ירח אדום || Red Moon

פרק 19

לא האמנתי למראה עיניי, לעולם גם לא חשבתי שזה יכול לקרות הריי מי יתחיל מריבה עם לוקה זה פשוט התאבדות.
אני לא הייתי בטוחה כול כך מי התחיל אבל ידעתי בוודאות מי מנצח.
קייל היה חבול כולו ודימם מהאף ולעומתו לוקה בקושי הניד עפעף והמשיך בשלו.
"לוקה!" הצעקה שלי הידהדה ברחביי המסדרון והעידודים הפסיקו סוף סוף.
הוא נעצר לרגע והפנה את מבטו לכיווני, אלוהים גם כשהוא רב מכות הוא נשאר יפיפה...
העיניים שלו אמרו לי הכול, הוא היה זועם לגמריי וגם אם לא הבנתי למה ידעתי שאני חייבת לקחת אותו משם ומהר לפניי שהוא יהרוג את קייל סופית.
תפסתי בידו ומשכתי אותו לעמידה כך שהוא עמד מולי וקייל עדיין היה חבול ושכוב על הריצפה.
בשנייה שהוא עמד להתרומם למצב של ישיבה לוקה הסתובב אליו בזעם ואני ישר נעמדתי בדרכו.
"לוקה תסתכל עליי!" תפסתי את פניו בשני ידיי ובכך דרשתי ממנו להירגע.

ליטפתי את זיפיו והכרחתי אותו להסתכל אל תוך עיניי, מנסה להרגיע אותו מבלי שישים לב.
עיניו זהרו בצהוב בוהק ואני מצאתי את עצמי נאבדת לתוכן...
לעולם לא ראיתי אותו מתנהג ככה ואפילו לא יכולתי להתחיל לנחש את הסיבה אבל זה היה ברור כשמש שאת קייל הוא לא רצה ליראות בין החיים אז עשיתי את הדבר הראשון שעלה לי בראש ומשכתי אותו איתי, גורמת בכך להתפזרות של המעגל שנוצר במסדרון ותוך כדי שולחת מבט מתנצל לקייל שנותר על הריצפה.
הוא הלך אחרי בשקט וכשהגענו סוף כול סוף לכיתה ריקה, סגרתי אחריי את הדלת ושיחררתי את ידו, מה שגרם לתחושת לוואי של בדידות לעבור בי.
שיחררתי את האוויר מראותיי והסתובבתי כדי להביט בו, הוא בחן אותי כאילו ניסה לפתור חידה קשה לפיצוח ואני ניצלתי את הזמן הזה כדי להירגע מעט ממה שקרה שניות קודם לכן...ועוד לחשוב שהחלטתי היום בבוקר להתחמק ממנו.
"זה נכון מה שהוא אומר?" הוא שאל לפתע גורם לי להידרך מטון קולו, הוא אף פעם לא דיבר ככה...
"מה נכון?" ניסיתי להבין על מה הוא דיבר ולא הצלחתי.

הוא התקרב אליי וכשהמרחק בינינו ניהיה כחוט השערה ראיתי שמשהו משתנה בעיניו.
באתי לשאול אותו מה קרה אבל הוא הצמיד אותי לקיר כשהוא אוחז בידיי עוד לפניי שהספקתי להגיב.
"הריח הזה..." טון קולו היה חלש אבל עוצמתי כול כך שזה גרם לעורי לסמור, הוא קרב את ראשו לצווארי וגופי התחיל להתחמם אוטומטית ללא רצוני.
"למה הריח שלו עלייך..." יכולתי לראות את הוריד במצחו וזה גרם לי להפנים שהסתבכתי לגמריי.
פתאום ההבנה נחתה עליי, הריח של קייל נמצא עליי כי התחבקנו אבל אני דיי בטוחה שלוקה חושב משהו אחר לגמריי, הצד המרדני שלי התחיל לפעול ולמחות שזה בכלל לא עניינו.
"לא עניינך" מילמלתי בשקט וקיללתי את עצמי על כך שהקול שלי יצא ככה.
משהו בטון שלו גרם לאינסטינקטים שלי לרצות להיכנע לו ושנאתי את זה...
"זה ענייני כשקייל מנפנף לי מול הפרצוף שהוא הולך להיות ההתאמה שלך!" הפעם הוא כבר לא לחש, ולמה לעזעזל שקייל יעשה דבר כזה.
"מה אכפת לך מה אני עושה בכלל אני לא שלך!" צעקתי עליו גם אני, מנסה להילחם בזאב שבי שילל בקול כאילו מבקש מאיתנו שנפסיק להילחם אחד בשני.
ראיתי בעיניו שהמשפט שהוצאתי מהפה שלי גרם לו לאבד את זה לגמריי, כמעט נסגתי לאחור אבל בסוף התעשתתי ולא התחרטתי שאמרתי את זה למרות שאני דיי בטוחה שהייתי צריכה...
"אם את תמשיכי עם העניין הזה אני יהרוג אותו" הוא הסתכל לתוך עיניי והרצינות שבקעה מהן הייתה ברורה לגמריי כמו שבועה לאלת הלבנה.