Cruel (falcon valley 1)

פרק 26

פרק 26-
ולנסיה-
בשעה שש וחצי השעון המעורר שלי צלצל. עייני נפקחו באחת כאילו התעוררתי מסיוט למרות שלא חלמתי בכלל. הדבר הראשון שעייני פגשו היה זוג עיינים כחולות. הוא היה כמו פסל חי שפוסל ביד אומן מטורף ומוכשר שיודע את כל החולשות הכי גדולות שלי. זה היה כמו אגרוף ישר לתוך הבטן שלי וכל האויר נשאב ממני. ואז הכה בי פחד. דרך הוילון הדק קרני שמש כבר התחילו להאיר לתוך החדר. ליל החסד שלנו נגמר ועכשיו עלה השחר והחליף אותו בדגל שחור. נסיתי להחליק לצד המיטה כדי ליצור בנינו מרחק נחוץ כדי שאוכל לחשוב שוב באופן קוהרנטי. אבל ברגע שנסיתי להמלט כמו צייד מומחה ידו התהדקה על מותני. הוא לא הרשה לי לחמוק ממנו.
״הממ... אנחנו... צריכים.... הממ.. לקום״ הצלחתי למלמל איכשהו.
״אני יודע״ אצבעו הארוכה ליטפה ברכות את קימור צווארי וצמרמורת חלפה בעמוד השדרה שלי.
״ההורים שלי כאן ו...״ אצבעו שהמשיכה לשוטט הצליחה להסיח את דעתי כשירדה למחשוף הגופיה שלי.
״תודה, תודה על הלילה הזה... אני יודע שאת שונאת אותי ויש לך סיבות טובות לזה. אבל זה נחמד שיש מישהו שמוכן להישרף איתך בלהבות הגיהנום״ הנשיקה הענוגה על מצחי הצליחה לגרום לי להלם מוחלט.
הוא זה ששיחרר אותי. כשהוא התרחק זה היה מטלטל ועצמתי את עייני חזק חזק בזמן ששמעתי אותו מתנועע בחדר ואוסף את בגדיו. אחר כך שמעתי את הרעש של החלון ורק כשהייתי בטוחה שלא נותר דבר מהנוכחות שלו פקחתי את עייני. הריח שלו עדיין היה באויר ועליי והטעם שלו עדיין היה על השפתיים ודמותו הייתה חקוקה בראשי. אילצתי את עצמי לקום ולהתארגן לבית הספר. למזלי ההורים שלי יצאו לפני שירדתי למטבח אז שתיתי את הקפה שלי ומיהרתי כדי שאספיק לשיעור הראשון. הצלחתי להגיע בזמן בעור שייני והבחנתי שהמקום שלו היה ריק. ריק לחלוטין. הוא לא כאן. המתח שהיה בגופי צלל ונמוג לאורך היום לאט לאט כשהבנתי שהוא לא יופיע מפינה אפלה ופשוט יחסל אותי. גם המניונים שלו היו רגועים להפליא היום חוץ מפירסון אבל איתה כל יום הוא כמו שדה קרב.
בארוחת הצהריים בזמן שלעסתי בחוסר חשק וריכוז את הסלט עוף שלי רמי הצליחה להפתיע אותי.
״פגשתי אתמול את קריד״ היא פלטה.
״מ...מה?״ לגמתי מהמים שלי כדי לא להחנק מהאוכל שעמד לי מרוב הלם בגרון.
״הוא חיכה לי במסלול שאני עושה עם לילו בשכונה אחר הצהריים. בהתחלה הייתי בטוחה שהוא מתכוון לעשות איתי עוד עסקה מפוקפקת או משהו אבל הוא סוג של ביקש ממני סליחה״.
ועכשיו ההלם שלי היה מוחלט. קריד מבקש סליחה? זה נשמע כמו סיפור מדע בדיוני במקרה הטוב.
״סוג של סליחה? ברצינות?״
״כן... כאילו הוא טוען שהוא לא ידע מה הלכלוך שיש למתאו עליי, כאילו שזה משנה את העובדה שהוא שלח את הבן אלף זונות לחפש עליי מידע ואז לפרסם אותו בפומבי. נשבעת לך שהבחור הזה לא פאקינג אפוי״ רמי הנידה בראשה.
הוא ביקש ממנה סליחה כי הוא לא ידע מה הלכלוך שיש למתאו עליה... זה היה אנושי להפליא בסטנדרטים שלו. אנושי להפליא אבל רמי צדקה הבן אדם באמת לא היה אפוי, שפוי או אפילו נגע בגבול.
״אין לי מושג מה הוא חשב לעצמו... הוא באמת משהו מיוחד״ מלמלתי לתוך הסלט שלי.
״משהו מיוחד זה נחמד בשבילו... אולי משהו בכיוון של ראש קקי או זין עם עיינים אבל זין נפול של זקן לא זין מהסוג הטוב״ רמי ציחקקה.
״אין לי מושג איך את מצליחה לצחוק על הסטיאוציה הזו, רמ״ מצאתי את עצמי מצחקקת גם.
״ביום שבו הם יקחו לי את הצחוק זה יהיה כנראה היום שבו אני אחליט לקחת את החוק לידיים טרקתי אותם בדם קר, אחותי״ היא משכה בכתפייה.
״טוב לפחות לא תכנסי לכלא לבד כי אני אהיה חייבת לעזור לך להסתיר את הגופות״.
עכשיו שתינו צחקנו וזה הרגיש קצת יותר טוב. כבר שכחתי כמה נפלא להרגיש קרובה למישהו, על אמת.
לשמחתי אחרי שהיום נגמר ונפרדתי מרמי נסעתי לפגישת ההידרותרפיה הראשונה שלי. אמא הכינה לי מראש תיק עם כל מה שאני צריכה ושמה לי אותו ברכב לפני שיצאה לעבודה בבוקר. הידרותרפיה הגיעה בדיוק כשהייתי זקוקה להסחת דעת שתשכנע אותי לא לעשות משהו מטורף כמו לנסוע לבית של קריד ולהתעמת איתו ולדרוש הסברים. המרכז היה קצת מחוץ לעיר אז הנסיעה הייתה ארוכה והצלחתי להפיג מעט את המתח שהצטבר בגופי. נכנסתי לתוך המתקן שהיה מפואר ונראה חדיש לחלוטין עם רצפות מבריקות וגופי תאורה שהשרו אווירה מרגיעה. המזכירה כיוונה אותי אל הבריכה שם כבר חיכתה לי טלי התרפסטית. היא הייתה בלונדינית עם חיוך נעים ובגד ים כהה כמו של גולשים. היא כיוונה אותי למלתחות ואני מיהרתי להחליף את הבגדים שלי בבגד הים השלם שאמא ארזה לי. זה לא יהיה אחד מהחדשים אלא בגד ים צהוב עם חתכים במותניים והדפסים של קשתות בענן. אספתי את השיער עם הגומיה שהיא שמה לי בתיק ואת הכפכפים. טלי חיכתה לי במים ועזרה לי לרדת לבריכה. היא הייתה עדינה ובהתחלה שחינו יחד שחייה רגילה לחלוטין עד שהתרגלתי לתחושה ואז התחלנו להתאמן עם מכשירים מיוחדים ורתמות שיצרו התנגדות. המים הקלו על התהליך והכאב היה פחות מורגש. טלי עודדה אותי והנחתה אותי לאט לאט ובסבלנות. כשהיא הכריזה שסיימנו קצת התאכזבתי כי היה לי ממש כיף במים וזו הייתה הסחת דעת מושלמת מהכאוס שהסתחרר בתוכי. בחוסר ברירה יצאתי מהבריכה. רק אז הבחנתי בבחור שישב על כיסא גלגלים ליד שפת הבריכה. עיניו הכהות הביטו בי אבל לא בקטע קריפי. הוא היה נראה לא רע ולבש רק שורט קצר וגופיה כך שזרועותיו החטובות היו חשופות ובהחלט היה נראה שהוא בחור חסון וכנראה אפילו היה ממש בנוי לתלפיות לפני שהיה צריך להעזר בכיסא הגלגלים.
״נהנה מההצגה?״ הרמתי גבה ולקחתי מגבת מהערימה שהייתה מוכנה לשימוש בתוך סלסלה לצד הכיסאות.
״אהבתי את הבגד ים שלך״ החיוך השובב על פניו ממש יפה וגם מבליט את גומת החן החמודה בלחיו.
״גם אני אהבתי את שלך. ברווזים, אה?״ הצבעתי על המכנס שהיה מעוטר בהדפסים של ברווזים קטנים.
״מתנה מאחותי. היא יודעת איך לעודד אותי״ הוא משך בכתפיו.
״אתה הבא בתור?״ הצבעתי לעבר הבריכה.
״יאפ. בעוד שבועיים אני אמור להיפטר מהדבר הזה אז אני מכוון לכמה שיותר פיזיותרפיה בכל צורה שקיימת״ הוא טפח על כיסא הגלגלים שלו.
״איך קיבלת אותו?״
״פציעת גב. בואי נאמר שכדורגל יכול להיות משחק מסוכן״ הוא נאנח.
״אתה משחק?״
״כן בשביל אוניברסיטת דרום קליפורניה. החלום היה ללכת לכיון המקצועי אבל כנראה שזה כבר לא יקרה״ הוא נשמע דיי שווה נפש לגביי העובדה שהחלום שלו נלקח ממנו.
״זה מבאס״.
״כן אבל החיים ממשיכים. אם אני אשב ואבכה אני אמשיך להיות המסכן על הכסא גלגלים שבוכה על מר גורלו וזה לא הטבע שלי״ שוב החיוך הזה עם הגומה היחידה.
״אתה צודק... אני רוצה לחזור לרקוד. אני עדיין מקווה שהחלום שלי יהיה עדיין רלוונטי עד אז״.
״את נראית קשוחה, אני בטוח שתצליחי והאמת שטלי ממש טובה במה שהיא עושה״ הוא עודד אותי.
״תודה. דרך אגב אני ולנסיה, ולנסיה ברינגר״ הצגתי את עצמי.
״שון מקניל״ הוא הציג את עצמו חזרה.
״אתה מוכן להתחיל לעבוד, שון?״ טלי הופיעה עם חיוך דק על השפתיים וקטעה את שיחתנו.
״מוכן ומזומן״ הוא הנהן.
״בהצלחה״ שלחתי לו חיוך מעודד.
״תודה״.
בדרך למלתחות פתאום הבנתי שאני מחייכת. אני מחייכת סתם ככה. כבר שנים שלא חייכתי סתם ככה. קריד היה זקוק לי נואשות בגיהנום שלו אבל אני לא רציתי להיות שם. רציתי לעמוד באור, רציתי לחיות, רציתי לרקוד, רציתי לפלרטט עם בנים חמודים, רציתי חיים. לאט לאט אני אבנה את עצמי צעד אחר צעד עד שאוכל שוב לרקוד ואז לא אעצור אפילו לשנייה, אפילו לא בשביל ההרגשה הזו שיש לי רק איתו.