"אם את מתעקשת להתנגד אני פשוט יצטרך לעשות הכול בכוח"....
הוא הביט לתוך עיני, מנסה להבין מה עובר לי בתוך הראש אבל לא נתתי לו.
עוד לפניי שהוא הספיק לעצור אותי קמתי מהמיטה לכיוון השירותים שהיו בחדר.
"אני רוצה לראות אותך מנסה" זרקתי לפני שסגרתי אחריי את הדלת.
התחלתי להתארגן ובמזל הייתה שם חבילה חדשה של מברשות שיניים, שטפתי את הפנים וסידרתי את השמלה שלבשתי עוד מאתמול.
יצאתי אחרי כמה דקות מהשירותים מגלה שלוקה נעלם מהחדר אז קוויתי שאני יספיק לחמוק לפניי שהוא ישים לב שנעלמתי.
פתחתי בזהירות את דלת החדר מבלי לעשות יותר מידיי רעש.
"לאן חושבת שאת הולכת" הרמתי את ראשי, פוגשת בפניו של לוקה, ראשו היה רטוב כאילו הוא יצא הרגע מהמקלחת, כנראה ניצל את זה שהייתי בשירותים כול כך הרבה זמן ולא יכולתי שלא לנזוף בעצמי על שהתעקבתי שם כול כך.
"אני כבר פיקחת ואין לי שום סיבה להישאר כאן" אמרתי לו בחוסר עיניין מתכוונת לעקוף אותו לפניי שיהיה לו מה לומר בנושא.
השתנקתי במהירות כשהוא הרים אותי בפתאומיות על כתפו, מונע ממני לעשות את מה שרציתי מאתמול-לברוח ממנו.
"עזוב אותי!" הרבצתי לגבו עם אגרופיי אך זה לא הזיז לו בכלל והוא המשיך במעשיו.
"כבר אמרתי לך מקודם תפסיקי להתנגד" הוא ירד במדרגות כשאני עדיין מרביצה לגבו והוא מתעלם ממני לחלוטין.
"למה שאני אפסיק! הריי אתה בכול מקרה עושה מה שאתה רוצה" אמרתי בקולי קולות כשהדי קולי נשמעים ברחבי הבית הענק.
הוא התעלם מהצהרתי והכניס אותי לתוך המושב הקדמי של מכוניתו.
לפניי שהספקתי לברוח הוא כבר היה בכיסא הנהג, נוסע במהירות בכביש הצר ואני ידעתי לאיפה בדיוק הוא רצה לקחת אותי.
תיכננתי בראשי איך לברוח בשנייה שהוא עוצר את האוטו ואפילו שקלתי לקפוץ תוך כדי נסיעה.
הבטתי מהחלון וגיליתי שכבר הגענו לבית של רופא הלהקה או יותר נכון רופאת הלהקה. זה לא שפחדתי ללכת אליה, זה פשוט שלא רציתי להודות בכך שכול המצב שהגעתי אליו הוא באשמתי ובאשמת ההתגרויות שלי בלוקה.
לוקה יצא מהמכונית ולפניי שהספקתי למצמץ כבר הייתי שוב על כתפו למרות התנגדויותיי הרבים.
הוא הלך ברוגע מבלי לייחס לצעקותיי יותר מידיי חשיבות וזה הרתיח אותי שהוא אמר לי מה לעשות גם אם זה היה לטובתי, הייתי בנאדם בוגר שמסוגל לדאוג לעצמו אך בתוך תוכי פיקפקתי גם בזה.
הוא טיקטק כמה פעמים עד שהדלת הישנה נפתחה ונגלתה מולו רופאת הלהקה, אני עוד זוכרת את שיערה שכבר הלבין וקמטייה הקטנים שנראו על פנייה אך עיניה הירוקות תמיד היו חיות ומלאות אנרגיה.
"בוקר טוב לכם" קולה היה עדין מכפי שזכרתי אותו ולא יכולתי שלא לתהות מה מראה פרצופה לסיטואציה בה אני נמצאת.
"בוקר טוב" לוקה החזיר לה ויכולתי לשמוע את החיוך בקולו. "כן ממש בוקר מצויין" אמרתי בציניות מקווה שאולי הרופאה תשים לב למצוקה שלי ותעזור אך כמובן שזה לא קרה והיא רק ציחקקה מעט והובילה את לוקה לתוך ביתה כשאני עדיין על כתפו.
"אנחנו צריכים עזרה" הוא אמר בעודו מניח אותי בעדינות שלא אופיינית לו על הרצפה.
"אם כבר אתה צריך עזרה" החזרתי לו בכעס ובטון מאשים מתכוונת ללכת לכיוון הדלת אבל ידו עצרה אותי.
רופאת הלהקה ישבה בספת יחיד וחיכתה כנראה שגם אני ולוקה נשב בספה שמימולה.
לוקה התיישב ואני התיישבתי לידו בחוסר רצון כשידו עדיין אוחזת בידי כי הוא הכיר אותי יותר מידי טוב וידע שאני יברח בשנייה שתיהיה לי הזדמנות.
"עכשיו כשכולנו יושבים ספרו לי מה הסיבה לבעיה" היא אמרה ואני לא יכולתי שלא לתהות למה לעזעזל היא רוצה לדעת את הסיבה ולא את הבעיה עצמה.
"אז אני מבין שאת כבר שמת לב מה הבעיה" הפעם זה היה תורו של לוקה לדבר ואני לא הבנתי את המבטים שהם העבירו אחד לשני.
"כן אני אומנם זאבה זקנה וחוש הריח שלי כבר לא מה שהיה פעם אבל את הריח שלך מתוקה אי אפשר לפספס" היא פנתה אליי הפעם וקו מחשבתי נקטע בעודי מנסה לפענח מה היו פשר המבטים שלהם.
"מה זאת אומרת?" שאלתי בחשש מפסק הדין שינתן לי כי לא ידעתי מה גודל הנזק שגרמתי לעצמי הפעם.
"בדרך כלל אומגות מסוגלות לישמור על הריח שלהן ולרסן אותו אבל במקרה שלך הוא מופץ לכול עבר בלי להתחשב בסובבים" היא אמרה ברצינות ובחומרה ואני ידעתי שזה אשמתי, אומגות לא אמורות לשחרר את הרסן ובמיוחד לא את הריח שלהן מול אלפא ואני עשיתי את שתיהם.
"יש לי שתי שאלות לשאול אותכם" ראשי הורם להביט בזאבה הזקנה "מה הסיבה שזה קרה והאם אתם רוצים לשמוע את הפתרון?" היא המשיכה.
הבנתי את הדבר הראשון שהיא אמרה אבל לא את הדבר השני, מה זאת אומרת אם אנחנו רוצים לדעת את הפתרון! ברור שאני רוצה, אז למה היא ניסחה ככה את שאלתה?
הסתכלתי לכיוונו של לוקה בדאגה והיה נראה שגם הוא חושב על דבריה של הרופאה.
"יש מצב שאולי בטעות שיחררתי את הריח שלי בייחום שלי" אמרתי בשקט בתקווה שהיא לא תשמע "מולו" את זה כבר כמעט מילמלתי והרגשתי את ההלם שהתפשט בחדר, אומנם לוקה ידע על זה אבל הוא לא ידע שהייתי בייחום באותו היום וששנייה לפניי שהוא נכנס שתיתי את כדור הנגד שלוקח לו לפחות שעה או שעתיים לפעול.
הסטתי את ראשי לכיוונו של לוקה כדי לגלות את מבטו המופתע וגם הדואג?
"זאת הסיבה שאת לא מצליחה לשלוט על הריח שלך" הזאבה הזקנה מילמלה מולי בהבנה ואני לא יכולתי שלא לרצות לקבור את עצמי כי ההתגרות הזאת באותו היום באמת הייתה מוגזמת.
"מה הפתרון?" לוקה התאפס על עצמו והתיישר במקומו, מסתכל ברצינות שלא אופיינית לו על רופאת הלהקה הזקנה.
"במצב הזה אין כול כך מה לעשות" השתרר שקט בחדר ובידיוק כשבאתי לדבר היא המשיכה
"חוץ מלסמן אותה" היא הרימה את ראשה לכיוונו של לוקה ואני החלפתי את מבטיי בינו לבינה כלא מאמינה, טוב השיחה הזאת הסתיימה.
"לא צריך לסמן אף אחד, אני כבר יסתדר" זרקתי כאילו אני חסרת דאגות ובאתי לצאת אך שכחתי שלוקה עדיין תפס במפרק ידי.
"המצב שלך רק יחמיר וידרדר עד שהריח שלך יהיה בלתי ניתן להתנגדות וכול אלפא או בטא שיהיה לצידך כבר לא יוכל לשלוט בעצמו" היא אמרה לי בדאגה ולא יכולתי שלא לחשוש מכך.
לא רציתי להפוך להתאמה ומיועדת של מישהו עדיין אבל גם לא רציתי שיאנסו אותי.
שיחררתי את ידו של לוקה ממני, פתחתי את הדלת ורצתי לכיוון האוניברסיטה לבנאדם היחידי שיכול לעזור לי במצב הזה...
......
איך העלילה מסתבכת😏 מה הולך לקרות ללונה ומה לוקה הולך לעשות אתם תגלו בפרק הבא🤗
השקעתי ממש על הפרק הזה אז מקווה שתאהבו ומחכה לתגובות וללייקים :) ;)
YOU ARE READING
ירח אדום || Red Moon
Werewolfלקחתי נשימה עמוקה, מכניסה את האוויר הקר של העונה לראותיי. הלכתי ביער, בלילה החשוך כשרק העצים משמשים לי כמסתור והירח מאיר לי את הדרך... זה הזכיר לי את ילדותי...בכול פעם שהסתבכתי בצרות הייתי בורחת מהבית והוא תמיד היה בא אחריי ומחזיר אותי, מתנהג כמו הא...
