושעון של בנים על יד שמאל. השיער שלו היה חום עם עיניים ירוקות. שאול. אבא שלי. "ולמה אתה כאן?" שאלתי בבוז. הוא חייך בעצב והוציא משהו מהכיס. עקבתי אחריו וראיתי שהוציא טבעת-טבעת בצבע זהב בצורת כתר. בהיתי בה. לא הכרתי אותה. טוב, למה ציפיתי, לטבעת הנישואין של אמא? היא שומרת אותה עמוק בבית, במקום שלא נחשוב עליה. "זה בשבילך," אמר שאול.(מאז הגירושין, לא קראתי לו יותר 'אבא'.) "תכננתי להביא לך את זה לבת מצווה, אבל.." "מה זה?" קטעתי אותו. הוא בהה בטבעת ואני התמלאתי סיפוק. כל דבר שיגרום לו אי נוחות מבחינתי נחשב נקמה. "הפירות שאכלתם היום," הוא אמר והסתכלתי עליו מופתעת כי איך הוא אמור לדעת, "הם לא משפיעים עלייך מסיבה מסויימת." "איזו?" שאלתי, מרוב תקווה שהרגשתי שוכחת לכעוס. לא מצא חן בעיניי שיאיר הרגיש משהו ואני לא, אם אני גם אמורה וגם היצור ליאן אמרה את זה. שאול חייך ושם לי את הטבעת באצבע של יד ימין. עדיין לא הרגשתי כלום. בהיתי בה. "זה ישפיע במציאות," שאול הבטיח ושתקתי בציפייה. "איך ידעת איפה אני? עקבת אחרינו?" שאלתי והסתכלתי עליו שוב, ממששת את הטבעת ביד שמאל ותוהה אם היא באמת מזהב. הוא שפשף את העורף במבוכה. "אחרייך, האמת. את החדש אני לא מכיר-" "יאיר," אמרתי בכעס. שאול באמת עקב אחריי? אבא הנהן בהיסח הדעת. "מגיל אפס אני עוקב אחרייך למעשה במעקב קסום, כי עד שתגלי מה את רצינו לשמור עלייך, להיות מוכנים לבוא אם יתקוף אותך משהו." אמר ושתקתי בהלם. זה מסביר למה אני מרגישה שצופים בי כל הזמן. הסתכלתי שוב על הטבעת. "ועכשיו אתה עוקב אחריי איתה?" שאלתי וניערתי את היד, לסמן שהתכוונתי לטבעת הכתר. אבא חייך. "לא, מתוקה. הטבעת תעיר את הכוחות שלך ביחד עם הפירות, שלא יצליחו לעבוד בלעדיה." אמר. הייתי תקועה במילה מתוקה, ולא ממש הקשבתי לכל השאר. הוא מתגעגע אליי? שאול בחן אותי. "כשתחזרו לכדור הארץ, ספרי לאמא שלך מה קרה." ביקש והרגשתי שאני מתעוררת. "שאול-" אמרתי אבל התעוררתי והוא נופף לי בעצב. פתחתי עיניים במטושטש גיליתי שיאיר כבר ער ובוהה בנהר וליאן הספינקס בוהה בי. נראה שהתכוונו להעיר אותי. חייכתי לליאן במטושטש והזזתי את הראש לצדדים כדי להתעורר. מוזר, אבל הרגשתי מלאת אנרגיה למרות שרק קמתי- ומיהרתי לבדוק את יד ימין. בעיניים פעורות וגוף קפוא ראיתי שהטבעת אכן שם, בצורת כתר זהוב וקורצת לי. אז זה באמת היה חלום מוזר במיוחד. "תכננו מסלול כשישנת," יאיר אמר לי כשראה שקמתי. "איזה?" שאלתי בהיסוס, תוהה מה נפגוש היום ואיך הטבעת שלי עובדת ואם שאול צדק בקשר לפירות. "נשוט בנהר עם צמד דייגים שיש פה," אמר יאיר בשמחה, "ומשם נקבל פגסוס שיטיס אותנו למערות הדרקונים." הנהנתי בהיסוס ויאיר הבחין בטבעת החדשה ששיחקתי בה שוב עכשיו וגם ליאן, שעקבה אחרי מבטו של יאיר.