Cruel (falcon valley 1)

פרק 3

פרק 2-
קריד-
״המספר אליו חייגת לא זמין כעת. אנא נסה לחייג שנית במועד מאוחר יותר.״
ניתקתי את הטלפון הדפוק וזרקתי אותו לקצה השני של המיטה. זו הייתה הפעם החמישית שנסיתי להתקשר לטלפון המכובה של אחי הגדול. כשהוא עזב לקולג׳ לפני כמה שבועות המניאק הבטיח שישמור על קשר אבל בפועל אני זה שמתקשר אליו כל יום ולפעמים חוטף ניתוקים בפרצוף או מגיע למענה קולי כמו עכשיו. אני ואלייז׳ה היינו קרובים מרגע שהגעתי לבית של קריסטן בלאמי. הוא היה הראשון שהיא לקחה לחסותה אחרי שאמא שלו נטשה אותו במחסה לחסרי בית. הוא הצליח איכשהו להחזיק מעמד חצי ברחוב- חצי במחסה ולשטות בכולם שהוא עדיין עם אמא שלו במשך כמעט שנה אחרי שנטשה אותו. כשהם גילו הוא עמד להכנס למערכת אבל אז קריסטן התערבה. הוא היה אצלה במשך כמעט שנתיים כשהגעתי וגדול ממני בשנה. הוא לימד אותי כל מה שאני פאקינג יודע. בילינו יחד זמן רב והוא היה הגב שלי והחבר הכי טוב גם אחרי שפורטר שהיה צעיר ממני בכמה חודשים הצטרף בשנה שלאחר מכן ולבסוף ברונקס שהיה קטן מאיתנו בשנה שהצטרף בשנה שלאחר מכן. היינו חבורת בנים קטנה ומגובשת אבל אלייז׳ה היה איש הסוד שלי והתנהלנו כמעט כמו תאומים. עד שהוא אמר לי שהוא מתכוון ללכת לאוניברסיטת קולמביה וללמוד בקצה השני של הפאקינג יבשת. הייתי בטוח שהוא ילך לאוניברסיטת דרום קליפורניה או אולי אם הוא ירגיש ממש הרפתקן אז לאוניברסיטת וושינגטון אבל הוא נעץ את הסכין בגבי מיד כשהגיע מכתב הקבלה שלו. הוא לא אהב להסתיר ממני דברים והעובדה שהוא הסתיר את זה שהגיש מועמדות לא ישבה טוב אצלי אבל החלטתי להחליק את זה. הוא סיפר לי בסופו של דבר והייתי אמור להיות שמח בשבילו או משהו כזה. ועכשיו המניאק לא ענה לי. כן הוא עכשיו בקולג׳ וכנראה יש לו מיליון חברים חדשים, עיסוקים ולימודים על הראש אבל זה עיצבן אותי בטירוף שהוא לא ענה. החלטתי להפסיק להתנהג כמו בת זוג אובסיסיבית ומשוגעת כי ככה התחלתי להרגיש ושנאתי את זה ולהרגיע את עצמי עם משהו לאכול. במטבח פורטר ישב מאחורי הדלפק במטבח וצחק מאיזה טיקטוק מפגר. שנאתי את האפלקציה הדפוקה הזו.
ניגשתי ישר למקרר והתחלתי לחטט בו.
״חשבון הטיקטוק של ׳אנחנו שונאים את ולנסיה׳ ממש פעיל היום, אחי״ פורטר נקרע מצחוק והפעם שמעתי שזה סרטון אחר.
״אני שמח שהזונה הקטנה מצליחה לשעשע אותך״ גיחכתי ונסיתי להזכיר לעצמי שתכף אני אכין כריך מטורף שירגיע את העצבים שמשתוללים בגופי ולכן איזכור של הדפוקה הקטנה לא צריך לעצבן אותי.
״אותי ועוד חצי מיליון איש. מעניין אם היא יודעת שהיא פאקינג תופעה״ הוא המשיך לגלול ולצחוק.
״היא באמת תופעה של חוסר מודעות עצמית, פורט״ מלמלתי ופרשתי את מרכבי הסנדוויץ׳ על הדלפק.
לקחתי סכין, לחם וחטיף צ'יפס מאחת המגירות והתחלתי להרכיב את הסנדוויץ׳ שלי. מרחתי חרדל וקצת רוטב ברבקיו ואז שמתי נקניק, גבינה ואת הצ׳יפס. הסנדוויץ׳ היה מוכן והבטן שלי נהמה בפראות. התכוונתי לנגוס נגיסה של החיים כשאחי גנח, מלמל ״פאק״ וידו גלשה אל מתחת לדלפק. לא הוא פאקינג לא.
״ברצינות?״ צמצמתי את עייני לעבר אחי שהמשיך לאחוז באייפון שלו כאילו כלום.
״מה?״ הוא ניסה להיתמם.
״מישהו מוצץ לך מתחת לדלפק, פורט?״.
״זו שאלה מכשילה?״ אחי שוב ניסה להיות מצחיק.
״ברור שמישהו מוצץ לך מאחורי הדלפק. יש לך גבול כלשהו? קו אדום? משהו בן אדם?״
״היי זה לא שזה על הספה בסלון. לפחות נסיתי להסתיר את זה קצת״ הוא אמר בנימה של גאווה משהו.
חתיכת מפגר. אם אחי לא היה חשוב לי הייתי בועט לו בראש.
״יש לי רעיון בשבילך... אולי תעשה את זה בחדר שלך וככה נמנע מהצורך להסתיר משהו. אה?״
״ומה בדיוק הכיף בזה?״ הוא שאל ברצינות בזמן שידו עדיין שם למטה כנראה דוחפת את הראש של מי שזה לא יהיה קרוב יותר לזין שלו.
״שאני לא אצטרך לראות את אחי הקטן עושה מעשים מגונים ואקיא את האוכל שלי. מה דעתך על זה?״
״דעתי שאתה דרמטי ואני הגיי מבנינו״ הוא גלגל עיינים.
״אה בסדר. אז מחר בבוקר תכין את עצמך לאכול ארוחת בוקר בזמן שאני אוכל לפירסון את הכוס על הדלפק, מה דעתך על זה, פורטר?״
״איכסססס״ הייתה תגובתו המלומדת.
״קח את מה שזה לא יהיה לחדר שלך, אחי. אחרת תצטרך לראות את הכוס של פירסון דבר ראשון בבוקר והדבר הזה פאקינג נשי, כל כך נשי ששמעתי שיש לו כוח להמיס את גלגלי העין של גייז שמסתכלים עליו ישירות״ גיחכתי כשעיניו של אחי התרחבו וגועל ממשי נמרח על הפנים שלו.
חייכתי ולקחתי את הסנדוויץ שלי. ״ובדרך תחזיר את כל השיט הזה למקרר, ביי״.
מיהרתי לחדר שלי ונעלתי אחריי את הדלת לכל מקרה. אחי באמת היה חסר גבולות. לא הייתה לי בעיה שיזיין את מי שזה לא יהיה רק שאני לא אצטרך לצפות בזה בכוונה או בטעות. יש דברים שאתה לא צריך לראות את אחיך עושה. וזה כולל גם את אלייז׳ה וברונקס. אין סיכוי שאני אי פעם ארצה לראות מישהו מהם מחרבן, מזיין או מתחתן. רק המחשבה על זה גורמת לי לרצות להקיא בפה קצת. ואחרי שסיכמנו את הסיטואציה הייתי מוכן לאכול את הסנדוויץ שלי ולהמשיך לעבוד על הטראק המיוחד עבור זמרת חדשה שקאסים החתים לאחרונה. המילים של השיר היו פופ מתוק חסר משמעות, כנראה משהו שדיבר על סקס או ווטאבר אבל התכוונתי להצמיד ללחן הפשוט כמה ביטים מקפיצים ולהפוך אותו להמנון מסיבות. עשיתי את זה כבר אינספור פעמים עם שירים גרועים יותר והם התפוצצו והפכו להיות להיטים. כמעט כל השירים נסקו לרשימת 100 השירים הלוהטים. ובהופעות שלי אנשים הכירו כל שיר ושיר.
צללתי לעבודה על הטראק ותוך כמה שעות זה היה מוכן ונשמע אש. שלחתי את המוצר המוגמר לקאסים והתכוונתי לצאת לריצה לפני שאני נפגש עם ליין ומתאו לשחק משחקי מחשב במרתף של מתאו. אבל אז האייפון שלי צפצף. הודעה.

פירסון:׳תראה את מי מצאנו בקניון. אתה בא לעשות קצת כיף?׳
פירסון:*תמונה*

האינסטינקט הראשון שלי הוא לסרב. האמת הייתה ששנאתי את פירסון והבנות שהיא מסתובבת איתן. היא הייתה זיון סביר ונדבקה אליי יותר מעלוקה. היא הייתה חלולה במקרה הטוב ופסיכית במקרה הרע. היא כבר הרביצה לכמה בנות ששכבתי איתן וניסתה לשכנע אותי שאני האבא של ההיריון שלה למרות שלא שכבנו חודשים לפני כן. היא הפילה את התינוק שהיה של אלוהים יודע מי ומאז מנסה לזכות בחסדיי בכל דרך אפשרית. כולל לשלוח את המניונים שלה להציק ל-ולנסיה. היא הייתה מוכנה ללכת רחוק ולא הייתה לי בעיה עם זה כל עוד הייתי שם לשלוט בסיטואציה ובבית הספר שלטתי בכל הצקה והצקה. מה שלא נתתי לו אור ירוק לא קרה. אבל שם בחוץ לא יכלתי לשלוט בסיטואציה וזה היה מסוכן. גם בשבילי וגם בשבילה. פירסון הייתה חסרת רחמים ואם רציתי שולנסיה תמשיך לסבול הייתי צריך להתערב.

אני:׳אל תעשי שום דבר עד שאני מגיע׳
פירסון:׳מחכה לך 😘׳

נעלתי את המגפיים שלי ולקחתי את המפתחות של הרכב. הגיע הזמן לשחק קצת, כלבה קטנה.