ירח אדום || Red Moon

פרק 2

התרוממתי מהספסל והתקדמתי לכיוונו.
סגרתי את המרווח שהיה ביננו גורמת לו להביט בי בשאלה.
ידעתי בדיוק כמה מסוכן מה שהלכתי לעשות אבל לא היה לי אכפת, רציתי ללמד אותו לקח.

לכול אחד ממעמד הזאבים-אלפא, בטא ואומגה יש ריח ייחודי מישלו, רוב הזמן האומגות שריחם הטבעי מתוק מסווים אותו כדי לא למשוך אליהם תשומת לב מזאבים אחרים אבל בייחום הריח המתוק חזק יותר מבדרך כלל ולא ניתן להסוותו בכלל אלא אם כן זה בעזרתם של כדורי הייחום, לעומת האומגות, האלפות בעלי ריח דומיננטי שאותו הם לא מסווים בכלל והוא משתנה ומתחזק לפי רגשותיהם ותחושותיהם.

כדי שהאומגות לא יפגעו כמו פעם יצרו חוקים שבניהם אסור לזאבים אחרים לגעת בהם מבלי רשותם או רצונם, אלא אם כן יש קשר התאמה בין שני הזאבים שנוצר על ידי נשיכה של האלפא או הבטא בצוואר של האומגה.
יש גם מצבים נדירים שבהם הירח בוחר את המיועד שלך ואז הזאב שייך גם בלי נשיכה למיועד שלו למרות שאף לא שמעתי על מקרה כזה בלהקה שלנו.

זה למה שיחררתי את ריחי המתוק קרוב כול כך אליו, מגרה אותו ובתגובה הוא שינה את מבטו השואל למעוצבן.
הוא נאנק בסבל כאילו מחזיק בעצמו מלהתנפל עליי ולשבור את החוקים.
זה גרם לי לחייך חיוך של ניצחון והתקרבתי עוד טיפה כדי לגרום לו לסבול עוד יותר אבל לפניי שהספקתי למצמץ הוא הדביק אותי לקיר, כולא אותי בין שתי ידיו.
"את משחקת משחק מסוכן" הוא אמר במאמץ כאילו קרא את מחשבותיי, עינייו היו מצומצמות והוא התאמץ לשמור על שליטה עצמית מה שבטח היה קשה במיוחד בהתחשב בעובדה ששיחררתי את ריחי המתוק קרוב כול כך אליו.

"אתה זה שהתחלת אותו" החזרתי מעוצבנת לא מתכוונת להפסיק אפילו לא לשנייה.
בדיוק אז ראיתי משהו משתנה בעיניו, הוא בהחלט כבר לא שמר על איפוקו "תפסיקי" הוא אמר בטון האלפא שלו גורם לכול גופי לרעוד ולשערותי לסמור,הוא שיחרר גם הוא את ריחו הדומינטטי גורם לי להתכווץ בפחד, לא האמנתי שהוא יעשה את זה אבל דרך ריחו החזק יכולתי להבין כמה הוא כועס עליי.
התחלתי להרגיש את החום מתפשט ברחבי גופי והתחלתי לחשוד שהכדור שבלעתי כמה דקות קודם לכן לא באמת יצליח להשפיע או להתנגד לריח של האלפא שעוטף אותי ברגעים האלה.

"לונההה" שמעתי את היילי קוראת לי מחוץ למתלתחות, גורמת לי לחזור לחושיי וללוקה להתרחק ממני ולהתאפס מעט.
היא הגיחה מדלת הכניסה, מפנה את מבטה השואל לכיוונינו עד שהיא קלטה את הריח המתוק שלי והריח הדומיננטי של לוקה מפוזרים ברחבי המלתחה.
"מה לעזעזעל עשיתם?!" היא התקדמה במהירות אליי ומשכה את ידי,מרחיקה אותי מצידו.

"הוא התחיל" אמרתי אחרי שהתאפסתי גם כן למרות שגופי עדיין לא חזר לעצמו. הרגשתי שאם היילי לא הייתה מגיעה היינו עושים משהו שהיינו מתחרטים עליו. עכשיו אני מבינה למה רוב האומגות מסווים את הריח שלהם, זה היה מסוכן...מסוכן מידי.
"מה אנחנו ילדים בגן" הוא החזיר והיה נראה שגם הוא חזר לעצמו.
הוא התקדם לכיוון הדלת עוקף אותי ואת היילי, "אל תעשי את זה בפעם הבאה" הוא זרק לפניי שיצא לגמריי, גורם לפרצופי להשתנות בכעס.

"מה לעזעזל עשית עכשיו!" שמעתי את קולה המוכיח של היילי. סובבתי את ראשי אלייה מראה לה בברור כמה לא בא לי לדבר עכשיו כי עדיין הייתי מלאת עצבים בגלל לוקה.
"אין לי כוח להסביר לך היילי" אמרתי משפשפת את עיניי בייאוש ובתשישות מהיום הארוך שעברתי.
"את לא תתחמקי, תסבירי לי!" היא החזירה לי ואני הבנתי שלא משנה מה היא לא תעזוב את הנושא עד שאני לא יסביר לה מה הלך כאן עכשיו, למרות שאני בעצמי לא בטוחה מה הלך כאן.

"זה הדברים הרגילים שאת כבר מכירה, לוקה עיצבן אותי ואני רק החזרתי לו זה הכול" אמרתי בתקווה שהיא תסתפק ותעזוב את הנושא אבל מובן שזה לא קרה.
"כול החדר הזה מלא בריח שלך ושלו, אני יודעת בדיוק מה עשית כדי לעצבן אותו אז אל תעבדי עליי!" היא צעקה עליי ואני אישית לא רציתי לדבר בכלל אלא אם כן זה יהיה שיחת לב אל לב עם כרית המיטה שלי.

"אז שיחררתי קצת מהריח שלי ביג דיל זה לא כאילו הוא יכל לעשות לי משהו, יש את החוקים זוכרת" אמרתי לה כמובן מאליו ובתגובה היא הזעיפה את פניה.
"ונראה לך שלבן של ראש הלהקה באמת אכפת מהחוקים האלה! מה היה קורא אם הוא היה נושך אותך?!" היא המשיכה גורמת לי להבין כמה המצב שהייתי בו היה יכול להסתבך, אם הוא בטעות היה נושך אותי היינו נתקעים כתור ההתאמה אחד של השני כול החיים ואז סופית הייתי משתגעת.

"את צודקת סליחה אני לא יעשה את שוב... אפשר ללכת לישון עכשיו? כבר מאוחר" אמרתי במבט מתחנן, גורמת לה לגלגל עיניים ולכרוך את ידיה סביבי בחיבוק
"אל תגרמי לי להתקפיי לב בבקשה, אני רוצה להגיע לגיל 22" החזרתי לה חיבוק והנהנתי בשקט מבינה כמה דאגות החברה שלי צריכה לסבול בגללי.
יצאנו מהמלתחות אחרי כמה זמן וכול אחת מאיתנו הלכה לביתה בעיירה הקטנה של הלהקה שלנו כדי להתארגן ללימודים באוניברסיטה מחר, כי כבר הייתי בת 19.

אני חושבת שאת עיניין הלימודים אבות אבותינו לקחו מהאנושיים כדי לא להישאר מאחור.
בגורים מטפלים במעון שבו הם משחקים ומשתוללים עד שההורים שלהם לוקחים אותם כול אחד לביתו.
את הזאבים המתבגרים מלמדים בבית הספר דברים כמו לימודי ידע וחוקי הלהקה ואנחנו "הזאבים הבוגרים" לומדים במקום שהאנושיים מכנים כאוניברסיטה.

חוץ מלימודי הידע מלמדים בלהקה שיעורים הקשורים למעמד שלך, למשל- ממלמדים את האלפות והבטות איך להילחם ולצוד, בין אם הם זאבים מתבגרים ובין אם הם זאבים בוגרים.
ואת האומגות מלמדים איך להיות "אומגה טובה" לאלפא או לבטא שיבחר בנו ואני שונאת את הסוג שיעורים האלו לגמרי, אני לא רכוש של אף אחד ואני יחליט עם מי בא לי להיות, אף אחד לא יחליט בשבילי.

הגעתי לביתי אחרי הליכה ממושכת, פותחת את הדלת ומקווה שהריח של לוקה כבר לא עליי כי זה יגרום לאמא שלי להתחרפן עוד פעם מדאגה. זה לא כאילו אני מנסה לגרום לה לדאוג לי, זה פשוט שהצרות מוצאות אותי לפניי שאני מספיקה לברוח מהם.
"לונה איפה היית? את יודעת שהשעה דיי מאוחרת בשבילך כדי להסתובב בחוץ" נכנסתי לבית וברור שהדבר הראשון ששמעתי היה את קולה הדואג של אימי.
"אני בסדר אל תדאגי אני רק רוצה לישון" החזרתי לה מטפסת בעייפות במעליי המדרגות, מקווה שאני לא יתעלף על הרצפה לפני שאני יגיע למיטה.

אחרי עלייה מיגעת ראיתי את מיטתי, נישפכתי עליה ולא טרחתי להחליף בגדים או להדליק את האור.
נרדמתי לקולות הזאבים שבמסע צייד לילי, גורמים לי לקנא בשקט...

.....
טוב זה הפרק להיום מקווה שאהבתם ;)
אם שמתם לב אני מסבירה לאט לאט את העניינים שקשורים לזאבים בסיפור שלי כמו הריח, הנשיכה, הייחום, ההתאמה וכ'ו...