Cruel (falcon valley 1)

פרק 19

פרק 19-
ולנסיה-
כשאני פוקחת את עייני ההרגשה נוראית בלשון המעטה. בחיים לא היה לי האנגאובר כל כך מגעיל. הראש שלי דופק, פי יבש, טעם מגעיל ועבש ממלא את חלל פי והגוף שלי מרגיש כבד ודואב. אני מתהפכת בין השמיכות וקולטת שאני לבושה רק בתחתונים. קריד בטח עזר לי להגיע לחדר ולהתפשט. קריד המזוין. לא רציתי לחשוב עליו ולא התכוונתי לבלות את שאר הסופש שלי בניתוח של מה ואיך קרה. אני אחכה עד לפעם הבאה שיתחשק לו להזכיר לי מה עשיתי ואגיב בזמן אמת. אחרי דקות ארוכות של התמקחות בין השמיכות סוף כל סוף גררתי את עצמי מהמיטה. עטפתי בגמלוניות את הקיבוע שלי בנייר פלסטיק ונכנסתי למקלחת. שטפתי מעצמי את הריח המוזר שדבק בי והרגשתי טוב יותר אחרי זמן ארוך תחת זרם המים. לבשתי פיג׳מה ורודה וירדתי למטה להרוות את צימאוני ולהרטיב את גרוני השחוח. על מכונת הקפה חיכה לי פתק דביק וזהיתי את כתב היד של אמא-׳אני ואבא יצאנו לשייט במפרשית. נחזור מאוחר ואולי לא נהיה זמינים בטלפון. אוהבת, אימוש׳.
זו הייתה ברכה וקללה בו זמנית שההורים שלי היו כל כך בלתי מודעים. הם מעולם לא פקפקו בי, חיטטו בחיי או שאלו שאלות מיותרות. הם שמרו יד קלה בחינוך שלי והיו שם בשבילי ברגעים הקשים אבל לא מספיק כדי שאמצא בעצמי את הכוחות לשתף אותם. ניגשתי למקרר והוצאתי בקבוק מים גדול מרוקנת רבע ממנו לתוך פי מבלי לעצור. הרגשתי טוב יותר אז חיממתי לי במיקרו סינמון רול והכנתי כוס קפה. הטלפון שלי שנח על האי במטבח ליד התקע כי הוא היה זקוק להטענה צפצף.

רמי:׳זהו! אני באה אלייך!׳
רמי:׳אם לא קרה כלום ואת לא עונה לי אני אהרוג אותך בעצמי!׳

לפני שהספקתי אפילו לחשוב אם ואיך לענות נשמעה נקישה על הדלת. הצצתי בעינית כדי לא לעשות את הטעות שעשיתי בפעם הקודמת עם קריד והופתעתי לגלות את רמי עומדת מאחורי הדלת. פתחתי למרות שעדיין לא ממש התחשק לי להתמודד עם מה שראיתי אתמול או בכללי עם הלילה ההוא.
״פאק! את חתיכת משוגעת!״ רמי מתנפלת עליי בחיבוק ונושפת בהקלה.
״כן... אני המשוגעת...״
״ברור! כבר חשבתי שקרה משהו רציני או שקריד עשה לך משהו!״.
היא נראתה ונשמעה כנה אבל אז נזכרתי במראה המחריד שלה עם הראש בין הרגליים של מתאו ובחילה מחודשת מלווה בתחושת בגידה עלתה בי.
״אני בסדר״ היובש בקולי כנראה גרם לה להבין שאני לא ממש בסדר.
״את בטוחה? כי את לא נשמעת בסדר״.
״אני בסדר. קריד ואני עשינו את הריקוד המוכר שלנו. אני עדיין חיה, הוא עדייו שמוק. הכל טוב.״
״אם הכל היה טוב היית מזמינה אותי להכנס ומחזירה לי חיבוק. למה הלכת בלי לומר כלום? למה לא ענית לי? מה קורה? בבקשה דברי איתי״ היא הפצירה בי.
״טוב בואי נאמר שאחרי שראיתי אותך מוצצת למתאו ממש לא היה לי חשק להשאר או לדבר איתך או לענות לך״.
פניה של רמי נופלות מיד. שתינו יודעות שמדובר בבגידה. בגידה באמון שלי. בגידה בערכים שלה. בגידה בחברות שלנו. מתאו היה חלק מהחבורה שהובילה את החרם הקשה והאכזרי כלפיי. הוא היה משתתף פעיל. אפילו נהנה מההשפלות של מישהו חלש ממנו ומי שטוענת שהיא החברה הכי טובה שלי עשתה איתו... אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה שוב.
״ראית את זה?״ היא ממלמלת לבסוף.
״לצערי הרב, כן״.
״אני כזו חברה גרועה, אה?״
״נראה לי שכן. אני רק מקווה שלא קיבלת מחלת מין מדבקת או משהו כזה״.
״זה לא הגיע לשם. אני... טוב... כל דבר שאני אומר ישמע כרגע כמו תירוץ עלוב״.
האמת הייתה שכעסתי עליה אבל גם ידעתי לזהות את העובדה שהיא התחרטה על זה. כמו שאני התחרטתי על כל נשיקה ארורה שנתתי לקריד. זה לא היה בשליטתי.
״נכון מאוד״.
״בהתחלה כשהוא העיף ממני את אוון נשבעת לך שכעסתי עליו! שלחתי אותו לעזעזאל ואפילו בעטתי לו בזין אבל... הוא היה... טוב... מתאו. הוא פשוט הרתיח אותי וכל הגוף שלי בער ועמדתי לזרוק אותו לתוך הבריכה ואז פתאום... אין לי מושג איך זה קרה היינו בתוך זה. זה היה כמו מפולת שאי אפשר לעצור עד שהיא הורסת את כל הכפר. עצרתי את זה בזמן ואני נשבעת לך שכל כך כעסתי על עצמי. בחיים לא קרה לי משהו כזה עם בחור. אני נשבעת לך שגם אני לא מבינה מה הלך שם.״
ככל שהיא דיברה קולה התעבה והיה חנוק מתמיד ודמעות נצצו בעיניה. הכעס שעטף אותי התמוסס לאט. הכרתי את זה. את התחושה שאת פשוט לא יכולה למנוע משהו. שאין לך שום ברירה. רמי הייתה חלשה וגם אני הייתי חלשה. הייתי חייבת לסלוח לה על החולשה שלה וגם הרגשתי בלב שהיא כנה בניגוד לכל חברה שאי פעם הייתה לי. רמי הייתה לב גדול והיא רק רצתה לעזור לי וזה מה שסיבך אותה עם מתאו מההתחלה.
״בואי״ החוויתי בידי אל תוך הבית.
רמי התנשפה קלות בהקלה והלכה אחריי למטבח. התיישבו סביב האי ודחפתי לעברה את הצלחת עם הסינמון רולס.
״שמעתי שמתוק מעביר טעם של זין של בני זונות מהפה״ משכתי בכתפיי.
״יש לך ידע בנושא?״ היא מלמלה ודחפה לפיה חתיכת מאפה.
״אולי״.
״בבקשה תגידי לי שאת לא כועסת עליי״ היא הפנתה אליי פאפי אייז מתחננות.
האמת הייתה שרציתי לסלוח לה וידעתי שאני צריכה אבל עדיין היה לי קשה עם מה שראיתי.
״מה עשית, רמי?״
״הייתי שיכורה ו... הוא בלבל אותי עם כל הכישופים המיניים שלו! אני אומרת לך שזו לא אשמתי! זה הזין הקסום שלו!, נשבעת!״.
לא יכלתי להתאפק ופרצתי בצחוק. גם היא צחקה. זה היה משחרר משהו בשביל שתינו.
״סולחת?״
״סולחת״
הכרתי את תחושת חוסר האונים אל מול גבר. תחושת חוסר אונים אל מול מישהו דומה לקריד ואין לי ספק שכל החברים שלו היו לא פחות גרועים ממנו. מניפולציות משולבות במראה שגרם לבנות להשתרך אחריהם לכל מקום היה דבר מסוכן.
״אני נשבעת לך ש... אני אנסה שזה לא יקרה שוב.״
״נחיה ונראה, סיס״ נאנחתי ודחפתי לפי חתיכה של סינמון רול.
אחרי שסיימנו את המאפה הכנו קערה ענקית של פופקורן וראינו סרט קומדיה רומנטי ורוד ומתוק. הלוואי שהחיים היו כמו בקומדיות הרומנטיות עם בחור חתיך ונחמד שבאמת אכפת לו ממך. שהכל תמיד יגמר בסוף טוב הכל טוב עם הגבר הנכון ויחתם בנשיקה מתוקה מדבש. כשהגיע סוף הסרט שמתי לב שרמי נרדמה על הספה בשלב כלשהו. כסיתי אותה בשמיכה ונתתי לה להמשיך לישון. הייתי בטוחה שאחרי הלילה שעבר עליה היא זקוקה למנוחה. אני גררתי את גופי שעדיין הרגיש היטב את השפעות הלילה הקודם לסטודיו. חיברתי את הטלפון לרמקולים האלחוטי ושמתי את השיר 'prying' של קאשה. לא יכלתי לרקוד. לא כמו שרציתי עם קפיצות מסובכות, סיבובים חדים, תנועות מורכבות ובמהירות מספקת. כן הצלחתי לנוע בעדינות ובזהירות עם טווח תנועה מוגבל. הרגשתי כמו ציפור שקצצו לה את הכנפיים. עדיין הצלחתי לעוף איכשהו אבל לא מספיק גבוה כדי או מהר כדי להציל את עצמי. זה הכאיב לי בנשמה יותר מכל דבר אחר. דמעות שקטות זלגו על לחיי. חיבקתי את גופי ונסיתי לא להתפרק לחתיכות כשהסתובבתי בזהירות עם הקצב של המוזיקה. כשהשקט הפציע מצאתי את עצמי על הרצפה ממררת בבכי. אלוהים... לא ידעתי כבר מה לעשות. לא הייתי אני בלי הריקוד והתנועה. זה מה ששמר עליי בחיים עד עכשיו. שמר על השפיות שלי ועל הנפש שלי ועכשיו אין שם כלום. בגלל קריד. ופירסון. וכל הזבלים שמקיפים אותו. והם צריכים לשלם. אני עשיתי את מה שעשיתי ושילמתי. ועכשיו הוא ישלם. מחיתי את הדמעות מלחיי והשתלטתי על עצמי. פגשתי את מבטי הנחוש והכהה במראה הענקית שבסטודיו. דיי למשחקים. דיי לולנסיה העכברית והחלשה. פאקינג דיי. הוא רוצה מלחמה אז הוא יקבל אותה ואולי הוא שכח אבל אני יודעת להלחם. ובחיי שאני אנצח.