משכתי את היילי לכיוון דלת המחסן כדי לצאת משם כמה שיותר מהר, בעיקר בגלל שהייתי קלסטרופובית וגם בגלל הבעיה הקטנה שנקראת לוקה.
כשהחזקתי בידה ועלינו בגרם מדרגות לא יכולתי שלא להיזכר בפעם הקודמת כשאני ולוקה מצאנו אותה ואת ניקו באוניברסיטה.
הוא הגניב מבט לכיווני, תופס אותי לא מוכנה ואני ניתקתי את קשר העין בינינו והמשכתי בשלי.
כשהגענו למסדרון שיחררתי נשימה שלא ידעתי שהייתה עצורה בתוכי.
עזבתי את ידה והסתובבתי בחדות.
"למה לעזעזל לא סיפרת לי על זה" הפנתי את מבטי לכיוון הסימון החדש שקיבלה והיא בתמורה הסמיקה קשות.
"לא תיכננו את זה,זה פשוט קרה" לא האמנתי למשמע אוזני, הם לא תיכננו את זה?! איך אפשר להיות כזאת אימפולסיבית! וזה היה דיי אירוני שחשבתי על זה בהתחשב בעובדה שאני הייתי הכי אימפולסיבית מבינינו.
"איך אפשר לעשות דבר כזה חשוב מבלי לחשוב בכלל ומבלי להודיע כלום!" כעסתי עליה וזה היה ברור אבל גם לא יכולתי להתעלם מההתרגשות שניכרה בליבי שהחברה הכי טובה שלי הפכה להתאמה של מישהו.
"אני יודעת שאת כועסת כי לא סיפרתי לך אבל באמת החלטנו את זה לפני כמה שעות"
היא הסתכלה עליי במבט הזה שלה שגורם לה להיראות כמו גור כלבים קטן וחמוד ושנאתי את זה שהיא ידעה בדיוק מה לעשות כדי להפוך אותי לרכיכה אחת גדולה.
השתהתי לכמה זמן, גורמת לה להביט בי בסקרנות כדי לדעת מה תשובתי
"אז כול מה שנישאר לי זה לאחל לך בהצלחה" החזרתי לה חיוך כנה אחרי שהזעפתי את פניי שנייה לפניי.
היא קפצה עליי בחיבוק וקיפצה בשימחה ואני ציחקקתי משינויי ההתנהגות הפתאומי שלה.
"רגע רגע רגע אנחנו שוכחות פה משהו חשוב מאוד" היא נעצרה ממתן השמחה הפתאומי שלה והסתכלה עליי ברצינות
"למה לוקה היה מעליי..ך?" סתמתי לה במהירות את הפה עם שניי ידיי לפניי שהוא וניקו ישמעו משהו.
היא ניסתה להוריד בכוח את ידיי מפיה אבל אני קודם כול דחפתי אותה לכיוון היציאה לפניי ששיחררתי ממנה לגמריי.
"מה זה היה עכשיו!" היא הכניסה נשימה מאומצת לתוכה לפניי שהמשיכה לנשום כרגיל.
"את רוצה שהם ישמעו אותנו?!" הוכחתי אותה בכעס וההבנה התחילה להיראות על פנייה.
"בסדר הינה אנחנו בחוץ, עכשיו תסבירי לי!" היא אפילו לא ביקשה, היא דרשה את זה ואם כבר חושבים על זה לא יכולתי להאשים אותה...
"אני דיי בטוחה שזה קרה בגלל שהריח שלי התגבר" קיצרתי לה סיפור שהיה יכול להיות יותר ארוך אבל כבר לא היה לי כוח ורק רציתי לישון.
הרמתי את מבטי אלייה וגיליתי שגבותייה התכווצו בדאגה אבל זאת לא הייתה הדאגה הרגילה שלה כלפיי, הפעם זה היה יותר רציני.
"לונה את בסכנה בכול יום שעובר" היא אמרה לי את המובן מאליו, את מה שהדחקתי כול הזמן אך גם לא היה לי מה לעשות
"אולי..." היא התלבטה כמה שניות אם לומר את מה שהיא רצתה לומר אבל אז היא המשיכה
"אולי תתני ללוקה לסמן אותך?" בחנתי את פנייה כדי ליראות אם היא הייתה רצינית במה שאמרה וחטפתי שוק כשגיליתי שכן.
YOU ARE READING
ירח אדום || Red Moon
Werewolfלקחתי נשימה עמוקה, מכניסה את האוויר הקר של העונה לראותיי. הלכתי ביער, בלילה החשוך כשרק העצים משמשים לי כמסתור והירח מאיר לי את הדרך... זה הזכיר לי את ילדותי...בכול פעם שהסתבכתי בצרות הייתי בורחת מהבית והוא תמיד היה בא אחריי ומחזיר אותי, מתנהג כמו הא...
