ירח אדום || Red Moon

פרק 28

קמתי במהירות לבכי צורם באוזני וגיליתי את לוקה מערסל את מיילו בידיו ליד המיטה כנראה מנסה להרדים אותו.
הלב שלי התחמם כשראיתי אותו ככה ולא יכולתי להימנע מהבהייה שלי בו.
"את מתכוונת לעזור לי מתישהו או שאת הולכת להישאר עוד הרבה זמן במיטה?" הוא שאל לפתע כשהוא מביט מבעד לכתפו אליי, קולט שקמתי משנתי שכללה בפעם המאה עוד חלום מוזר.
"תן לי" קמתי מהמיטה ולקחתי את מיילו מזרועותיו, נידנדתי אותו קצת עד שהוא נרגע ושיחק עם שערי.
הרמתי את מבטי הגאה לכיוונו של לוקה כדי לגלות שהוא הסתכל עליי כול הזמן הזה בחיוך שלא אופייני לו.
"על מה אתה חושב?" הנחתי את ראשו של מיילו על כתפי וטפחתי על גבו בעדינות כדי להרגיע אותו כי זה מה שזכרתי שעושים לגורים קטנים שרק נולדו.
"אם היית יודעת על מה אני חושב לא היית ישנה איתי באותה המיטה" הוא קבע ואני הסתקרנתי לדעת מה הולך לו בתוך המוח אך רציתי יותר לדעת למה הוא התנגד כול כך ללהיות ראש הלהקה הבא...
"למה אתה לא רוצה להחליף את אבא שלך?"
ניסיתי לשמור איתו על קשר עין שלא כמו בפעמים הקודמות שהתחמקתי ממנו.
"אחד התנאים לשלוט על הלהקה הוא שבוחרים מי יהיה ההתאמה שלך" לא ידעתי את זה וזה דווקא הסביר דיי הרבה למה הלוקה שאני מכירה לא רוצה לקחת את האחריות לידיים.
"ואני לא רוצה לחיות לפי תנאים של אחרים" הוא המשיך כשהוא לא מנתק את קשר עיניו מעיניי גורם לסומק להתכסות על לחיי ללא רצוני, משהו במבט הזה שהוא שלח אליי רמז לי משהו שלא רציתי לגלות, לפחות לא עכשיו.

ניתקתי את קשר העין ביננו והנחתי את מיילו שכבר נרדם בידיי על אמצע המיטה בתקווה שלא תיהיה פעם הבאה שנצטרך לקום כדי להרגיע אותו.
נשכבנו שנינו שוב ולוקה נרדם בשנייה שהראש שלו הונח על הכרית מה שגרם לגיחוך קטן להיפלט מפי.
הוא נראה מותש ולא יכולתי להאשים אותו, אירועי הלילה בהחלט היו מתישים מאוד.
התהפכתי במיטה, נזהרת לא לגעת במיילו ולהעיר אותו אך לא משנה מה עשיתי לא הצלחתי להירדם.
אתם יכולים להגיד שאני מטומטמת כי בפעם האחרונה שיצאתי להסתובב ביער חזרתי עם גור קטן אבל הרגשתי כאילו אלת הירח בעצמה אומרת לי ללכת לשם, כאילו משהו משך אותי לשם כול פעם מחדש...
יצאתי בשקט מהדירה כשכול מה שעליי זה הנעליים שלי ושניתי את צורתי לזאבה הצחורה שלי ברגע שנכנסתי ליער.
הרחתי את ריח עליי הסתיו של העונה והרגשתי את האדמה היבשה מתחתיי, נרגעת תחת הירח הכמעט מלא שמולי.
ריח פתאומי גרם לי להסיט את מבטי במגננה לכיוון השיחים, היה משהוא מוכר בריח הזה כאילו עבר הרבה זמן מאז שהרחתי אותו אבל עדיין לא מספיק בשביל שאשכח, ריח נוסטלגי.

עיניים כסופות הסתכלו עליי מבעד לשיחים ואני נשארתי עומדת על ארבעת רגליי במקומי, לא מעיזה לעשות אפילו תזוזה אחת קטנה.
זאב שחור התרומם באיטיות והתקדם לכיווני, זאב שחור...לא היו לו עיניים אדומות אבל משהו בו היה מוכר, יכול להיות שזה הזאב שהציל אותי בילדותי? אבל זכרתי בברור שהיה לו עיניים אדומות...
כאב חד תקף את ראשי ואיבדתי את הכרתי, כאילו הסיבה להתעלפותי הייתה הזאב הזה..הזאב השחור.