הפיה והדרקון

מטר אש(נק' מבט: טליה)

מצילי עולם האגדות נעלמו למשמידי האש, ואני שחיתי הבייתה במהירות, מארגנת תיק לטיול. שירן ביתי ובעלי ארגמן הסתכלו עליי בשאלה. "לאן את הולכת, אמא?" שירן שאלה אותי והניחה את המזלג. גיליתי שהם אכלו פסטה בולונז, והריח היה מגרה, אז ארזתי לי גם אוכל. "נכון בני האדם שהגיעו לכאן? אז אני הולכת לעזור להם, ולנו גם." אמרתי בזמן שסגרתי את הקופסה עם ארוחת הצהריים במכסה סגול. שירן הבינה וחזרה לאכול בשלווה, מזמזמת לעצמה שיר שזיהיתי שהוא מתוכנית טלוויזיה שהיא אוהבת. "רגע. מה?" ארגמן דרש לדעת. הסברתי לו במהירות את הדברים החשובים: כל היצורים יהיו בסכנה אם לא נשמיד את משמידי האש, צריך להעביר את הדרקונים למערות שלנו, בזמן שהילדים בינתיים ילחמו במשמידים עצמם. "את בוטחת בילדים שיסתדרו לבד? הם רק בני שלוש עשרה!" הוא התפלא ונסוג לאחור בכיסא. "תתפלא מה ילדים יכולים לעשות כשנותנים להם," אמרתי ותליתי את התיק על הגב בזמן שמלאתי בקבוק מים גדול. ארגמן עצם עיניים והניח את הסכו"ם בצלחת. "חכי. אני בא איתך" אמר, סיים לאכול, שתה מים ואז קם לארוז לו גם תיק אחרי שהנהנתי בהקלה. לבעלי יש יותר קשרים מלי, וגם אשמח לחברה טובה. "גם אני רוצה הרפתקה" שירן מחתה והסתכלה עליי במבט מאשים. חייכתי אליה ברוגע. "לא, שירני. זה מסוכן מידי לילדים. את תישארי כאן ותשמרי על הבית שלנו. זה חשוב לא פחות, יכולים לתקוף גם כאן, ומי יכול לעשות את זה יותר טוב ממך?" אמרתי בכנות. שירן בהתה בי לרגע ואז ניפחה את החזה בגאווה והנהנה בחשיבות עצמית. "בסדר. אשמור על הבית, אמא. אדחיק את משמידי האש!" אמרה בהכרזה וחייכתי. "תודה, שירני." אמרתי בעוד ארגמן מגיע עם תיק על הגב ונושק לשירן על הלחי. "להתראות" אמרנו לה והיא נופפה בעליזות בזמן שיצאנו ונעלנו את הבית אחרינו.

"עכשיו למטר" אמר ארגמן והנהנתי בזמן שיצאנו מחצר האצות. מטר היה ראש בני המים באיזור שלנו, והוא יוכל לפנות לבני ים בכירים יותר וכן הלאה. הגענו אליו כעבור חצי שעה שחייה והסברנו לו הכל והוא הקשיב במבט חמור סבר בבניין המועצה. "בסדר. שמעתם אותה. התארגנו למשימה. הגנו על עולם האגדות!" פקד לנתיניו, שנראו מודאגים מאוד בחדר הישיבות בו היינו. הם מיהרו להנהן ולהתארגן בזמן שהודיתי למטר, שחייך. "הייתי עושה זאת במוקדם או במאוחר. אני מודה שאני עצלן לפעמים." אמר וצחקנו אני וארגמן. אחרי זה יצאנו ואז נעצרנו כדי לזמן את הדרקונים. בזמן שבני הים עם הכוח לזמן עשו זאת, קיוויתי ששירן בסדר ומסתדרת. כוח השירה שלה היה מרשים מאוד יחסית לילדה קטנה, וקיוויתי שבינתיים התווסף לה כוח נוסף שיעזור לה להדחיק את כל מי שלא רוצה לשתף פעולה. הדרקונים הופיעו לבסוף והתעוררו אחד אחד בזמן שהסרנו מהם את הכישוף והחומה העל טבעית עם האור הסגול באור לבן וטוב. אני וארגמן הובלנו דרקון שפחד מאוד, והיינו צריכים ללטף אותו המון ולשחד אותו בחטיפי דרקונים כדי שיגיע למערה הזמנית שלו מרצון. הופתעתי מאוד לגלות שמשמידי האש זימנו את כולם מהכדור הארץ, אחד אחד. צריך המון כוח לכך. צפיתי באנשים מביאים אותם למערות בדאגה, תוהה מה עבר על הדרקונים המסכנים בזמן האחרון. ארגמן לידי חיבק אותי. "עכשיו יהיה בסדר," אמר. חייכתי בהיסוס. לבסוף, הדבר לקח שעה, כשכל הדרקונים היו בטוחים עם מזון ומים וחציר במערות שלהם אנשים המועצה ביצעו קסמים מגנים שיגנו על המערות מפני קסמים של אנשים שהם לא אנחנו, ובכך סיכמנו את העניין. הסתכלנו עליהם בסיפוק מודאג בזמן שהם אכלו ושתו ואז הלכו לישון."כולם שרדו," מטר אמר לכולם והרענו בשקט, כי הדרקונים ישנו. אחרי חיבוקים ודיבורים עליזים על כך שעכשיו הכל בסדר, חזרנו הבייתה.