ירח אדום || Red Moon

פרק 12

הפראיים התחילו לתקוף את הלהקה ומרוב הפניקה שהסתרר בעיירה איבדתי את היילי ואז אני בעצמי התחלתי להיכנס לפניקה עד שעיני קלטו את ניק גורר אותה מישם.
באתי לשנות את צורתי במהירות ולרוץ לכיוון היער, למקום הקרב אך יד ענקית תפסה בזרועי ומנעה ממני מלהמשיך ולא הייתי צריכה לנחש מי זה היה לפניי שהסתובבתי בלחץ עם פנים חמוצות.
"מה אתה עושה כאן?" מעוצבנת שיחררתי את ידו ממני בכוח.
"באתי למנוע ממך לעשות את מה שאת חושבת לעשות" גם הוא היה לחוץ ונראה שאני מעכבת אותו.
"לוקה תיזהר!" צרחתי בקול כשזאב פראי היה מאחוריו והתכונן לתקוף.
ניצלתי את ההזדמנות בלי לחשוב פעמיים ורצתי לכיוון היער משנה את צורתי תוך כדי ריצה וקורעת את החולצה האהובה עליי בטעות.
"לונה" שמעתי את צעקתו הכועסת מאחוריי ולא יכולתי שלא להתלהב שזאת הייתה אחת ממעט הפעמים שהוא קרה לי בשם שלי ולא בכינוי המעצבן שהוא נתן לי - "גמדה".

ככול שהעמקתי לתוך היער ראיתי את ההרס שהפראיים גרמו, דם היה מפוזר ברחביי האדמה ועל העצים וריח עז של כעס ופחד היה מעורבב באוויר.
זה דיי הקשה עליי למצוא את מיקומם של שאר הזאבים שצריכים עזרה עד ששמעתי את יללות הכאב של קייל.
קפצתי מעל ענף עץ שחסם את דרכי וגיליתי את קייל ועוד איזה אלפא פראי נלחמים. קייל לא היה בצד המנצח אז עשיתי מה שחשבתי לנכון וזינקתי במהירות לכיוון האלפא הצעיר, לפי צבע פרוותו האפור הערכתי שהוא שווה בכוחו לקייל, ולא יכולתי שלא להשוות אותו ללוקה שעל בטוח היה מחסל אותו עוד לפני שהוא היה מספיק למצמץ.
טעם דמו הגיע במהירות לפי וליכלך את פרוותי הלבנה אך לא שיחררתי מנשיכתי בביטנו וקייל ניצל את ההזדמנות ונשך אותו ברגל.

כשהאלפא הפראי הפסיק להיתפתל הסקנו שהוא או התעלף או חזר למקומו ליד אלת הלבנה למרות שבשפת האנושיים אומרים "מת".
"מה את עושה כאן?!, פינו את כול האומגות והבטות עם הגורים לכיוון בית הלהקה" קייל הפנה את האשמותיו אליי בקשר המוחי ובי לעומת זאת עלתה הנוסטלגיה מבית הלהקה ששם הינו נוהגים לשחק כול הגורים והמבוגרים היו מדברים על נושאים חשובים של הלהקה.
"אל תתחיל גם אתה!" גירגרתי עליו בכעס ושלחתי את עיניי הרצחניות לכיוונו כדי לרמוז לו שאם הוא לא יסתום אני ידפוק גם לו נשיכה.
הוא הבין שהוא לא יכול לומר לי מה לעשות ועזב
את הנושא.
עזבתי אותו מאחוריי ורצתי לכיוון קולות הלחימה של השאר. לא ציפיתי שיהיו גם זאבים מתבגרים שילחמו אבל כנראה הפראיים היו רבים מידי וזה היה בלית ברירה.

בראייה הראשונית היה נראה שהפראיים עומדים להפסיד אז כדי לזרז את התהליך הצטרפתי לקרב.
תקפתי ועזרתי לכול מי שהיה צריך עזרה ופצעתי את יריביי בעיקר בעזרת נשיכת רגליהם ובטניהם עד שמעתי יללות אבל לא של זאבים בוגרים אלא של גורים.
במהירות עזבתי את מקום הקרב אבל לא בקלות כי היה עליי להיפתר מהאלפא הפראי המטומטם שעקב אחריי, ידעתי שבלי עזרתו של זאב אחר לא היו לי הרבה סיכויים לנצח כי בכול זאת הייתי אומגה והוא היה אלפא עם פרווה אפורה כההה כמעט כמו של לוקה וכולם יודעים שככול שהפרווה כהה יותר ככה הזאב חזק יותר.
התכוננתי לתקוף אותו ולסיים עם זה במהירות כדי שאוכל ללכת לכיוון היללות אבל קייל ועוד בטא מהלהקה שאני לא הכרתי קפצו ותקפו אותו, מסמנים לי בעיניהם ללכת לכיוון יללות הגורים.

התרחקתי מהמקום שבו הקרב התנהל והגעתי לאגם הלבנה מגלה שני פראיים, אלפא ובטא מאגפים 2 גורים קטנים וחסרי ישע לכיוון האגם כך שבצד אחד האגם ובצד האחר הפראיים.
הכעס ביעבע בעצמותיי ולא רק בגלל שהם התעסקו עם זאבים מהלהקה שלי אלא בגלל שאלה היו גורים, גורים קטנים שלא היו קשורים לקרב ולא יכלו להזיק להם בכלל.
תקפתי את שני הפראיים מאחור זוכה לקריאת כאב מהבטא שנשכתי, ולגירגור כועס מהאלפא שלידו.
הצלחתי להגיע לצידם של שני הגורים שהיו בצורתם הזאבית ולא האנושית והסקתי שהם בערך בני 6.
"מה הם כבר עשו לכם שאתם רוצים לפגוע בהם!" צרחתי להם בזעם דרך הקשר המוחי כשזנבי הורם באיום ופרוותי סמרה בכעס.
אך הם לא החזירו לי תשובה ורק התכוננו לתקוף, אני לעומת זאת רק חשבתי על הגנתם של שני הגורים, מנסה להדוף כמה שיותר את שני הפראיים כשגבי לכיוון הגורים במגננה.

הבטא הפראי הצליח לשרוט מעט את ביטני ובכך הוא ליכלך גם אותה בצבע האדום והמחריד.
הגורים הפיצו ריח של פחד ושלחתי אליהם מבט מעודד שהכול יהיה בסדר למרות שאני בעצמי לא האמנתי בכך.
כשראיתי שטקטיקת ההגנה לא עובדת,נשכתי את רגלו של האלפא הפראי אך מבלי ששמתי לב הבטא נשך את ביטני, יללת כאב יצא מפי וניסיתי להתנגד לחולשה שתקפה את רגליי.
הייתי אובדת עצות אבל ידעתי דבר אחד והוא היה שאני לא הולכת להיכנע גם אם עליי למכור את עצמי.
"אפשר להציע לכם עיסקה?" היה נראה שמה שהצעתי עניין אותם והבנתי שאפשר לשחק בזה.
הם החליפו בניהם מבטים ואז הינהנו לעברי, נותנים לי את האישור להמשיך בדבריי מבלי שהם יתקפו.

"אני יתן לכם לעשות כול מה שתירצו בי, בתנאי שתעזבו את הגורים במנוחה" המבט שהם העבירו אחד לשני בהחלט לא היה מבט שהשתוקק להרוג אותי, זה היה מבט אחר, אפל יותר וידעתי שהצלת הגורים חשובה יותר מהגוף שלי.
התחלתי להבין מה הוא גורלי ולמרות שניסיתי להשתלט על כך, התחלתי לרעוד בניגוד לרצוני.
שלחתי לגורים מבט שיסמן להם ללכת ולעזוב אותנו, "אני מפחדת" הקטנה מבניהם שידרה לי ועיניה הירוקות והזאביות דמעו מפחד.
"הכול יהיה בסדר" שידרתי לה ברוגע מעושה והגור השני הינהן אליי והוביל אותה מחוץ ליער.
מרוב שהם היו קטנים הם לא הבינו איך הפראיים שיחררו אותם כול כך בקלות מבלי לרדוף אחריהם ושמחתי על כך, כי ככה לא יהיו להם יסוריי מצפון.
ידעתי למה הסכמתי כשהצעתי את העסקה המחורבנת הזאתי אבל לא ידעתי שאני יפחד כול כך.

שניהם התקדמו אליי באיטיות כשעיניהם מלאות בתאווה שגרמה לי לחלחלה וגועל.
עצמתי את עיניי ולא העזתי להזיז אפילו שריר מגופי הזאבי אבל זה לא היה מתוך הפחד שהציף אותי ברגעים האלו, אלא זה היה מתוך גאווה.
שנאתי את המצב של חוסר האונים אבל לא התכוונתי להראות להם כלום, לא נתתי לאף רגש לצאת מעל פניי השטח ולחשוף אותי, לא הייתי מוכנה לכך.
הם רצו לקחת את הכבוד שלי אבל את הגאווה שלי אני לא יתן להם, בחיים!
גם אם הם ישפילו אותי ויעשו בי כרצונם אני ידע לפחות שנילחמתי ושהגנתי על הגורים...

.....
זה הפרק להיום ואני ממש שמחה שהספקתי להעלות אותו🤗
אז הפרק היום היה מלא בלחימה והוא הסתיים דיי במתח אז אני מקווה שלא תהרגו אותי ותצפו לפרק הבא...
מקווה שאהבתם ומחכה ללייקים ולתגובות.🥰😘