הפיה והדרקון

חברות (נק' מבט: אסנת)

"מה זאת אומרת?" שאלתי בפחד, כולי תקווה ששון יענה לי ולא קורט. שון שתק לרגע. "מה הספקתם לראות?" שאל לבסוף. "לא הרבה," אמרתי בחשש בעוד אנחנו מגבירים מהירות מסיבה שלא הבנתי, "רק הספינקס." החלטתי לא לספר להם שיש כבר דרקון אפור אחד. הם נראו לא הכי יציבים בעולם גם ככה, וממש לא רציתי לטבוע וצעקות. שון משך בכתפיים. "טוב, כאן כל היצורים הקיימים בדרך כלל. אולי עד מערות הדרקונים תראו אחד או שניים." –"או שלושה, או ארבעה" נהם קורט וחייך חיוך ערמומי ואז צחק. בלעתי רוק וחשבתי בכעס איך ליאן הצליחה לחשוב רק על הטרמפ ההזויי הזה בלבד ולמה היא לא זימנה ישר את הפגסוס המפורסם. "די כבר להסתיר את האמת המרה, שון שון." אמר וצחק שוב. שון החמיץ פנים וסידר את הכובע שלו. "איך אתה מסתדר איתו?" לחשתי לשון, שחייך חלושות. "אני שואל את זה את עצמי הרבה," הודה בלחישה. קורט נהם והסתכל החוצה. חייכתי. "אז מה נפגוש?" שאלתי בקול חלול מפחד. "לא דרקונים," יאיר אמר בזעף להפתעתי והסתכלתי עליו וגם קורט. "כולם חולים. רק המנהיג לא." "נכון מאוד," אמר קורט, שנשמע מתרשם מיאיר. "ומכאן סביר להניח שתפגשו את המנהיג." "אבל הוא לא בכדור הארץ?" שאלתי בחשש. קורט משך בכתפיים. "תלויי מתי. לפעמים הוא מבקר את חברים שלו, כמו שאתם מבקרים חבר חולה לניחום. לרוב הוא כאן, וקשה לפספס את זה אז מרוב אש בשמיים שהוא שואג מרוב כעס." הלב שלי דפק והסתכלתי אוטומטית בחלון ההגה. קורט חייך. "תאמיני לי, לא יהיה צריך לבדוק כשהוא יהיה פה." הבטיח לי. שתקתי, אבל יאיר נראה סקרן פתאום. "מה עשה אותם חולים?" שאל. "או," אמר שון והקפיץ אותי בבהלה כי מרוב שהוא שתק שכחתי שגם הוא פה, מה שגרם לו לצחוק ואז לחייך בהתנצלות ולי להנהן אחרי זה ולהתרחק מהכיסא ולקרוס בספסל. "סוף סוף מישהו שואל שאלה טובה. כולם מעדיפים להתרכז בתרופה. אני מניח שאתם מצילים את הדרקונים עכשיו?" שאל שון והנהנו. שון חייך בסיפוק. "אז לשם עליכם לפנות ברגע שתראו את הפגסוס." אמר ושחרר את הכתפיים בהקלה ואז שם על הגה אוטומטי את הסירה והסתובב אלינו. אני ויאיר החלפנו מבטים תוהים וקורט בהה מהורהר באופק, מזמזם את המנגינה ששון שר מקודם. כמעט התחלתי להינות בשיט הזה, אלמלא ריח הסיגריות וקורט שהפחיד אותי. "חפשו אותו." אמר שון. "חפשו את האשם במחלת הדרקונים." יאיר נהיה מודאג. נראה שהוא מרגיש יותר טוב, עכשיו כשהסירה במצב אוטומטי. "אבל מי זה יכול להיות?" שאל. "פנו אל ארץ הרעים," הציע שון. "השם 'רעים'-'חברו.ת' - אירוני, כמובן. שם כל המפלצות הרעות." הסביר שון. "בטוח תמצאו מישהו אחראי לעסק." הרהרתי בעוד הפעם אני מתחילה לחטוף בחילה, אבל מהמסע, לא מהנהר. יאיר בינתיים לקח לימון נגד בחילות מקורט לפני שהספקתי להזהיר אותו שאולי הוא שם עליו איזשהו חומר רעיל או שהוא סתם לא בשל והתחיל לאכול אותו. "מי הכי הגיוני שזה יהיה?" שאלתי בזמן שיאיר החמיץ פנים מהלימון. שון חייך. "שאלת השאלות, לא? אני חושש שאתם צריכים לגלות לבדכם." אמר בעצב ושתקנו בהבנה. כעבור עשר דקות נוספות הגענו שוב לדשא והודינו לדייגים. "מי ייתן והיצורים הטובים יהיו איתכם," אמר שון. קורט נהם שלום והם שטו חזרה בזמן שנופפנו שנינו, אני בעצב כי איתם הרגשתי מוגנת. הסתכלתי לשמיים כשהם נעלמו, כי חשבתי שהרגשתי מישהו טופח לי על הגב, אבל יאיר היה לידי וחייך לנהר חיוך של 'אני כבר לא פוחד ממך!'. לשמחתי מיד נחת לפנינו יצור מרשים- סוס עם כנפיים לבן שצהל במלכותיות. יאיר הזעיף פנים לנהר פעם אחרונה ועלינו על הפגסוס כשיאיר מטיס אותנו ואני מסתכלת בשמחה מסביב, שמחה על האוויר הצח. "אז לאן עכשיו?" שאלתי בעודי שואפת ונושפת אוויר טהור שממלא אותי. יאיר עשה כמוני וניסה לשרוק את המנגינה של שון עם הרבה זיופים, מה שגרם לי לצחוק ולתקן אותו בערך איפה שטעה ומה שזכרתי. "למערות של הדרקונים, קודם כל. אני רק שמח שהם ריקים, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הדרקונים היו שם. בכל אופן, לשם." אמר וחזר לשרוק. נשכתי שפתיים ושוב הסתכלתי מסביב, שוקעת במחשבות. אם אני פיה, ויש לי כוחות עכשיו, אני יכולה לעוף, לא? אני לא אמורה לפחד מליפול מהפגסוס. הממ. באמת צריך למצוא לו שם. אני אחשוב על זה. ואם שאול עקב אחריי, למה הוא אמר לי לעדכן את אמא על המפגש המוזר הזה? הרי אם הוא עקב אחריי הוא בטח יודע גם מה המצב שלה. לא? ואם הוא עקב אחריי... הכעס חזר אליי לרגע, זה אומר שהם הסתירו ממני סוד רציני כל החיים! "היי!" יאיר אמר לפתע והקפיץ אותי בבהלה והזיז את הסוס שמאלה וימינה שוב ושוב עם המושכות כי הפגסוס נבהל ממשהו שלא ראינו.