שניי הפראיים הסתכלו עליי ואני בטוחה שמיליון מחשבות זדוניות עברו במוחם.
"משהו שונה בך" אחד מהם שידר לי בקשר המוחי כשהוא מתחיל להתקרב אליי באיטיות.
"כן, יש לה ריח טוב" האלפא שבניהם שידר גם הוא והתחיל להתקדם לכיווני.
ידעתי בדיוק על מה הם דיברו, רופאת הלהקה אמרה לי שזה יקרה אבל הריח שלי עדיין לא יצא מכלל שליטה בשביל שהם יאבדו את ראשם בגלל זה.
הם פשוט רצו לעשות כול מה שעולה על רוחם בגופי ולא היה לזה שום קשר לריח המתוק שהפצתי כי עוד הצלחתי למתן אותו איכשהו.
שניהם הקיפו אותי כול אחד בצד אחר, כך שלא יכולתי לברוח או להתנגד.
האלפא הפראיי זינק לכיוון צווארי בכוונה לנשוך, לסמן אותי ולעשות בי כרצונו, עצמתי את עיני מאינסטינקט אך הכאב לא הגיע.
לאחר כמה שניות פתחתי את עיניי באיטיות וגיליתי את האלפא שרוע על הרצפה כשדם זולג מכתפו ומכתים אותו למרות שפרוותו הייתה אפורה כהה.
הסטתי את מבטי לכיוון יללת הכאב של הבטא הפראי כדי לגלות את לוקה?
לא הייתי בטוחה שזה היה הוא כי הריח שהוא הפיץ היה דומיננטי וזועם לגמרי ובלתי ניתן לזיהויי.
העיניים שלו ברקו בזוהר צהוב ונדמה לי שהיו בתוכן שבבים של אדום?
והפרווה שלו... היא הייתה כמעט שחורה או שסתם דמיינתי את זה בגלל מחסור בדם מהפציעה שקיבלתי בבטן?
הוא העיף גם את הבטא לרצפה אבל לא לפניי שהוא נעץ את שיניו בביטנו בגירגור מלא בשנאה וזעם.
כששני הפראיים שהקיפו אותי, שרעו על הרצפה מדממים לא יכולתי שלא לתהות אם אני חולמת.
מיצמצתי כמה פעמים כדי להיות בטוחה אבל אז רישרוש מאחוריו גרם לי לצאת מהבהייה ששהיתי בה כדי לראות מה מקור הרעש.
שני הגורים שאמרתי להם לברוח יצאו מהשיח הקטן טיפה מבויישים, כנראה בגלל שהם המרו את פי.
"לא רצינו להשאיר אותך לבד" הקטנה מבניהם אמרה בעיניים תמימות ואני לא יכולתי לכעוס עליהם.
"מה חשבת לעצמך כשרצת לתוך הסכנה?!" באותו הרגע הייתי בטוחה שהזאב שהיה מולי וצעק עליי היה לוקה. כשהבטתי לתוך עיניו פעם נוספת ראיתי שעיניו נראו כרגיל אז הנחתי שדמיינתי הכול.
"לא חשבתי" התחכמתי לו בפרצוף וזכיתי לציחקוק משני הגורים שעמדו מולנו.
"אל תתחכמי! את ידעת שהמצב שלך מסוכן ובכול זאת קפצת לקרב" המבט הכועס נראה בברור על פרצופו למרות שהוא היה בצורתו הזאבית.
הוא הציל אותי ועכשיו הוא כועס עליי, הגבר הזה בהחלט לא החלטי ואני בטוחה שעוד מעט אני אשתגע ממצבי הרוח שלו.
"מה רצית שאני אעשה, אסתכל מהצד?!" הפעם זה היה תורי לכעוס כי לא היה נראה שאכפת לו לצרוח עליי מול שני גורים קטנים גם אם זה היה בקשר המוחי, הם יכלו לשמוע הכול.
"אתם רבים כמו אמא ואבא שלי" הגור הגדול יותר הצהיר בחוסר טאקט גורם לי וללוקה להפנות במהירות את מבטינו לכיוונו.
הגורה הקטנה שלידו המשיכה לצחוק וזה רק הכעיס אותו יותר.
"מה אם הייתי מגיע מאוחר מידי והם כבר היו.." דאגה השתקפה בעיניו ולא יכולתי לכעוס יותר, אומנם אנחנו לא תמיד הסתדרנו אבל גם אני הבנתי מתי צריך להפסיק להתווכח.
"אבל הם לא הספיקו, אתה הגעת בזמן" ניסיתי להרגיע אותו מהכעס והדאגה שהרחתי ממנו אבל לא נראה שזה עזר בכלל.
"את רועדת" הוא התבונן בי מעט במבט בוחן ותאמת שלא שמתי לב לזה עד שהוא לא גרם לי לשים לב לזה.
"זה מהקור" ניסיתי לשקר ולהפסיק את התגובה הבלתי רצונית שהגוף שלי הראה אבל הרעידות לא הפסיקו, כבר לא היה לי ממה לפחד אז למה המשכתי לרעוד?
YOU ARE READING
ירח אדום || Red Moon
Hombres Loboלקחתי נשימה עמוקה, מכניסה את האוויר הקר של העונה לראותיי. הלכתי ביער, בלילה החשוך כשרק העצים משמשים לי כמסתור והירח מאיר לי את הדרך... זה הזכיר לי את ילדותי...בכול פעם שהסתבכתי בצרות הייתי בורחת מהבית והוא תמיד היה בא אחריי ומחזיר אותי, מתנהג כמו הא...
