Cruel (falcon valley 1)

פרק 27

פרק 27-
קריד-
רוח קרירה שרקה בצמרות העצים כשעליתי לגג עם שני בקבוקי בירה שחורה. לא הופתעתי למצוא את אלייזה על הספה האדומה שלו שנראתה כאילו הוציאו אותה ממועדון פטיש באירופה עם ספר מרופט ביד אחת וג׳וינט ביד השנייה. האף שלו נראה נפוח אבל לא בצורה נוראית כמו הנזק שחשבתי שגרמתי בתחילה. ברגע שהבחין בי הוא הניח את הספר פתח והפוך על בטנו והזיז את רגליו כדי שאוכל לשבת.
״לקח לך הרבה זמן לבוא להתנצל״ הוא לקח מידי את אחת הבירות ולגם ממנה.
הוא צדק. אחרי שחזרתי מולנסיה צללתי לתוך המיטה וישנתי עד הצהריים. רק אז החלטתי לזחול מהמיטה ולהתקלח. ניקתי את עצמי מכל הלכלוך שנדבק בי כשהלכתי לחפש צרות בשכונות הפחות נחמדות של פלקון וואלי ולבסוף מצאתי אותן. אבל אפילו אחרי שהתכשתי עם בריונים, התאבקתי בסמטאות מסריחות וגררתי את עצמי דרך עיי חורבות לא הצלחתי להירגע. לא הייתה לי ממש ברירה. נלחמתי ונלחמתי ונלחמתי ובכל זאת הפסדתי ואחרי שרשרת הפסדים כבר לא מצאתי בעצמי את הכוחות להלחם. הייתי צריך נחמה ממישהו שמבין. הייתי חייב להודות שכשהיינו במיטה שלה, רק אני והיא כשמעלינו דגל הכניעה הלבן זה הרגיש טוב. כאילו שוב מצאתי את מקומי בעולם אחרי שנים שבהן הסתובבתי אבוד וזועק לעזרה. אבל ידעתי היטב ששום דבר לא יכול לפרוח במקום שבו אמא שלי נקברה. הייתי חלש מידי מולה... אם רק הייתי אוחז בה חזק יותר, משכנע אותה יותר, תובע עליה בעלות מוקדם יותר אז היא הייתה נשארת והוא לא היה יכול ללכת בלעדיה ואז היה לי כל מה שאי פעם רציתי ולא את החור השחור הזה בבטן שבולע את היקום כולו ולא נותן לי לחיות.
התלבטתי הרבה לגביי מה שרציתי לעשות לגביי אלייז׳ה ואחרי שהכעס שלי הפך לפחות או יותר נשלט החלטתי שהגיע הזמן שנדבר. נראה שאלייז׳ה לא נותר לי טינה על האלימות שהפגנתי כלפיו אתמול. אבל הוא תמיד היה כזה- ספוג. הוא יכל לקחת את כל ההתפרצויות שלי ואת כל מצבי הרוח ואת כל השיט מסביב ולהתמודד עם הכל בצורה רגועה ומבוקרת. הוא היה החבלן ואני הפצצה המתקתקת.
״לא באתי להתנצל״ הנדתי בראשי.
הוא נאנח והושיט לי את הג׳וינט. לקחתי שאיפה אחת לפני שהחזרתי לו הסיגריה. הנוף מהגג היה משוגע. כל העולם היה פרוש לפנינו.
״הדבר האחרון שרציתי היה לפגוע בך... ידעתי שאם אני אשמור על קשר קרוב אתה תעלה עליי ואז תעלה על מטוס בלי לחשוב או תעשה משהו מטופש שיסכן את התוכנית שלי״.
היה כואב לשמוע את זה אבל הוא לא טעה. דברה הייתה בשבילו מה שהחרא שטרם את הזרע ליצירתי היה בשבילי רק פי מיליון. היא הייתה רוע צרוף והדברים שעשתה לאלייז׳ה אפילו כשהיה בחזקתה של קריסטן היו איומים ונוראים. האישה הזו ראויה ל... פאק אפילו מוות לא יכפר בשביל כל מה שהעבירה את אלייז׳ה בחיים האלה.
״אתה החבר הכי טוב שלי, אל. או לפחות היית החבר הכי טוב שלי. אני יודע שאני... בעייתי וזה בטח נמאס עלייך. שיט זה נמאס אפילו עליי ואני זה שצריך לחיות בתוך הראש הדפוק הזה״ דפקתי על הגולגולת שלי וצחוק שנשמע יותר כמו נביחה אומללה ועצובה נמלט מפי.
״אל תדבר שטויות, טוב? אני אוהב אותך קריד ואתה יודע את זה. אתה אחי וזה בחיים לא ישתנה. אתה יודע כמה חשוב לי להשמיד את הכלבה הזו. אני לא יכול להרשות לעצמי לטעות... אם היא תעלם שוב אני לא אמצא אותה שוב ואתה יודע את זה״ עיניו היו כל כך מלאות ברגש עצור.
ברגש שהכרתי היטב- נקמה. הוא רצה את הנקמה שלו ואני רציתי את הנקמה הזו בשבילו. במקום מסויים ידעתי שהוא צודק למרות שזה כאב. אני לא הייתי יציב והוא היה צריך להיות שיטתי ומרוכז ולא היה לו מקום לנפיצות שלי כרגע. היה אכפת לי מידי מאלייז׳ה מכדי לעמוד בדרכו.
״אני יודע״.
״אני מבטיח לך שכשאני גומר עם דברה אני אגיש בקשה לעבור לאוניברסיטת דרום קליפורניה ואחזור הביתה. אני יודע שאתם צריכים אותי קריד וגם אני צריך אתכם״ הוא טפח על גבי באותה צורה מוכרת כפי שעשה מאז שהיינו ילדים.
קריסטן ואלייז׳ה היו האנשים הראשונים שאי פעם הראו לי אהבה אמיתית, אכפתיות, משפחתיות. הם היו הראשונים שראו אותי על אמת ורצו את קרבתי. אלייז׳ה היה שם בשבילי תמיד ואני בתמורה הייתי בשבילו. ואם להיות בשבילו אומר לקחת צעד אחורה אז זה מה שאצטרך לעשות.
״בסדר״ הנהנתי.
״מצטער אם פגעתי בך... זו לא הייתה הכוונה שלי ונסיתי למזער נזקים כמה שיכלתי אבל רק התנהגתי כמו פאקינג שמוק״ הוא ניער את ראשו כאילו ניסה להיפטר ממשהו מאוד מטריד ששכן שם.
״אתה צודק. לחייך, אל... תדפוק טוב טוב את הכלבה הזו״ הרמתי את הבקבוק שלי.
השקנו את הבקבוקים בצליל נקישה חד.
״אני אדפוק את הכלבה המזוינת עד שהיא לא תוכל ללכת או לנשום, אל פאקינג דאגה״ הוא הבטיח לפני שלגם לגימה ארוכה מהבירה שלו.
ישבנו בשתיקה מוחלטת מול הנוף האדיר דקות ארוכות. פתאום זה הרגיש כמו פעם. לפני שהוא עזב. ה-הגה היה בידיים שלי, הייתי בשליטה וניצוצות של שלווה פרחו להם לאט.
״אני חושב שאתה צריך ללכת לראות את דוקטור בלתזר״ אלייז׳ה שבר את הדממה.
״הפסיכולוג שלך?״ הרמתי גבה בחדות.
אלייז׳ה התחיל לבקר פסיכולוג אחרי שקריסטן הבחינה בנדודי השינה שלנו ובעיות ההתנהגות בבית הספר. למיטב ידעתי דוקטור בלתזר היה יותר בשביל קריסטן מאשר בשביל אחי.
״גם של ג׳סטין״ הוא משך בכתפיו.
״כן כי כמה בעיות כבר יכולות להיות למולטי מליונר בן פחות מארבעים שנוסע לכל המקומות האקזוטיים בעולם ומזיין נשים יפות על ימין ועל שמאל״ גלגלתי עיינים.
״לך תבין את העשירים המטורללים האלה, אחי״ הוא חייך חיוך דק אבל אז הרצין שוב. ״אבל אני באמת חושב שזה יעשה לך טוב״.
״למה? זה לא עשה בשבילך כלום״.
אלייז׳ה גירד את עורפו ואז שלח אליי מבט חצי מתנצל.
״האמת שהמפגשים עם דוקטור בלתזר עזרו לי לישון טוב יותר ולהיות רגוע יותר וכמובן שחצי מהזמן הוא נתן לי את העצות הכי טובות איך להתמודד איתך.״
״דיברתם עליי?״
״דיברנו על המון דברים. אני חייב לדוקטור בלתזר הרבה ויודע שזה יעשה לך טוב״ הוא שוב טפח על כתפי.
לקח לי כמה דקות טובות לעכל את המידע הזה. מסתבר שאלייז׳ה הסתיר ממני עוד כמה דברים חוץ מזה שהוא מצא את דברה.
״אני אשקול את זה״ זה מה שיצא לי לבסוף.
הוא הנהן וזרק אליי את השלט של קונסולת המשחקים. את שאר הערב בילנו במשחקי וידאו, שיחה קלילה וצחוקים. כמעט כמו פעם. פורטר הצטרף אלינו עם מגש פיצה ואז גם ברונקס שהביא איתו דואנטס. לא הרשתי למוח שלי לברוח למקומות שלא הייתה לי מהם יציאה כפי שעשיתי לעיתים קרובות מידי. לכמה שעות רציתי להרגיש נורמלי, אהוב ושמח באמת. אני אחשוב על ולנסיה, דוקטור בלתזר וכל השאר כבר מחר.