Cruel (falcon valley 1)

פרק 39

פרק 39-
ולנסיה-
כרגיל אני ורמי צפנו בבריכה שלי על מזרני ים. שלי היה בצורת צב ושלה בצורת תו סול. למרות שכבר התחיל להיות מעט קריר עדיין לא היינו מוכנות להפסיק לצוף, להתבונן בשמיים שהתכהו, לדבר על הכל ואז גם פשוט לשתוק ולשקוע במחשבות. רמי הייתה עסוקה בשאלה אם להיענות לנסיונות של אבא שלה ליצור קשר בשיחות טלפון ומכתבים. היא לא ידעה מה לעשות עם זה ואני ידעתי היטב כמה קשה לה. על היחסים שלה עם מתאו לא שאלתי. זו שיחה שלא רציתי לפתוח במיוחד לאור הקשר שלי ושל קריד בשבועות האחרונים. לאור כל מה שקרה בשבועות האחרונים. טיפולי הפיזיותרפיה וההידרותרפיה הצטמצמו למינימום לקראת סיום. נאלצתי ללכת לתחנת המשטרה לתת עדות לגבי מה שקרה עם מארק. זה היה לא פשוט אבל אמא הייתה שם לצידי לוודא שהחוקר שואל שאלות ענייניות וככה היה. לחזור על הסיפור הזה היה מערער אבל גם משחרר במובן מסוים. מארק היה חלק אפל בחיים שלי. אחרי שהכל קרה הייתי במצב הנפשי הגרוע ביותר וכמעט איבדתי את עצמי לדעת. כמעט סיימתי את חיי לולא ההתערבות של קריד. סיפרתי להם הכל. אמא עמדה בזה בגבורה והייתה החזקה כמו שהייתי צריכה. ההורים שלי אולי היו קצת מעופפים ועסוקים בעצמם אבל כשהכי הייתי צריכה אותם הם היו שם בשבילי בלי הסתייגויות. הייתי הבת האהובה שלהם גם כשלא הייתי הרקדנית הקטנה והמושלמת שלהם. והיה כמובן את קריד. הוא אסף אותי כמעט בכל יום בערב ולקח אותי רק למקומות הומי אדם. גילינו שבסביבה הזו כשאנחנו מוקפים אנשים זרים אנחנו מתנהגים בזהירות יתר ומצליחים להקשיב זה לזה בלי פרץ הרגשות שתמיד מגיע עם כל אינטראקציה. אחרי מה שקרה בבית הקפה זה הרגיש כאילו סכר נפרץ. ביום שבו חזרתי מתחנת המשטרה ביקשתי ממנו להגיד לי למה הוא עשה לי את זה. את הדבר שפגע בי כל כך. הסתבר שפירסון הייתה זו שזממה את הכל ושלחה את בן הדוד שלה לפגוע בי תמורת משהו  וכשמארק שלח לה את ההקלטה היא מיד הפיצה אותה. מתנת יום הולדת לקריד היא קראה לזה. היה נוראי לשמוע אותי את זה ונוראי לדעת שהוא שיתף עם זה פעולה. כל מה שאכלתי עמד לי בגרון ודמעות עמדו לי בעיינים. הוא לא ניחם אותי או ניסה להצטדק וגם לא רציתי שיעשה את זה. ביום אחר כשהלכנו למסעדה איטלקית הודיתי שראיתי את החתכים על הרגליים שלו. זה גרם לו לקפוא במקום לכמה שניות. הוא שפשף בחוסר מודעות את ירכיו עטויות הג׳ינס ואז הרים את מבטו והביט בי בעיינים הכחולות כחולות שלו. הוא הודה בזה. כשכל כך אנשים סביבנו לא יכולתי לסטור לו או לנזוף בו בצרחות שהיו בתחתית בטני אז פשוט מרחתי את הטוסט שלי בחמאה בזמן שהטחתי בו עם כל טיפת איפוק שהייתה בעצמותיי איך הוא העז לדרוש ממני לא לפגוע בעצמי בשפל חיי בזמן שהוא פגע בעצמו כל הזמן. הוא נעץ את המזלג בחזה העוף שהיה על הצלחת שלו כשאמר שבשני המקרים השליטה בכל מקרה הייתה בידיים שלו. וזה היה נכון. סיימנו את האוכל שלנו בשקט ובזמן שחיכנו לקינוח הוא סיפר לי על דוקטור בלתזר. הייתי בהלם לא קטן. קריד לא היה הטיפוס שיושב על ספת הפסיכולוג. הוא היה חזק במעשים. בלהוציא את הקרביים שלו בזעם איום שהרס את החיים שלנו. השינוי הזה בו היה עדין, כמעט בלתי מורגש אבל הוא היה שם כמו טיפות מים שזולגות בעקשנות על סלע עתיק וחורטות בו חריץ שמשנה אותו לנצח. אחרי שהיינו חוזרים מהמקומות הומי האדם, ברכב שלו היינו אחד עם השני. בלי מילים. רק מגע. נשיקות מתוקות ופצועות שהשאירו בי טעם מתוק- מריר. היינו בתוך מערבולת תשוקה מוחלטת עד שהוא הפסיק אותנו. תמיד הוא. תמיד כל כך קרוב לנקודת האל חזור. הוא היה מיוסר. אני מיואשת. הרגשתי שבשבילו עכשיו זה היה כמו לחתוך את עצמו- להכאיב כדי להוכיח שהוא בשליטה. וזה היה הדבר היחיד שלא דיברנו עליו. פחדתי שברגע שאעלה את הנושא הכל יגמר. ולא רציתי את זה. רציתי לחפור לו בנשמה. להמשיך להבין מה קורה. להבין מה קרה. כדי שאוכל איכשהו אני להרפא סוף כל סוף ולחיות חיים נורמליים.
״אני קופאת מקור כבר״ קולה של רמי חדר למחשבותיי.
״כן, נעשה כבר קר״ הסכמתי.
השמש שקעה כבר לפני כמה שעות ושמיכה של חושך בלי כוכבים כיסתה את השמיים. יצאנו מהבריכה והתעטפנו בחלוקים שחיכו לנו על כיסאות הנוח. הצצתי בטלפון שלי כשהלכנו לכיוון הבית שלי וגליתי שכבר רבע לעשר. רמי שהלכה לפניי לכיוון הבית נעצרה פתאום ותווי פניה התקשחו ממה שראתה על מסך הטלפון שלה.
״הכל בסדר?״ הצצתי אל המסך וגליתי שהאינסטגרם שלה פתוח.
״חתיכת אידיוט״ היא נהמה דרך שיינים חורקות ואז דחפה לי ליד את הטלפון.
תמונה של מתאו יושב על כורסא מוזהבת על ברכיו משני הצדדים ישבו בנות בלונדיניות עם שמלות שחורות קטנות וחזה ענק. אחת מהן ליקקה לו את הלחי והשנייה תפסה לו בין הרגליים וחייכה חיוך מתגרה. מתחת לתמונה היה האשטג- #housepartythreesome 🍑🍆🍑💦🥵
״הוא אידיוט כרגיל״ זה היה הניסיון שלי להרגיע אותה. מיותר לציין שזה לא עבד.
היא חטפה לי את הטלפון מהיד וצעדה מכוונת מטרה לתוך הבית.
״אני הולכת ללמד את האפס הזה לקח. הוא חושב שהוא יכול לשחק בי כמו פאקינג צעצוע? אני הולכת להוכיח לו שהוא כלום ושום דבר״ היא הנידה בראשה ומיהרה במעלה המדרגות לחדר שלי.
״ומה את מתכוונת לעשות?״
״את עוד תראי. יש לנו מסיבה להתפרץ אליה.״
״אני לא חושבת שזה רעיון טוב״ הנדתי בראשי כשנכנסו לחדר שלי.
״אם את לא רוצה לבוא לא צריך. אבל אני לוקחת ממך את השמלה של הבוטיק הפריזאי. זו שעושה לי תחת קטלני.״
״את יודעת שאני אבוא איתך״ נאנחתי.
לא התחשק לי לבלות עם האנשים שעינו אותי ולפגוש את קריד וחבריו אבל הייתי חייבת לעמוד עם רמי כפי שהיא עשתה זאת בשבילי.
״יופי. בואי נעשה את זה מהיר.״
רמי התקלחה בחדר האמבטיה הצמוד לחדר שלי ואני בחדר האמבטיה של האורחים. היא לבשה את השמלה היפה שעשתה לה תחת פצצה ועקבים גבוהות ונראתה יפיפה ומוכנה למלחמה. אני לבשתי חצאית ג׳ינס וטי שירט כחולה מכוסה פייטים. לא טרחתי עם עקבים. לא היה לי את מי להרשים.
אני נהגתי לבית של מתאו טורנס. האחוזה הענקית נצצה למרחקים והבסים של המוזיקה רעמו בכל הרחוב. הנחתי שההורים של מתאו לא נמצאים בסוף השבוע הזה אם הוא עורך מסיבה כזאת. והיה נראה שלא רק האנשים מהתיכון שלנו הוזמנו. רמי הייתה המובילה לתוך האחוזה הרועשת ואנשים בהחלט בהו בנו. טוב יותר נכון בה. המבטים הרעבים של הבנים והמקנאים של הבנות הורגשו היטב. אבל היא הייתה עיוורת להכל. חוץ מלמתאו שרקד ברחבה המאולתרת כששתי בלונדיניות חדשות נמרחות עליו. לא היה ספק שעבר עליו לילה סוער כבר. רמי הניפה את שערה וצעדה לעברו אוספת בדרך איזה פתאטי לא מוכר שהלך אחריה בחפץ לב. מסכן. אני עמדתי בצד אבל עקבתי אחרי המתרחש במבטי עד שמישהו טפח על כתפי. הסתובבתי כדי לגלות את פירסון עומדת שם עם חיוך פלסטיק דבוק לשפתיה לבושה בשמלת מיני כסופה מנצנצת ובידיה שתי כוסות שמפניה ורודה. הבטן שלי התהפכה והפעם האחרונה שבה נפגשנו התעוררה לחיים בזכרוני.
״היי ואל״.
היא לא קראה לי ככה הרבה זמן. מאז שהיינו חברות וזה כבר היה היסטוריה רחוקה רחוקה.
״היי״.
״אני יודעת שהפעם האחרונה שבה דיברנו לא הייתה ממש טובה אבל חשבתי על זה והריב בנינו ילדותי במקרה הטוב. קריד שיחרר אז גם אני צריכה לשחרר וחשבתי שנוכל להרים על זה כוסית״ החיוך הפלסטי שלה הלחיץ אותי ולא רציתי לדבר איתה או להיות בקרבתה יותר ממה שהיה צריך.
״בסדר״ הסכמתי כדי שאוכל להוריד אותה ממני ולבדוק מה עם רמי.
״בטוחה?״
״כן. מה שהיה היה״ חייכתי גם אני חיוך פלסטי.
היא נתנה לי את הכוסית והשקנו אותן ואז לגמתי מהנוזל המתקתק.
״לחיינו, חברה״ הטון המתקתק שלה עשה לי בחילה.
אז שתיתי את כל הנוזל. כמעט מיד האלכוהול הכה בי. מצמצתי בעייני מהר כדי לסלק את התחושה המוזרה. אבל היא רק התגברה. הידיים שלי התחילו לרעוד ולהזיע. הכוס נפלה והשמיעה צליל נוראי כשהתנפצה. המוח שלי כאילו הדהד אותו מיליון פעמים. הראייה שלי הטשטשה והרגליים שלי נהיו קלות, קלות מידי.
״את בסדר?״
״כ... לא...״ הגוף שלי הפך לכבד בבת אחת כאילו מישהו עטף אותי בבטון.
הרגשתי ידיים עוזרות לי לא ליפול. מישהו לקח אותי. ריח מתוק מילא את נחיריי אבל לא הצלחתי לעשות דבר מלבד להיגרר למקום לא ידוע. לא היה לי מושג לאן הכנסתי את עצמי אבל ידעתי שזה לא הולך להיות טוב.