תוהו ובוהו השתרר כמעט מיד. אסנת קרסה. אני ואביגייל מיהרנו לתפוס אותה. הטבעת שלה הפסיקה לקרון לאט לאט ואסנת נרדמה על שנינו. אמא שלה מיהרה אלינו להפתעתי (כי כולם הלכו להילחם) ומלמלה משהו. היה לה שיער חום חלק, כמו של אסנת, רק שהוא היה מתולתל. גם לה היה עור לבן אבל עיניים ירוקות. אסנת התעוררה מנומנמת כעבור עשרים שניות מתוחות. "דרקון אפור?" מלמלה כשזיהתה אותה במעורפל. אמא שלה הצליחה לצחוק והן התחבקו. אסנת נרדמה שוב אחרי זה ואמא שלה בחנה אותה בדאגה. שון וקורט גם מיהרו אלינו ושון נראה מודאג אבל מלא הקלה לראות אותנו בחיים. חזרתי להסתכל על האנשים. לידם עמד עוד מישהו שהסתכל גם על אסנת בדאגה. שון היה בלי כובע ונראה מוזר. ואז הבנתי שגם אני בלי כובע המצחייה הכחול שלי, לראשונה מאז עזבנו את כדור הארץ. רעדתי. סבא שם לי יד על הכתף וחייך, ונזכרתי מיד שהכוחות כבר בתוכי. חיבקתי אותו וצחקתי בהקלה. גם סבא צחק. "נכד נפלא שלנו" סבתא אמרה והצטרפה לחיבוק. התכווצתי במבוכה, אבל לשמחתי ראיתי כשהגנבתי מבט ימינה שאסנת ואביגייל מרוכזות בלדבר עם שגית בכלל. הנהנתי לסבתא ומחינו את העיניים. "מה עכשיו?" שאלתי בצרידות. היה מוזר להרגיש בבית בלי להיות בבית. "צריך ללכת," אמר האיש שעמד ליד שגית. הסתכלתי עליו בתהייה והוא חייך. "נעים מאוד, אני שמעון. ידיד של שגית ואסנת. אנחנו צריכים לחזור לכדור הארץ- האנשים כבר יטפלו בהכל." אמר בחומרה. "למה?" מחיתי וסבא הרים גבה ליד שמעון. "אנחנו מסוגלים להילחם." אביגייל הנהנה. "לא," להפתעתנו קורט דיבר. הסתכלתי עליו בפרצוף חמוץ. "כוחניים או לא כוחניים, אכלתם מהפירות או לא אכלתם מהפירות, אתם עדיין ילדים. עדיין קטינים. אסור לכם להילחם- זה חוק בעולם האגדות." אמר. שון הנהן. פתאום הבנתי שקורט הוא אחיו הגדול ולו רק בכמה דקות, כי הם תאומים. נאנחתי בהשלמה. "טוב. אבל מה יהיה עם אסנת?" ניסיתי שהשאלה תישמע כבדרך אגב. לשמחתי רק אביגייל חייכה לעצמה והשאר החליפו מבטים שלא חשפו שהבינו משהו.
"ניקח אותה ליד הסודית ושם נרפא אותה," שגית אמרה וחיבקה חזק יותר את ביתה הישנה. "והטבעת?" שאלתי. אביגייל התקרבה לשגית בחשש. נזכרתי שאביגייל היא החברה הכי טובה של אסנת. שגית הורידה מהאצבע של אסנת את הטבעת ובחנה אותה. "נראה שאסנת עוד לא לגמרי מבינה איך לשלוט בה, והעניינים קצת יצאו משליטה." אמרה אחרי רגע וסגרה את היד עם הטבעת לאגרוף כשהטבעת בתוכה. לרגע היה אור לבן גדול וכולנו עצמנו את העיניים בחוזקה או הסטנו את המבט, אבל הוא מיד נעלם. "כמו בשר הטבעות?" נחרדתי כשזה נגמר ושמעון צחק. " לשמחתנו לא. הטבעת הזאת רגילה לגמרי...או לפחות, במובנים כוחניים. איך אסנת קוראת לעצמה?" שאל לפתע. "פיה," מלמלתי והסמקתי. "ואני קורא לעצמי דרקון." "הפיה והדרקון," שמעון חייך וקרץ אליי. אלוהים, כמה שרציתי להעלם. "נחמד." "והדרקונית," אביגייל מחתה ושלחתי אליה מבט אסיר תודה על הסחת הדעת. היא חייכה מאחוריי הגב של שמעון, אבל שמעון רק הנהן בהיסח הדעת והלב שלי שוב שקע לגרביים. לאביגייל ירד החיוך. "והדרקונית. בכל אופן, בואו נחזור הבייתה." סיים. "איך?" שאלתי, להוט להחליף נושא. אביגייל הנהנה בדאגה. "אין פה מערה עתיקה." אמרה. שון החמיץ פנים. "אולי. אבל יש פה סירה עתיקה." אמר. קורט נחר והחטיף לו. "בחייך. היא חדשה! ישר מהחנות. אז מה אם היא מיד שנייה-" "ומלאה לכלוך," שון רטן. -"ולפעמים נעצרת בבת אחת-" –"ועשן," שון הוסיף. "היא לבנה!! כמו שסירה אמורה להיות!" קורט סיים. נראה שנגד זה לשון אין טיעון נגד, והוא רק הסתכל על קורט בזעם ושילב ידיים. הוא הנהן באי רצון וקורט צחק כמו משוגע. הצטמררתי. לפתע עלה לי רעיון נפלא כשנזכרתי במסע האחרון שלנו בסירה שלהם ובמשהו שאמרתי לאסנת בהתחלה: צריך לחכות למשהו. "יש לנו חיות מחמד," אמרתי בשמחה. שון הסתכל עליי בחשדנות. "מי? מה?" שאל. סיפרתי להם על ליאן הספינקס ואריה הפגסוס. "חיברתם בין פגסוס לספינקס?" שמעון שאל בהלם ואני ואביגייל הנהנו והחלפנו מבטים מודאגים, תוהים איך זה יתקבל. "ואוו," שמעון מלמל. שגית קמה עם אסנת בידיה. "די לפטפוטים. כדאי שנלך. מצבה של אסנת מידרדר," אמרה. הלב שלי דפק ורעדתי. קמתי גם והנהנתי. זימנתי את אריה, קורא לו במחשבותיי בעיניים עצומות והתרכזתי. 'אריה,' חשבתי בכל הכוח כשאני מדמיין אותו- פגסוס לבן ומרשים. ואז ראיתי סרט אמיתי בעיני רוחי: הוא רעה בדשא ואכל בנעימים. 'יאיר?' שידר לי בחזרה וקפצתי בבהלה. סבא תמך בי. "מה אתה עושה?" שאל והיה מוזר לשמוע מישהו מדבר בקול רם פתאום. בלעתי רוק. "אני מדבר עם אריה הפגסוס, אני קורא לו לכאן" הסברתי ושמעון הנהן והרפה את הכתפיים. סבא קימט את המצח. 'כן,' חזרתי לשדר לאריה. 'אתה יכול לבוא? אנחנו צריכים אותך. אנחנו במקום של משמידי האש.' אריה נבהל והסברתי לו שהם הובסו בהרגעה. הוא נרגע והבטיח לבוא.
YOU ARE READING
הפיה והדרקון
Adventureאסנת מגלה דברים חדשים על משפחתה, דברים מפליאים ומופלאים, אך גם מפחידים. למה פתאום יש לה כוחות על, ממש כמו בספרים? מה קרה לדרקונים? מה כל היצורים המשונים האלה? מתי מישהו הקים אגודה משונה, שרק רוצה להרוס הכל? ואיך לפתע החברה הכי טובה שלה שואגת אש וה...