Cruel (falcon valley 1)

פרק 11

פרק 11-
קריד-
ישבתי ברכב שלי ליד השער של בית העלמין. ראשי היה מורכן ומצחי צמוד לעור הקריר שעטף ה-הגה. עצמתי עיינים חזק ונאבקתי בשדים שבאו לטרוף אותי בבת אחת, כולם עושים יד אחת נגדי. חשבתי שאני אוכל לעשות את זה ואולי אפילו להביא אותה לכאן. אבל הבנתי שזה דופק אותי יותר ממה שזה דופק אותה כבר בדרך לכאן. כפות ידיי הזיעו וליבי התחיל לפעום בקצב לא סדיר. ואז ראיתי את שיירות האנשים הלבושים בשחור נכנסים בשערי בית העלמין, מתאספים להתאבל על מותו של ג׳ייסון והמוח שלי התמרד כנגדי. הייתי חזק, לעזעזאל הייתי בלתי מנוצח לעיתים באופן שאפילו הפחיד אותי אבל פתאום מצאתי את עצמי מתפורר בפניי הזכרונות והופך לאט לאט לצל של עצמי. אנשים היו מורכבים בעיקר מחסרונות ופגמים וכמה טוב הם הצליחו להסתיר אותם היה המתכון להצלחה בחיים. הבעיה הייתה כשזה לא עבד ואני יכלתי להרגיש שזה לא עובד. נסיתי לדחוק בעצמי ולדרוש מהגוף שלי לשתף פעולה אבל לא הצלחתי. קברתי את האדם הכי חשוב לי בעולם וזה הספיק לי. לא רציתי לקבור אף אחד יותר. או לדרוך במקום שבלע לקרבו את הגופה שלה. או לראות את אמא של הרוצח שלה בוכה ומתאבלת ולראות את עצמי בעיניה. את עצמי החלש והאבוד ומלא היגון. שיקרתי לולנסיה. לא סלחתי לג׳ייסון. סליחה לא הייתה הסגנון שלי... היא הייתה הסגנון של אנשים חלשים כמוה. אני נשארתי קרוב כדי שביום שהוא יתעורר אני אוכל להרוג אותו בעצמי אבל הגורל היה חזק מהכל. יכלתי לתכנן, להכין את עצמי, לחשוב שאני יודע היטב מה הצעד הבא ואז הוא היה מגיע ומוכיח לי שהוא חזק ממני. ג׳ייסון מת. הוא שרד כל הזמן הזה רק כדי להיכנע מעצמו. הייתי צריך להודות לאל שלא הרגתי אותו בעצמי כי אז הייתי נכנס לכלא ודופק לעצמי את החיים. אבל הנקמה שלי לא הייתה רציונלית. היא הייתה אמוציונלית, מפלצתית, מפחידה וחסרת הגיון בריא. אבל לא מספיק כדי להלחם באינסטינקט ההישרדותי שלי. הרמתי את ראשי והנעתי את הרכב. התחלתי לנסוע משאיר מאחורי את תפילות האשכבה, בכי הצער העמוק והרגשת השאול. במקום זה נסעתי לבית הספר. ידעתי שיש לברונקס היום אימון עם קבוצת הבייסבול אז החלטתי לבוא לצפות. לפני שיצאתי מהרכב הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס ובדקתי את ההודעות שלי. אין הודעות חדשות. או שיחות. בכל זאת נכנסתי לצ׳אט שלי עם אלייז׳ה. אני שלחתי את ההודעה האחרונה ביום שבו לקחתי את ולנסיה להגיד שלום לג׳ייסון. הוא לא ענה. הוא אפילו לא נכנס לקרוא אותה. העלבון היה צורב אבל התעלמתי ממנו וטרקתי בכוח את הדלת של הרכב. אלייז׳ה יכול ללכת להזדיין. אני לא צריך אותו והוא ככל הנראה לא צריך אותי.
התקדמתי אל מגרש הבייסבול וטיפסתי ליציעים מתעלם מהבנות שהגיעו בקביעות לצפות בשחקנים בדרך כלל משכבות נמוכות שבהו בי וציחקקו כמו עופות דורסים. בחרתי מושב בשורה מרוחקת וזהיתי כמעט מיד את אחי. הוא היה החובט הכי טוב שהיה לקבוצה הזו מאז ומעולם ואנשי המכללות כבר נאבקו על גיוסו למכללות הכי טובות במדינה. הוא היה כישרון טבעי ובלט לחלוטין בין ערימת האפסים שהיו חלק מהקבוצה שלו. הוא חבט בכדורים ולא פספס אפילו אחד. משחק מושלם. זה הרגיע אותי לדעת שלפחות אחד מאיתנו יצא מוצלח על אמת. בתקווה שהסטוץ המתמשך עם ג׳יידה לא יהרוס לו הכל. למרות שידעתי שאם זה יגיע לכדי כך אני אתערב ואוודא שהזונה הזו יוצאת לו מהחיים לפני שזה יפגע בו פגיעה ממשית.
המאמן שרק לסיום האימון ואני אספתי את עצמי ושוב התעלמתי מרחשי הרקע וצעדתי לעבר הרכב שלי. חיכתי לאחי עד שהופיע מלווה בשתי בנות שניסו למשוך את תשומת ליבו ללא הצלחה ממשית.
״מצטער אבל אני חייב לזוז, נדבר אחר כך״ הוא סיים בפתאומיות את השיחה וכמעט רץ עד אליי.
״אני לעולם לא אבין את ההעדפה שלך לשדיים מקומטים, אחי״ נשפתי בבוז.
״סתום ת׳פה״ הוא הניף לעברי אצבע משולשת.
החלטתי לסתום כי לא היה לי כוח לריב איתו. בדרך כלל אחרי אימון נסענו לאכול משהו במקום של ההמבורגרים שאליו נהגנו ללכת עם קריסטן כמעט כל שבוע. אז זה בדיוק מה שעשינו. ברונקס היה שקט מהרגיל ולי לא היה רצון חזק במיוחד לשוחח. אז פשוט אכלנו וצפינו בטלויזיה הקטנה שהייתה תלויה על הקיר בשידור חוזר של משחק מהעונה הקודמת. חזרנו לבית בדיוק כשפורטר נפרד ביציאה משני בחורים לא מוכרים. טוב רוב הבחורים שהוא הביא היו זרים מוחלטים ונשארו כך גם אחרי האקט המיני.
״אני בהלם שעדיין לא קיבלת איזה זיהום על הזין שלך, אחי״ ברונקס הניד בראשו אחרי שהם כבר נעלמו מין העין.
״אמצעי הגנה, מוכר לך?״ פורטר גיחך.
״אתה היית זה שהביא לי אותם בפעם הראשונה אז אתה יודע שכן״ ברונקס גלגל עיינים.
״היית בן 13. מה הייתי אמור לעשות לתת לך לזיין בלי אמצעי הגנה?״
״אולי להציע לו להמנע מיחסי מין בגיל 13״ נאנחתי.
״למה? אני הייתי בן 14 בפעם הראשונה שלי וזה לא היה טוב בלשון המעטה אז המעט שאני יכולתי לעשות זה לתת לו להתחיל מוקדם שיהיה לו זמן לתרגל את השיט הזה לשלמות״ וזה גבירותיי ורבותיי ההגיון המאוד בריא של אחי.
״טוב לזכותו יאמר שאף פעם לא קיבלתי תלונות״ ברונקס משך בכתפיו הרחבות.
״בבקשה תפסיקו לדבר על חיי המין שלכם. זה פאקינג מגעיל.״
המחשבה על אחי הקטן עושה את זה העלתה בחילה בגרוני. היה לי מספיק עירום חלקי וסטיאוציות מביכות עם פורטר שהספיקו לי לכל החיים ועוד קצת. לא הייתי צריך כאלה גם מברונקס.
״זו לא אשמתנו שאתה עדיין בתול שמחכה לטבול את הזין שלו בבחורה אחת ומיוחדת״ קולו של פורטר היה מתגרה וחיוך אכזרי משהו עיטר את שפתיו.
רק אז שמתי לב שעיניו אדומות במיוחד והוא נראה מותש ומוטרד.
״כדאי לך פאקינג לסתום״ הנדתי בראשי ונתתי לו להנות מהספק.
״אני אומר לך שיש בחורות אחרות בעולם, קריד. תפתח טינדר או משהו״ הוא צחק לי בפנים.
״אתה שיכור וכנראה שלקחת עוד משהו אז אני מציע לך לעלות למעלה, לעשות מקלחת חמה ולהכנס למיטה לפני שתתחרט על זה״.
הקול שלי היה שקט ושטוח וממש נסיתי לקבור את המפלצת שאיימה להרים ראש ולהלחם באחי.
״ההצעות שלך יכולות להכנס לי לתחת״ פורטר נהם.
״חשבתי שאתה זה שמכניס לאחרים ולא ההפך, פורט״ ברונקס ניסה להתבדח.
״אני לא יודע מה נדפק איתך, אחי אבל אתה צריך להרגע, עכשיו״ עדיין נסיתי לשמור על איפוק, למען כולנו.
״אתה לא הבוס שלי, קריד. אתה יכול להפוך אותה לכלבה שלך אבל לא אותי״ הוא התנדנד לעברי ויכלתי לראות שמשהו ממש לא בסדר איתו.
״אתה מדבר שטויות, פורט״ נחרתי בבוז.
״ואתה פאקינג פתאטי! מסתובב כמו כלבלב עזוב בלי בעלים מאז שאלייז׳ה עזב! אפילו הוא רוצה לברוח מהפסיכיות האובססיבית שלך שכולנו חייבים להשתתף בה!״ לא היה לי מושג מאיפה פורטר הגיע עם כל האגרסיות האלה אבל השילוב של אלכוהול וכדורים היה רע מאוד בשבילו. ואין ספק שהוא לקח משהו.
״לא ביקשת ממך להשתתף בשום דבר, פורטר. אתה צריך לשקול מילים, בדחיפות.״
״זין על לשקול מילים! אולי אתה צריך פשוט לזיין אותה ולגאול את כולנו מהייסורים האלה!״ הוא צרח.
״היא הרגה את קריסטן!״ הזעם שנסיתי להדחיק התפרץ בבת אחת כמו הר געש.
״שנינו יודעים שזו תהיה הגזמה! מי שהרג את קריסטן נרקב עכשיו מתחת לאדמה! האשמה שלך על שום דבר הורגת אותך! אה והעובדה שהיא מונעת ממך לשים את הזין שלך בכוס שלה״ הזעם שלו הפך להתקף צחוק שהרגיז אותי אפילו יותר מהמילים המכאיבות והנושכות שלו. הוא ניגש ישר לבטן הרכה שלי עם כל התחמושת האפשרית. וזה פאקינג הכאיב.
״אני חושב שזה מספיק, פורט״ ברונקס אחז בזרועו של פורטר והצליח למשוך אותו מספיק רחוק כדי שאני לא אוכל להכות אותו.
האגרופים שלי היו מוכנים להכות בו וגופי היה מוכן לזנק עליו ולשבור אותו לחתיכות. ידעתי שאני יכול לקרוע לו את הצורה כשהוא במצב כזה אבל משהו בי ידע שהוא בפאקינג מצוקה ואני הייתי הקורבן של האגרסיות שהוא לא ידע לאן לכוון. זה היה קשה אבל סובבתי את הגב ופשוט יצאתי. הלכתי ברגל בלי כיוון מוגדר ונסיתי להוציא מהראש שלי את המילים שלו. האם ככה הוא באמת רואה אותי- אובססיבי משוגע? כלבלב אבוד בלי בעלים? נזיר שמחכה לבחורה שלעולם לא יוכל לזיין. פאקינג דפוק.
חנות המשקאות הייתה הדבר הראשון שקרץ אליי אחרי הליכה של אלוהים יודע כמה זמן עם המילים שלו שמתקיפות אותי ללא רחמים. נכנסתי פנימה וקניתי בקבוק של וויסקי פיירבול וכמובן שהשתמשתי בתעודת הזהות המזויפת שלי. המוכר לא פקפק לרגע. לא שתיתי לעיתים קרובות כי שנאתי לאבד שליטה, שנאתי להמצא במצב שבו הייתי בלי יכולת לחשוב ברור ובלי יכולת להיות ממוקד אבל לא היה לי רצון להיות אף אחד מהדברים האלה. היה נמאס לי להיות צלול כל הזמן, לחשוב כל הזמן, להיות מאוזן ולנסות לשמור על פנים חתומות. רציתי לשרוף את העולם ולשחרר את המושכות. זין על אלייז׳ה וזין על פורטר ועל ברונקס ועליה. במיוחד עליה.
לקחתי לגימה ארוכה מהבקבוק והאלכוהול שרף לי את הגרון. שריפה שכילתה לאט לאט את השליטה העצמית שלי. לגמתי שוב ושוב והמשכתי ללכת. זה היה כמעט כמו משחק. לאן הרגליים שלי יובילו אותי עכשיו. הרגליים שלי והוויסקי. כשהגעתי למחוז חפצי הבקבוק שהיה בעל משקל משמעותי פתאום הרגיש קל כל כך. קל מידי. דפקתי על הדלת כי הראש שלי הסתחרר. לא היה לי מושג אפילו איפה אני. לא שזה היה משנה. ואז הדלת נפתחה. פאקינג שיט... כשאני מחליט החלטה גרועה היא באמת חוזרת לנשוך אותי בתחת. חזק.
״מ...מה אתה עושה כאן?״ קולה היה רועד. אפילו כאן היא פחדה ממני.
במקום לענות דחפתי אותה פנימה בכוח וטרקתי אחריי את הדלת. לא היה לי מושג מה הולך לקרות אבל ידעתי בתחתית בטני שזה לא יהיה טוב. לשנינו.