ירח אדום || Red Moon

פרק 31

הרחתי את האוויר שנשאר עומד בינינו וניסיתי להבין מה קורה כאן, הריח הזה...הריח המוכר הזה הוא היה של לוקה?

התבוננתי בזאב השחור והענק שעמד מולי, ניסיתי להבין איך יכול להיות שהריח של לוקה מגיע ממנו.
הכרתי אותו במשך המון שנים וצבע הפרווה שלו בהחלט לא היה שחור אלא אפור כהה...והעיניים שלו היו צהובות לא אדומות!
סביבו היו זאבים מהלהקה שלי, אלפות ובטות כאחד.
כולם לא זזו ממקומם, כנראה מחכים לפקודה שלו.
מנהיג הפראיים שינה את צורתו לזאב השחור עם העיניים הכסופות שלו והתכונן לתקוף את לוקה,
בכך הוא גרם לכול הפראיים שהיו בצד האחר של קרחת היער להתאגד סביבו.
המקום היה פשוט זירת קרב כשבכול צד נמצאת להקה אחרת ואני עדיין הייתי מאחוריי מנהיג הפראיים בצורתי האנושית.
כמו חלום הכול נעצר פתאום, הירח האדום האיר את אורו הבהיר על כולם ואני נשארתי בהלם, לא מבינה איך הכול נעצר.
אישה יפת תואר בעלת שיער לבן ועיניים לבנות הופיעה משום מקום והתקדמה לכיווני כשאור לבן עוטף את כולה בניגוד לאור הירח האדום.
עורה היה בהיר...כמעט לבן ואני לא יכולתי להתיק את עיניי מיופיה הלא אנושי.

"מי את?" שאלתי כשמצאתי את קולי שוב לאחר שהאישה היפה נעצרה מולי.
"את באמת לא מזהה אותי לונה? או שאני צריכה לקרוא לך לואר?" האישה אמרה לפתע וההבנה נחתה עליי, שום ייצור חיי לא מסוגל לעצור ככה את הזמן...מה שאומר שהאישה שנמצאת מולי היא... אלה, אלת הלבנה!!!
"אלת הלבנה" כופפתי את ראשי מטה במהירות, מראה לה את הכבוד המגיע לה אך היא הרימה את ראשי עם ידה וניענה בראשה שאין צורך לכך.
"איך עשית את זה?" החוותי בראשי לכיוון שתי הלהקות שבקרחת היער, עדיין בשוק שכול הזמן נעצר חוץ משתינו.
"זאת באמת השאלה שאת הכי רוצה לישאול?" היא חייכה לכיווני ברוגע, גורמת לשלווה בלתי רצונית להתפשט בגופי, אין ספק שהיא אלה...האחת שיצרה את כולנו, את הזאבים.
והיא צדקה...זאת לא הייתה השאלה שהכי רציתי לשאול, אפילו לא קרוב.
"איך זה הגיוני שיש שני זאבים שחורים?" הבטתי לתוך עיניה הלבנות שמישום מה נראו עצובות, מנסה למצוא הסבר לכול הדברים המוזרים שקורים כאן.

"כמו שכבר בטח הבנת לונה את גילגול הנשמות של לואר, החלומות שאת חלמת היו בעצם זיכרונות מחייך הקודמים" היא התחילה להסביר בעודה מסתובבת סביבי.
"כשהיית בין חיים למוות הירה וראיו ביקשו את עזרתי ואחרי מה שראיתי לא יכולתי לסרב, הסכמתי לגילגול הנשמות אך כמו שכבר הזהרתי אותם לכול דבר יש מחיר, הטבע מאזן את עצמו ולוקח משהו בתמורה...במקרה של ראיו זה היה צבע עיניו.
הירח לקח את עיניו האדומות עד לפעם הבאה שתיפגשו ואני נתתי לו את צבע השמש אבל בגלל הצער ממותך פרוותו התבהרה בכול יום שעבר" הכאב נראה שוב בעיניה אך היא המשיכה בדבריה.
"וכפי שהירח הבטיח, כול 100 שנים הוא נהפך לאדום כדי לקרוא לנשמותיכם האבודות בתקווה
שתתאחדו שוב.
ואחריי אלף שנה היום הזה סוף סוף הגיע אך ראיו לא היה היחיד שרצה להיתאחד איתך שוב. טאורן פנה לכוחות אפלים שהשחירו את ליבו ופרוותו והכסיפו את עיניו, הם נתנו לו חיי נצח אבל התוצאה הייתה שהוא איבד את ליבו בדרך וכשהוא הרגיש שנשמתו של ראיו ירדה שוב לעולם הזה הוא נשבע שלא יפסיק עד שיהרוג אותו"
עכשיו הבנתי למה עיניה היו עצובות כול כך, הסיכסוך בינינו..הילדים שלה, גרם לה לסבל רב.
אבל למה היא התכוונה כשהיא אמרה שראיו קיבל את צבע השמש יכול להיות ש...