ירח אדום || Red Moon

פרק בונוס

☆ בתמונה נינה הבת הקטנה של
לונה ולוקה (תתעלמו מהפרווה הלבנה כי היא רק שחורה)

"נינה" שמעתי את קולה של אמא מהדהד באוזניי.
ורצתי להתחבא מתחת לספה.
קוראים לי נינה, אני אומגה בת 6 ואני אוהבת מאוד מאוד מאוד שוקולד אבל הכי הכי אני אוהבת לעצבן את אמא שלי. אבא אומר שאני ומיילו ירשנו את זה ממנו והוא צדק, רק שהוא היה כמה רמות מעלינו.
מיילו הוא אחי הגדול למרות שהוא דיי קטן בעצמו, הוא כול הזמן מציק לי ולוקח את הממתקים שלי...הוא לא תמיד נחמד אבל הוא תמיד מגן עליי.
אני אוהבת את הלהקה שלי ואת חברות שלי אבל דבר אחד אני לא אוהבת...הפרווה שלי.
אחת הסיבות שנתנו לי את השם נינה שפירושו רבת עוצמה, הייתה בגלל הפרווה הכהה שקיבלתי שהייתה כמו של האלפות החזקים בלהקה.
דודה הירה ודודה היילי אמרו שהפרווה השחורה שלי היא ייחודית...מתנה מאלת הלבנה אבל אני העדפתי להיראות כמו שאר האומגות, נורמלית.
אומנם ירשתי את פרוותו השחורה של אבי אבל את עיניי התכולות כולם ידעו שירשתי מאימי.
אבא ואמא סיפרו לנו שהם אימצו את מיילו כשהוא עוד היה תינוק אבל לאף אחד מאיתנו לא היה אכפת, הוא תמיד היה אחי הגדול ותמיד ישאר אחי הגדול.

אחריי שאמא מצאה אותי מתחת לספה היא נהייתה אדומה מכעס וזה גרם לפרץ צחוק להיפלט מפי.
אחרי שהתחנפתי אליה עם חיבוק דוב ומלא נשיקות בלחי היא שיחררה אותי לבית הספר.
השיעורים היו משעממים ושוב פעם נרדמתי על השולחן ללא כוונתי.
"היא יצורה" שמעתי התלחששויות לידי ושיפשפתי את עיניי שהיו עד עכשיו עצומות.
בטא מהכיתה שמימול נראלי התקרב לכיווני ומבט של גועל היה על פניו.
"למה שלא תלכי להיות עם שאר היצורים ותעופי מהלהקה שלנו" הוא צעק והרגשתי את דמעותיי מצטברות בעיניי, שנאתי כמה חלשה הייתי.
הנקודה החלשה שלי, הייתה הפרווה שלי וכולם ידעו את זה.
משכתי באפי וניגבתי את דמעותיי בראש מורכן, ללא רצוני נעלבת מהבטא שמולי.
אם רק הייתי חזקה יותר, לא הייתי נפגעת כול הזמן ממה שהם אומרים עליי.

חבטה נשעמה לפתע והרמתי את ראשי במהירות.
שערו השחור של מיילו הופיע מולי ועיניו הכחולות זהרו בזעם, ריחו התחזק מהכעס והתפזר בכיתה.
"תסתום את הפה שלך ואל תדבר אל אחותי" הוא ריתק את הבטא לריצפה ושלח אגרופים לכיוון פרצופו, גורם לדם להתפזר מסביבו.
ידעתי שהוא שוב פעם יסתבך בצרות עם המנהל אז עשיתי מה שאני עושה תמיד ומשכתי בידו כדי שיקום ממנו.
"מיילו אני בסדר" הוא נעצר, הסתכל עליי לכמה שניות ואז קם מהבטא הפצוע כשהוא מושך אותי מחוץ לכיתה.
"אם אני אראה שאתה מתקרב אליה עוד פעם אחת אני אהרוג אותך" הוא זרק עם עיניים רצחניות לפני שיצאנו מדלת הכיתה.
כמובן שהמנהל קרא לאבא שלנו כששמע מה קרה.

ישבנו אני ומיילו אחד ליד השני בחדר המנהל כשהוא מרגיע אותי שהכול יהיה בסדר.
לא היה אכפת לי שהוא יקח את כול השוקולדים שלי עכשיו אבל המחשבה שלי נקטע כשאבא נכנס לחדר המנהל וביקש ממנו להשאיר אותנו לבד.
הוא התכופף מול שני הכיסאות שישבנו בהם.
"מה קרה הפעם?" מבט מיואש עיטר את פניו ומיד התפרצתי להגנתו של מיילו. הוא תמיד רב עם שאר האלפות בכיתתו אבל הפעם הוא עשה את זה כדי להגן עליי.
"זאת הייתה אשמתי" שיחקתי עם אצבעותיי וחיכיתי לתגובתו הכועסת.
"עוד הפעם הציקו לך?" אבא שאל בעדינות והינהנתי בחוסר חשק, לא רציתי להודות בזה.
"אני דאגתי שזה לא יקרה שוב" מיילו דיבר הפעם ועיניו הכחולות זהרו שוב בכעס.
לא ציפיתי שאבא יחייך כתגובה אבל זה מה שהוא עשה וזה הפתיע גם את מיילו.
"הייתי דואג לזה בעצמי אם לא היה מדובר בזאבים קטנים" עיניו האדומות גם זהרו בצבעם האדום ופחדתי שיש אמת בדבריו.
"אבל אני בסדר, הכול בסדר עכשיו" גרמתי לעיניי הרצח הזוהרות של שניהם לפנות לכיווני ולהירגע.
התחלתי לפחד באמת לחייו של הבטא שהציק לי כמה שניות קודם לכן.