Cruel (falcon valley 1)

פרק 16

פרק 16-
ולנסיה-
״וואו, החצאית הזו מהממת!״ רמי התלהבה מחצאית מיני משובצת בורוד ולבן שהוציאה מהארון שלי.
״קניתי אותה בחנות בוטיק בפריז כשעוד הייתי מתאמצת לבחור בגדים לבית הספר״ משכתי בכתפיי.
״טוב את הולכת ללבוש אותה שוב. זה פשוט פשע שהיא יושבת שבארון שלך ללא שימוש״ היא נעמדה מול המראה ובחנה את החצאית על גופה, מעל בגדיה.
״אם את אוהבת אותה את יכולה לקחת אותה״.
רמי הסתובבה אליי וצמצמה את זוג עיניה הכהות לעברי. הצלחתי לעצבן אותה.
״לא אני לא. זו חצאית שאת אמורה ללבוש כדי להראות את הגזרה ההורסת שלך ולהרגיש יפיפה״ היא שילבה את זרעותיה על חזה כמו שאמא עשתה כשניסתה להעביר נקודה.
״אין טעם שאני אלבש אותה, רמי. חצאיות הן פתח להטרדה ואני לא רוצה שיראו לי את התחתונים או לזכות בהערות מבזות או שמישהו ירשה לעצמו לגעת לי בתחת או לצבוט אותי״.
לרגע היא שתקה. היא בטח דמיינה אותי הולכת במסדרונות וזוכה לכל ההצקות שמניתי בפניה כי נסיתי להתלבש כמו שהייתי רגילה לעשות בעבר. מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה להיות כמו שהייתי פעם. חצאיות, גופיות, מחשופים, מכנסיים קצרות ואפילו טייץ צמוד מידי זיכו אותי בסוג הכי גרוע של ההצקות.
״אנחנו לא נותנות להם לנצח יותר, ואל״ היא התיישבה על קצה המיטה ולקחה את ידה בידי.
״אני חושבת שקצת מאוחר מידי בשביל זה, לא?״ הצבעתי על רגלי.
״לא. וסליחה שאני אומרת את זה אבל את חייבת להפסיק להיות הקורבן כי אם לא הם ימשיכו להתייחס אלייך ככה״.
ידעתי שהיא צודקת אבל גם ידעתי שלא ממש הייתה לי ברירה. נפלתי בכל המלכודות האפשריות שהוא טמן לי. נלחמתי בהתחלה והוכחתי שזה מגיע לי לו ולכל מי שעוד לא היה משוכנע שמסע הנקמה שלו צודק, אחר כך נתתי לבדידות שלי להוביל אותי למלכודת שהוא ופירסון טמנו לי שהפכה אותי לזונה של בית ספר אפילו בלי שעשיתי משהו זנותי אמיתי ואחר כך פשוט אפשרתי לו לעשות מה שהוא רוצה עד לרמה שבה הוא הרגיש בנוח פשוט להרוס לי את החיים בצורה ישירה, להופיע בבית שלי מתי שמתחשק לו ולעשות לי דברים איומים שידע שלא יהיו שום השלכות עליהם.
״אבל אני הקורבן ושום דבר לא ישנה את זה״.
״וכאן את טועה, יקירתי. קריד וחבורת השפוטי כוס שלו הם רק נערים. כן אולי הם נראים ממש טוב, פופולרים ושוחים בכסף אבל ההשפעה שלהם מוגבלת לתיכון פלקון וואלי. הם לא יחליטו על חייך אם לא תתני להם. את תלבשי מה שבא לך, תעשי מה שבא לך ותשימי עליהם זין. הם כבר לקחו ממך הכל אז מה זה כבר משנה? Go big or go home״.
לרגע מטורף באמת שקלתי לעשות את זה. לחזור להיות אני. אני מלפני כל מה שקרה. אני שלבשה חצאיות מ-בוטיק פריזאי, אני שפיזרה את שערה, אני שהייתה מתאפרת ומעלה כל יום תמונות יפות לאינסטגרם. אני שהייתה פשוט טיינאג׳רית רגילה. אבל רק לרגע.
״את שוכחת שיש לו משהו עליי...״ הזכרתי לה ולעצמי.
״יש לו משהו שכבר נמצא באינטרנט. משהו שכולם כבר פאקינג ראו ואת לא יכולה לעשות עם זה כלום.״
כן... רמי ידעה היטב על קלטת ה׳סקס׳ שלי. זו שהם אהבו לנופף בפניי ולהתגרות בי איתה. זו שהוא איים להראות להוריי.
״ההורים שלי לא ראו את זה ואני לא רוצה שיראו״ רק המחשבה גרמה לי לרצות למות.
״את מודעת לזה שזו עבירה פלילית? את יכולה להכניס לכלא את כל מי שהפיץ את זה ואת מי שצילם את זה ללא הסכמתך. ההורים שלך אוהבים אותך ואם זה יגיע לזה הם יעמדו לצידך ללא היסוס. וחוץ מזה את באמת רוצה את האיום הזה מעל הראש שלך כל החיים? אם כן אז לעולם לא תשתחררי ממנו והוא לא יתן לך ללכת. אפילו לא אחרי התיכון.״
לא רציתי להודות בזה אבל רמי צדקה. הבנתי את זה עכשיו. הוא יחזיק את החרב מעל הצוואר שלי לעולם ועד ואני לא רציתי את זה. לא רציתי להיות קרובה במיוחד אחרי שהוא דפק לי את החיים ככל הנראה לנצח. באמת כבר לא היה לי מה להפסיד. אמא ואבא אולי יכעסו, יהיו נסערים ואולי קצת ישנאו אותי אבל אני אהיה חופשיה. סוף כל סוף חופשיה.
״את צודקת.״
״ברור שאני צודקת, תמיד! עכשיו אנחנו נמצא לך משהו קטלני ללבוש לכבוד המסיבה שלנו״.
היא הכריזה בקול חגיגי וקיפצה על רגליה בהתלהבות.
״מסיבה?״
״כן! לכבוד זה שאת פותחת את האינסטגרם שלך מחדש ולכבוד החזרה שלך ביום שני לבית ספר״ היא הנהנה.
״אני פותחת את האינסטגרם שלי מחדש?״ הרמתי גבה ספקנית.
״ברור. אחרת איך נודיע לכל הכלבות שולנסיה is back??" היא חייכה חיוך זוהר ונלהב והצליחה להדביק אותי בהתלהבות שלה.
״אני מניחה שבפוסט באינסטגרם?״ ציחקקתי.
״תשובה נכונה!״ היא תופפה על שידת האיפור שלי.
״ואיפה נעשה את המסיבה הזו?״
״בבית של סבא וסבתא שלי שעומד ריק כבר שנתיים מאז שהם יצאו לטיול גמליאים מסביב לעולם.״ היא השיבה תוך כדי שהיא מוציאה דברים מהארון וזורקת אותם על המיטה ועליי.
״ומי יבוא אליה בדיוק?״
״כל מי שמהאזור לא לומד בתיכון פלקון וואלי. את שוכחת שמחוץ לבועה הקטנה של קריד והחברים שלו יש פאקינג חיים! יש כאן באיזור לפחות 3 תיכונים שונים. זו הזדמנות נדירה להרחיב אופקים, ואל״.
״את באמת חושבת שאנשים שאנחנו לא מכירות יבואו למסיבה הזו?״ הייתי בספק בלשון המעטה.
״כי יהיה שם אלכוהול ואוכל ומוסיקה טובה. מי יסרב לזה?״
היא צדקה. היה קל מידי לפתות בני נוער למקום שהבטיח בילוי טוב, אוכל ואלכוהול.
במשך כל אחר הצהריים בחרנו את התלבושות שלנו, עשינו סלפי, ראינו כמה פרקים של עקרות בית נואשות ממחוז אורנג׳, אכלנו פיצה וצבענו זו לזו את הציפורניים. זה היה כל כך טוב לדעת שיש לי חברה אמיתית. שיש מי שנותן לי גב ולא שופט אותי או חושב שאני אדם נוראי לחלוטין.
הסופש הגיע מהר ואיתו המסיבה המובטחת. אמא ידעה שאני מבלה עם רמי ועודדה את זה ואילו רמי סיפרה לאימה שהיא אצלי. איכשהו היא הצליחה להביא כמויות של אלכוהול לבית או יותר נכון לוילה המרשימה של סבא וסבתא שלה. הבריכה והג׳קוזי היו פתוחים להנאת הציבור וקנינו שפע של חטיפים, משקאות אנרגיה וממתקים. הזמנו מלא פיצות וטאקוס ממסעדות מקומיות וצילמנו את התמונה הראשונה שעלתה לאינסטגרם שנפתח מחדש. אני הייתי לבושה בחצאית ורודה וצמודה וחולצת סטרפלס לבנה שחשפה טפח נאה מבטני השטוחה. השיער שלי היה פזור ואפילו התאפרתי כמו שהכי אהבתי. רמי לבשה מכנס קצרצר בצבע שחור, גופיה כסופה מנצנצת עם מחשוף נדיב ונעלי עקב  מהממות. היינו נראות נפלא. אני הרגשתי נפלא אחרי שבועות של בכי לכרית, דיכאון ואי רצון להכניס לפי פירור. אני בטוחה שזה מה שהוא רצה ואני סיימתי לתת לו מה שרצה. כבר נתתי לו יותר מידי, יותר ממה שהגיע לו.
קצת אחריי תשע אנשים התחילו להגיע. בהתחלה בזוגות או שלשות ואז בנחילים, במכוניות ובקבוצות גדולות. אנשים שלא היה לי מושג מי הם וזה היה פשוט נפלא. רמי מיד התחברה לאנשים וזה באופן מידי חיבר גם אותי. להיות פרפר חברתי היה עבורי כמו לרכב על אופניים- גם אם לא עושים את זה זמן רב אי אפשר לשכוח. מצאתי את עצמי מנהלת שיחות מעניינות, רוקדת בטווח הקטן שהייתי מסוגלת לו עם הגבס, מרימה כוסות, מרימה שוטים ומשחקת בירה פונג עם אנשים מצחיקים. רמי מצאה מישהו שעניין אותה במיוחד- בחור גבוה ורחב עם שיער שחור וקעקוע על הזרוע והם נראו קרובים במיוחד וזה גרם לי לחייך. אני התחלתי כבר להרגיש כאב ברגל אז מצאתי מקום על הספה עם משולש פיצה ובירה. דקה אחרי מישהו התיישב לידי. אף אחד לא מצא חן בעייני, לא מאז מה שקרה לי איתו אבל עדיין היו לי עיינים ועדיין הייתי בת 17 שידעה לזהות חתיך כשהיא ראתה אחד והבחור הזה היה פאקינג שווה. שיער חום בהיר, עיינים כחולות כחולות, לסת חזקה, שפתיים מדהימות, מעט זיפים. הוא היה נראה אתלטי ואפילו שישב ידעתי שהוא גבוה.
״היי״ הוא שלח אליי חיוך לבן מלא שיינים ישרות.
״היי״ חייכתי חזרה ודפקתי עוד ביס מהפיצה.
״טעים?״
הנהנתי. להפתעתי הוא דפק בעצמו ביס מהפיצה שלי. זה היה מוזר אבל גם חמוד.
״טעים״ הוא אישר וליקק את שפתיו היפות.
״אני ולנסיה ומי אתה גנב פיצה?״
״ברייסון, גנב פיצה מומחה״ הוא קד ושנינו צחקנו.
״זה בסדר אני מרשה לך״ חיוך פלרטטני שכבר כמעט שכחתי איך מחייכים.
״המממ אני אוהב בחורה שיודעת להתחלק״ הוא שוב לקח ביס מהפיצה.
״כזאת אני, נדיבה״ ציחקקתי.
״ויפה״ הוא הוסיף.
״וחמודה״ הוספתי.
״ובעלת חיוך מושלם״
״וגזרה קטלנית״
״ופה מגרה״
זה היה משחק פינג פונג שדיי אהבתי.
״אתה מנסה להתחיל איתי, ברייסון?״ הרמתי גבה.
״כזה שקוף, אה?״
״פחות או יותר״ גיחכתי.
הוא לא נבהל ולא נסוג. ראו שהוא מסוג האנשים שבטוחים בעצמם. ישבנו זה ליד זו וסיימנו את הפיצה ביס ביס ואז ניהלנו סמול טוק. הוא היה חמוד ומצחיק. הוא סיפר לי שהוא לומד בתיכון פיין ריצ׳רדס ושהוא משוגע על אומנות ואפילו הראה לי דברים שצייר בטלפון. הוא היה מוכשר. אני הראיתי לו סרטוני ריקוד והתבאסנו יחד על הפציעה שלי. הצטלמנו סלפי ואני העליתי אותו לאינסטגרם והוא העלה לאינסטגרם שלו. היה לי כיף כפי שלא היה לי שנים. הרשיתי לעצמי לשכוח, להנות, לשתות ולהיות נורמלית.
ניגשנו לשולחן האלכוהול והוא מזג לנו שוטים של טקילה.
״לחייך ואל היפה!״ הוא הכריז והשקנו כוסות.
נתתי לאלכוהול לשרוף את דרכו במורד גרוני והייתי מאושרת, לגמריי.
״אפשר להצטרף למסיבה, בייב?״
עד ששמעתי את הקול שלו מאחורי גבי. זו הייתה התרסקות מיידית וכואבת. שיט.