"מיילו שמשמעותו לוחם"....
זה השם שהכי מתאים לו, הוא לוחם וכול עוד הוא ישאר בלהקה שלנו הוא יצטרך להילחם על מקומו כאן וכמוהו כך גם אני אצטרך לשמור עליו מכול מי שינסה לפגוע בו, אני לא יודעת מאיפה הרצון הזה לגונן עליו הגיע אבל אני בהחלט ידעתי שאני לא יתן לאף אחד לפגוע בו...לאף אחד.
הבטתי לכיוונו של לוקה שכבר הספיק לחפור קבר לאימו של מיילו, מקום יפיפיה ליד עץ דובדבן גדול.
הוא הכניס את גופתה הזאבית מלאת הדם לתוך הבור ואני הסטתי את עיניי כשהוא כיסה אותה באדמה שמסביב.
למה העולם חייב להיות כול כך אכזר, איך הוא יכול להרוג אומגה מסכנה ולהפוך גור קטן ליתום.
לא יכולתי להתרכז בזה עכשיו אז החלטתי להתעסק במשהו אחר, הסתכלתי אל פרצופו הישן של התינוק החמוד שנח בזרועותיי ואני הוקסמתי עוד מהמבט הראשון שלי בו.
"תודה שעזרת לי" אמרתי ללוקה לפתע, נזכרת איך הוא עמד לצידי ולקח את עמדתי מול אבא שלו ואפילו היה מוכן להילחם נגדו...
"על לא דבר" ציפיתי לתגובה מתחכמת אך הוא רק ענה כבדרך אגב והמשיך במעשיו בעודו מחסה את הבור.
"ואתה לא חייב לעזור לי לגדל אותו, אני אסתדר לבד" התעסקתי בידיו הקטנות של הגור האנושי כשהרגשתי אותו מסובב אותי מולו,
"אני לא הולך לעזוב אף אחד מכם" הנחישות בקולו נשמע באוזניי כמו צילצולים חזקים ואני ידעתי שלא אוכל להתנגד לעזרתו כי העובדה שמיילו עכשיו נחשב לחלק מהלהקה היא בזכות לוקה, אז אם הייתי צריכה לסבול אותו בסביבה בשביל שמיילו ישאר בחיים זאת לא הייתה בעיה מבחינתי.
הסתכלתי בייאוש לתוך עיניו מראה לו כמה אין לי כוח להתווכח איתו אך הוא רק המשיך להסתכל לתוך עיניי, לא חוזר בו מדבריו.
"בסדר" אנחה נפלטה מפי והיא גרמה לחיוך קטן לבצבץ בפניו.
נשמתי לראותיי את האוויר הקר לפניי שמחשבה מעצבנת תקפה את ראשי.
"אני לא רוצה לחזור לבית שלי" אמרתי כשכאב חד תקף את ליבי, הבית שאני יחזור אליו יהיה שומם וחסר חיים...בלי ההורים האהובים שלי, ולא יכולתי לקבל את זה עכשיו, לא כשמיילו צריך אותי, לא יכולתי להתפרק.
דימעה סוררת נפלה במורד הלחי שלי אך ידיי היו תפוסות כי מיילו ישן עליהן ולא יכולתי למחות אותה לפני שלוקה יראה.
ללא אזהרה מוקדמת הוא הושיט את ידו ומחה את הדימעה הארורה כשהוא עדיין מסתכל בעיניי, כאילו הוא רואה שם את כול הרגשות שאני חוסמת.
הוא התקרב אליי עוד קצת ובמבטו הוא ביקש ממני להחזיק את מיילו.
הוא היחידי שידעתי שלא יפגע בו אז סמכתי עליו והעברתי אותו לידיו.
הוא הסתכל עליו במבט רך שכמעט ולא הכרתי אצלו ואז הוא עירסל אותו ביחד אחת כשביד השנייה הוא תפס בי והוביל אותי מחוץ ליער ליעד שאיני יודעת איפה הוא.
"לאן אנחנו הולכים?" ניסיתי לסחוט ממנו מידע אך הוא נשאר שקט ומשך אותי למקום הלא ידוע.
הגענו מול בניין הדירות שבו היילי וניקו גרים ולא הבנתי מה לוקה תיכנן, לאן הוא התכוון לקחת אותי ואת מיילו?
עלינו בשקט במדרגות והגענו לקומה השנייה כשהוא עזב את ידי והוציא מכיסו מפתח בעדינות כדי לא להעיר את מיילו.
YOU ARE READING
ירח אדום || Red Moon
Hombres Loboלקחתי נשימה עמוקה, מכניסה את האוויר הקר של העונה לראותיי. הלכתי ביער, בלילה החשוך כשרק העצים משמשים לי כמסתור והירח מאיר לי את הדרך... זה הזכיר לי את ילדותי...בכול פעם שהסתבכתי בצרות הייתי בורחת מהבית והוא תמיד היה בא אחריי ומחזיר אותי, מתנהג כמו הא...
