ירח אדום || Red Moon

פרק 16

האוויר עמד בחדר והיה קריר יחסית לטמפרטורות שהיו בחוץ.
ניסיתי לנוח ולהירגע על כתפו של לוקה שכבר מזמן נרדם אבל לא הצלחתי.
עיניי שוטטו ברחבי החדר עדיין לא התייאשו מלמצוא מקום מוצא מהמחסן שננעלנו בו.
המשכתי להסתכל מסביב עד שמבטי נח על פניו.
עיניו עוטרו בריסים ארוכים והוא ישן בשלווה, שיערו השחור והמבולגן תפס את תשומת ליבי ולא יכולתי שלא לחשוב מה תיהיה ההרגשה שלו בידיי.
ניכנעתי לרצונותיי ושלחתי את ידי לכיוון שיערו הקצר, הוא היה רך בדיוק כמו פרוותו האפורה כההה שגם אותה הייתה לי ההזדמנות להרגיש.
"מה את עושה?" משכתי במהירות את ידי משיערו כאילו לא עשיתי משהו שלא הייתי צריכה לעשות אבל הוא כבר קלט את זה.
"הסתקרנתי איך השיער שלך מרגיש" אחרי כמה שניות הודאתי בכניעה והוא חייך חיוך בלי שיניים כשעיניו עדיין סגורות בעייפות וידו הימינית עדיין על מותני, מרגיעה אותי ללא ידעתי בכלל.

"את יכולה גם לגעת במקומות אחרים" הוא התחכם ואני דחפתי אותו ממני במהירות, מה כבר אפשר לצפות מאלפא כמוהו.
יצרתי מרווח ביננו אבל עדיין הייתי דיי קרובה אליו, כי לא התגברתי לגמריי מהפחד שלי מהמקום הסגור שנקלענו לתוכו.
"מתי תסלחי לי?" הוא הביט בי, מחפש את התשובה לשאלתו ואני מצאתי את עצמי נרגעת תחת מבטו.
"הרגעתי אותך מההתקף שהיה לך, זה לא אומר שהשתוונו?" הוא המשיך ואני עדיין נותרתי שקטה.
היה משהוא במה שהוא אמר וגם לא יכולתי להתעלם ממנו לנצח כי בכול זאת היינו... רגע מה היינו בכלל?.. חברי ילדות? ידידים?
לא היינו אף אחד מהם אבל הוא כן היה היחידי שיכל להחזיר אותי בחזרה לשיעורי הצייד ובכול מקרה בלעדיו לא היה סיכוי שמריאנו היה מכניס אותי לשם מלכתחילה.
"בסדר סלחתי, אבל אל תעשה את שוב!" שלחתי לעברו אצבע מאשימה והוא הינהן בחיוך היפיפה הזה שלו.

"אז מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו?" המשכתי בדבריי והוא חשב מעט לפניי שענה לי
"נחכה למחר שיהיו זאבים באוניברסיטה וככה יוכלו לשמוע אותנו"
הקביעה שלו הפתיעה אותי, לא חשבתי שהוא ימצא פיתרון ועוד כול כך מהר אבל למה עוד יכולתי לצפות מהאלפא שהולך להנהיג את הלהקה שלנו, מה שהזכיר לי....
"אבא שלך כבר הציע לך לתפוס את מקומו נכון?"
המרחק שהצבתי בינינו נשאר כשהיה אבל כשהרגשתי שהפחד חוזר להציף אותי התקרבתי מעט מבלי שישים לב.
"כן אבל אני לא מתכוון להחליף אותו בזמן הקרוב" מה שהוא אמר הפתיע אותי בהתחשב בעובדה שלוקה לא היה מפספס הזדמנות לשלוט, במיוחד לא על להקה שלמה.
כנראה המבט שפניי עטו גרמו לו להמשיך
"אני חושב שיעבור עוד הרבה זמן עד שאבא שלי יהפוך ללא כשיר לתפקיד יותר" הוא התבדח והתחמק מלומר לי את הסיבה האמיתית.
החזרתי לו חיוך אמיתי, מכבדת את ההחלטה שלו ולא מחטטת בעינייניו יותר מדיי.

הפנים שלו לפתע התעוותו במאמץ ובקושי, הוא נאבק במשהו לא ידוע ואני התקרבתי כדי לנסות לעזור לו אך הוא תפס את כתפיי לפניי שהספקתי להתקרב יותר מידי.
"הריח...שלך התגבר" ההבנה נחתה עליי והתרחקתי ממנו במהירות, מנסה להישתלט על הריח שלי ללא הצלחה.
העיניים שלו התחילו לזהור בצבע זהוב ואני התכוונתי לרוץ לכיוון דלת המחסן ולהתרחק ממנו לפניי שמשהו רע יקרה אבל זה כבר היה מאוחר מידיי.
הוא תפס בי וריתק אותי לריצפה כשידיו אוחזות במפרקיי ידיי ופניו במרחק מילימטר ממני.
ניסיתי להשתחרר מאחיזתו אך הוא היה חזק ממני ולא משנה כמה ניערתי את ידיי הוא לא זז.
הריצפה הייתה קרירה כול כך שהיא גרמה לצמרמורת לעבור בגבי אבל זה לא הסיח את דעתי מהריח החזק שלוקה הפיץ, הוא היה חסר רסן וחסר שליטה.
"לוקה תצא מיזה!" צעקתי אך הוא לא הקשיב ונשימותיו הכבדות הידהדו בכול רחבי המחסן.
הרופא הזהירה אותי ממצב כזה אבל אני כמו מטומטמת שיחקתי אותה חכמה ולא הקשבתי ועכשיו כול זה קרה בגללי.

הוא הסתכל על צווארי למשך כמה שניות והתחיל להתקרב לאט לאט, גורם לי לעצום את עיניי בחוזקה ולקוות שכול זה רק חלום.
הריח שלו סיחרר אותי, הרגשתי את שפתיו על צווארי וכבר לא יכולתי יותר
"אם תעשה את זה אני לעולם לא יסלח לך" פתחתי את עיניי בכעס, מראה לו כמה רצינית הייתי.
הוא נעצר והרים את מבטו לכיווני מתבונן אל תוך עיניי כשעיניו עדיין זוהרות בצהוב.
"אתם כאן?" דפיקות וקול מבעד לדלת גרמו לו להתעורר לגמריי ממה שזה לא היה ועיניו חזרו לצבען הרגיל.
הדלת נפתחה כשניקו והיילי נכנסו דרכה, קולטים אותי ואת לוקה במצב שהייתי מעדיפה לשכוח.
דחפתי אותו ממני ונעמדתי על רגליי במהירות כשהוא עדיין איתחל את כול מה שקרה ביננו.
"מה הולך כאן?" ניקו הפנה את שאלתו ללוקה כשגם הוא התרומם מהריצפה ונעמד לצידי.
העיניים שלו אומנם חזרו לקדמותן אך הריח שלו עדיין לו חזר למצבו הקודם.

הוא הסתכל עליי ואז על ניקו ולפניי שהספקתי להגיב הוא כבר החביא אותי מאחוריו בהתגוננות.
"מה אתה עושה?!" מרדתי לפעולתו הפיתאומית כי לא הבנתי למה הוא התגונן מפניי החבר הכי טוב שלו?!
המבט שהיה על פניו היה בוחן ומעולם לא ראיתי אותו רציני כול כך.
"איך זה שאתה לא מריח את זה?" הוא שאל לפתע את ניקו ולא הצלחתי להעלות בדעתי על מה הם מדברים.
"את הריח שלך?" ניקו החזיר לו ואני שלחתי מבט שואל לכיוון היילי שאוליי היא תדע על מה לעזעזל שניהם דיברו אך היא רק הנידה בראשה לשלילה.
"לא, את הריח שלה" הוא הפנה את ראשו לכיווני כדי להמחיש לו על מי הוא דיבר.
"איך זה שאתה לא מריח כלום?" הוא המשיך ואני ניסיתי להבין לבד על מה מדובר.
הוא חשב שניקו יתקוף אותי כמו שהוא תקף אותי?

"אהה אז על זה אתה מדבר!" ניקו צחק לפתע וקירב את היילי אליו.
הוא רמז לה משהו והיא כנראה הבינה כי היא הפשילה את קולר חולצתה לכיוונינו.
סימן נשיכה עיטר את צווארה ולפי הבנתי הוא היה חדש ודיי טרי. כעסתי שהיא לא אמרה לי על דבר חשוב שכזה אבל לא היה זמן לזה.
החזרתי את מבטי לכיוונו של לוקה שכנראה הבין לפניי מה קרה.
"על מה אתם מדברים לעזעזל!" סבלנותי נגמרה לגמריי ומיותר לציין שמלכתחילה לא ניחנתי באחת.
הוזזתי את לוקה מלפניי בכוח למרות שאם הוא היה רוצה הוא גם היה נשאר במקומו כמו עץ, וניקו קפץ לעזרתי כששמע את הכעס בקולי.
"כשאלפא מסמן את בת הזוג שבחר לעצמו, הוא יכול להריח רק את הריח שלה"
מעולם לא ידעתי שככה זה אצל האלפות! הייתי בטוחה שזה עניין של אומגות, שברגע שהאומגה מסתמנת ונהפכת להתאמה של מישהו שאר האלפות לא יכולים להריח את הריח שלה, לא ידעתי שזה גם לכיוון ההפוך- שהאלפא יכול להריח רק את הריח של ההתאמה שלו ולא של זאבות אחרות...

"על זה אתה מדבר נכון? משהוא שקשור לריח של לונה" ניקו המשיך כאילו לא הייתי בשוק שהחברה הכי טובה שלי הפכה כרגע להתאמה של מישהו.
לוקה הינהן באיטיות מעכל גם הוא את הבשורה ואז חיוך אמיתי נפרס על פניו.
"רגע אז זה אומר שפרשת ממועדון הרווקים סופית?" ניקו הינהן בגיחוך והם התחבקו חיבוק גברי.
איך הוא יכול לשכוח כול כך מהר את מה שהוא עשה לי לפניי כמה דקות! גילגלתי את עיניי בייאוש והתקדמתי לכיוונה של היילי נותן לה מבט שמראה  כמה הסברים היא חייבת לי...

........
טוב אז קודם כול סליחה שלקח לי זמן לעלות פרק כי דיי התקשתי לנסח את מה שרציתי לכתוב.
כולנו הולכים להתחיל מסגרות חדשות בקרוב בין אם זה בבית ספר לבין אם זה בצבא או בשירות לאומי אז אני מאחלת לכולם בהצלחה ושנתחיל את השנה ברגל ימין ;) ;) :)
אז מקווה שאהבתם ומחכה ללייקים ותגובות😘😘🥰💙