שמעתי את החבטות מבעד לדלת וריח הדם במהירות הגיע לאפי, תחילה היה לי קשה לזהות של מי היה הריח אבל לאט לאט הבנתי שאלו היו כמה ריחות של דם מעורבבים ביחד ושמחתי לגלות שלוקה לא היה אחד מהם.
הצלחתי להגיע אל הדלת אך רגליי בגדו בי ומעדתי בשנייה של חוסר ריכוז. התיישבתי מולה באפיסת כוחות וניסיתי לפתוח אותה ללא הצלחה.
אנקות כאב תפסו את תשומת ליבי ואז הרחתי את זה, את ריח הדם שלו, לא רציתי שהוא יגן עליי אבל גם לא הייתה לי ברירה אחרת.
"לוקה תפתח... את.. הדלת" מימלתי בקושי, נאבקת בכאב שהשתולל בתוכי.
לא הייתי מוכנה שהוא יטפל בבעיות שלי בשבילי ועוד יותר לא הייתי מוכנה שהוא יפגע. גם אם מיליוני זאבים יתנפלו עליי זה עדיף מלשמוע אותו נאבק בשביל להגן עליי.
הייחום שלי כבר הגיע לנקודת השיא, מרוב שלא הייתי רגילה להתמודד איתו בכלל, עיניי התחילו להיטשטש והתחלתי להאבד את האחיזה במציאות.
בנקודה כולשהי התעלפתי מרוב הכאב.
"לואר, קומי כבר" הזאבה האפורה בעלת העיניים הירוקות עמדה מלפניי.
"הירה כמה זמן ישנתי?" שאלתי את הזאבה הלחוצה והיא שלחה לי מבט כועס.
"ישנת יותר מ8 שעות ועוד מעט אנחנו צריכים לצאת" היא נזפה בי אך זה לא הוזיז לי במיוחד בגלל שעדיין הייתי דיי עייפה.
"לא ישנתי כבר שבוע אז אני חושבת שמגיע לי להשלים קצת שעות שינה" קמתי על רגליי והתמתחתי לאחור, מלקקת את זנבי הצחור ומתיישרת במקומי.
"איפה האחרים?" התכוונתי ללכת לכיוון המחנה אך תשובתה של הירה עצרה אותי
"הם בגבול מחכים להוראה ממך" הסתובבתי לכיוון הגבול אך לא לפני שהבטתי סביב לבדוק שאין שום סכנה.
"הם כבר כאן נכון?" ידעתי את התשובה לשאלתי אך עדיין קוויתי שהמועד לא יגיע, הירה החזירה לי הינהון קל וכבר הבנתי לבד שזאבי השמש כבר כמעט הגיעו אל הגבול והדרך היחידה לעצור אותם הייתה להילחם בחזרה.
התחלתי לרוץ אל זאבי הירח לפניי שיהיה מאוחר מידיי ושמעתי מאחוריי את חברתי הירה צועקת לי להיזהר.
הגעתי אל הגבול כשידידי טאורן קיבל את פניי יחד עם שאר זאבי הירח שבאו להילחם.
"מה התוכנית?" טאורן שאל בעודו מסיט את מבטו מהירח הלבן אליי ואני די קנאתי בצבע פרוותו האפורה כהה מכיוון שהפרווה שלי הייתה בצבע שונה משל האחרים.
"להדוף אותם ולגרום להם לחזור למקום שממנו הם באו" יללתי את יללת הקרב שלי וכול שאר זאבי הירח יללו אחריי, מחכים לקרב שעמד להגיע.
לא ציפיתי ששנייה אחרי זה אני ישמע יללה נוספת, אך זאת לא הייתה יללה השייכת לזאבי הירח שלי, זאת הייתה יללה אחרת.
הפנתי את ראשי הצידה ועיניי נפגשו עם עיני הדם של מי שהחשבתי כרוצח.
פרוותו הייתה שחורה כמו הנשמה שלו וזאבי השמש שהיו מסביבו לא היו שונים ממנו חוץ מצבע פרוותם החום, כולם היו אותו הדבר...רוצחים.
השנאה שהייתה בנינו הייתה ברורה לעיני כול ואף אחד מאיתנו לא טרח להסתיר את זה.
"ראיו" אמרתי את שמו בזילזול והזאב השחור גירגר עליי באיום, חושף את שיניו הלבנות והחדות.
"תתכונני להפסיד... נסיכה"
YOU ARE READING
ירח אדום || Red Moon
Lobisomemלקחתי נשימה עמוקה, מכניסה את האוויר הקר של העונה לראותיי. הלכתי ביער, בלילה החשוך כשרק העצים משמשים לי כמסתור והירח מאיר לי את הדרך... זה הזכיר לי את ילדותי...בכול פעם שהסתבכתי בצרות הייתי בורחת מהבית והוא תמיד היה בא אחריי ומחזיר אותי, מתנהג כמו הא...
