ירח אדום || Red Moon

פרק 29

הוא נשך אותי... לוקה נשך אותי....
תחילה ניסיתי לברוח אך הוא לא נתן לי וליקק את שאריות הדם מצווארי.
התפתלתי עוד טיפה והאחיזה שלו בידיי התרופפה, ניצלתי את ההזדמנות ושיחררתי את ידיי ממנו, דוחפת אותו בכול כוחי ונעמדת במהירות על רגליי.
"איך יכולת לעשות לי את זה!" החזקתי את המקום הכואב בידי כשדמעות זולגות במורד לחיי, לא מפסיקות לא משנה כמה ניסיתי לעצור אותם.
איך אני אמורה להיות עם מישהו שלא אוהב אותי?!
הוא נעמד גם הוא, עיניו זהרו בצבע זהוב צהוב ואני לא נתתי לו להתיק את קשר העין ממני, שירגיש את הכעס והזעם שלי כלפיו חד וברור אך ככול שהסתכלתי עליו הבנתי כמה הוא לא מצטער...לא אשמה ולא חרטה נראו בעיניו וזה מה שהכי שיגע אותי, באותו הרגע הבנתי שהוא גם היה עושה את זה עוד הפעם.
העצבים והכעס חילחלו עמוק לליבי ואני נתתי להם, שלחתי את אגרופיי לכיוונו בכוונה לפגוע לו בפרצוף אבל ברור שחלומות לא מתגשים והוא תפס את שניהם, העיניים שלו שיקפו רגש שלא הצלחתי לזהות ואני נאבקתי להשתחרר מאחיזתו בפעם המאה.
"לא הייתה לך שום זכות לנשוך אותי" הדמעות הארורות ירדו מחדש והפעם היה נראה שזה
כן הוזיז לו...
"והייתי עושה את זה שוב" הרצינות בתשובתו גרמה לצמרמורת לעבור בעורי, ידעתי את זה עוד לפניי שהוא הצהיר זאת מול פרצופי...עיניו אמרו לי הכול.

יללה חדה גרמה לראשי להסתובב במהירות, אני והוא עדיין היינו ביער אבל לא יכולנו לפספס את היללה הזאת, היא באה מהעיירה שלנו... יללת קרב.
לוקה שיחרר את ידיי ואני שלחתי לו מבט רצחני לפניי שהתחלתי לרוץ לכיוון בניין הדירות שבו הוא השאיר את מיילו, ידעתי שהוא היה עם ניקו והיילי אבל תחושה רעה התחילה לעטוף אותי ללא רצוני ולא יכולתי להתנער ממנה.
עליתי במהירות במדרגות לקומה השנייה וידעתי שלוקה הלך בעקבותיי אך התעלמתי. פתחתי את דלת הדירה של ניקו והיילי אך הכול היה הפוך וזה לא תרם לדאגה שלי בכלל.
"היילי!" ראיתי אותה שכובה על הריצפה כשסימני טפרים היו על ביטנה, ידעתי שזה לא היה כול כך עמוק אבל עדיין דאגתי.
"מה הלך כאן?!" הדאגה נשמעה בקולי ולוקה שראה את המצב הושיב אותה בעדינות והניח את גבה על הקיר, ראיתי שהיא שמה לב לסימון החדש שעיטר את צווארי אך היא נותרה שקטה.
"הפראיים תקפו, ניקו הלך להילחם עם השאר ואני נשארתי כאן עם מיילו אבל הם התפרצו לכאן וחטפו אותו" היא נותרה חסרת נשימה ונאלצה להכריח את האוויר להיכנס דרך אפה. הלכתי לקחת את העזרה הראשונה שמקומה בשירותים וכשחזרתי ליפפתי סביב מותניה את התחבושת שתגרום לדמה להפסיק לזלוג.

"תשארי כאן...אני הולכת להחזיר אותו" לפניי שתיהיה לה או ללוקה אפשרות להתנגד קמתי על רגליי ויצאתי כדי לרדוף אחריי הריח שלהם, הריח של הפראיים. אף אחד לא יגע במיילו ואני ידאג לזה גם אם חיי יהיו תלויים בזה...אני לא יתן להם לפגוע בו.
ידו אחזה בי עוד לפניי שהספקתי להתנגד וגררה אותי לכיוון דירתו.
הוא הכניס אותי לחדר השינה שלו ונעל את הדלת מאחוריו, לא היה אכפת לי להילחם איתו כדי שאוכל לצאת וגם לא פחדתי להראות לו את הזעם בעיניי כשהוא ניסה להתקרב אליי.
"זוז" קולי היה קר ואני בטוחה שכך גם עיניי.
"ומה את מתכוונת לעשות? לרוץ לתוך שטח האויב?!" הוא גם היה עצבני, הרחתי את הכעס נוטף ממנו עם כול מילה ומילה שהוא הוציא מהפה אך אני נשארתי בשלי.
"אין לך שום זכות לדבר איתי! לא אחריי מה שעשית!" הצבעתי על הסימון והפעם זה היה תורי לצעוק עליו, אני בטוחה שעיניי זהרו בדיוק כמו ששלו זהרו בזעם.
"את נשארת כאן" הוא קבע ברוגע מעושה ואני לא יכולתי לסבול אותו באותו הרגע.
"בשביל מה עשית את זה באמת? הריי אתה בעצמך אמרת שלעולם לא תהפוך אותי להתאמה שלך?!" ראיתי את זה באותו הזמן שהוא נשך אותי...הוא יכל להתנגד ולהפסיק אבל הוא לא עשה את זה.
"מתי אמרתי דבר כזה?!" ככול שהוא התקדם אליי ככה אני התרחקתי ממנו ונצמדתי יותר אל הקיר, כאילו הייתי חיה קטנה שעומדת להאכל ושנאתי את ההרגשה הזאת.

"כשלמדנו בחטיבה...אתה אמרת לחברים שלך שאני ילדה קטנה ושלעולם לא היית חושב להפוך אותי להתאמה שלך!" הטחתי עליו את האשמות שלי וכבר לא היה לי אכפת שהוא ידע, שהוא ידע שאכפת לי ממה שהוא חושב... שהוא ידע שבאותו הזמן הוא שבר לי את הלב.
ההבנה ניצתה בעיניו והוא הבין שהייתי שם באותו הזמן, שהתחבאתי כדי שלא יראו אותי.
"את מסיקה את זה רק בגלל ששמעת חצי מהשיחה" קולו היה רגוע יותר ואני התחלתי לתהות...
שמעתי את מה שהייתי צריכה לשמוע אז למה הסתקרנתי לשמוע על מה היה החצי השני של השיחה?
"את אפילו לא שמת לב שחצי מהאלפות בכיתה הזילו ריר כול פעם שעברת, הייתי חייב לומר את זה באותו הזמן כדי שהם ירדו ממך" התסכול נראה על פניו וליבי לא הפסיק לבגוד בי.
"זאת הייתה התקופה שרבת עם חצי מהאלפות בכיתה" מילמלתי בהלם והוא הינהן בשקט.
כול הזמן הזה שהתרחקתי ממנו היה לחינם? בשביל מה עברתי את כול זה? ומה זה אומר בעצם?
"אבל למה שתעשה את זה?" משכתי משהו שכבר היה ברור מאליו...משהו שכבר ידעתי, כי ברגע שהמילים האלה יצאו לו מהפה כבר לא תיהיה לי דרך חזרה ושום זאב עם פרווה שחורה לא יוכל להציל אותי יותר.
הוא הרים את סנטרי עם אצבעותיו מכריח אותי להסתכל ישירות אל תוך עיניו הזהובות.
"כי אני אוהב אותך"
הלב שלי לא הפסיק להרעיש באוזניי ולרגע פחדתי שלוקה ישמע....
איך איתו הרגשות שלי מתהפכים כול פעם מחדש, אני יכולה ברגע אחד לכעוס עליו ולרצות לערוף לו את הראש וברגע האחר לרצות לקפוץ עליו ולנשק אותו.

אני בטוחה שהפרצוף שלי היה אדום כמו עגבנייה כי זה חילץ חיוך צדדי ממנו.
"גם... א..ם מה ש..אתה אומר נ..כון אני לא הולכת להישאררר כאן בזמן שמיילו בסכנה" שנאתי שגימגמתי ככה אבל זאת הייתה ההשפעה שלו כשהוא היה קרוב אליי ככה.
הוא התקרב אל צווארי בזהירות ונישק בעדינות את מקום הנשיכה, נזהר שלא להכאיב לי.
"ידעתי שתגידי את זה" הוא התרחק ממני כשחיוך על פניו ובדיוק כשבאתי לשאול אותו מה הוא עושה, הוא נעל את דלת החדר כשהוא משאיר אותי לבד בתוכו.
"לוקה! יחתיכת... תפתח לי תדלת!" דפקתי על הדלת בחוזקה אך זה לא עזר, לא האמנתי שנפלתי לטריק הזה שלו, לעזעזל אם רק הייתי יותר מרוכזת הייתי יכולה לקלוט שהוא עובד אליי.
יללות הפראיים נשמעו באוזניי ויכולתי לשמוע גם את יללותיו של לוקה ברקע, הוא עשה את בכוונה ואני התכוונתי לנקום בו כמו שצריך אבל לא היה לי זמן לזה עכשיו והייתי צריכה לצאת מהחדר הזה...

התרחקתי אחורה והסתכלתי על הדלת הנעולה,
וכמו תמיד לא חשבתי בכלל כשרצתי ישירות לכיוונה...

.....
טוב קודם כול תודה לכול מי שחיכה בסבלנות לפרק כי הייתי אמורה להעלות אותו אתמול אבל לא הספקתי אז מצטערת.
כמו שכבר אמרתי מקודם אנחנו מתקרבים לסיום אז תתכוננו...
מקווה שאהבתם ומחכה ללייקים ולתגובות ;) :) ;) וחג סוכות שמח לכולם🥳🥳🥳