Cruel (falcon valley 1)

פרק 35

פרק 35-
ולנסיה-
״היי, את בסדר?״ פניו נוטפות טיפות המים של שון הופיעו מול פניי.
״כן״ שקר.
הגוף שלי היה במים אבל הראש שלי לא היה כאן. הוא היה עסוק במחשבות על השבועיים הכי מוזרים בחיי בפער. אחרי שה-הצקות חזרו הייתי בטוחה שעכשיו אני אצטרך שוב לחסן את עצמי, להוריד ראש רוב הזמן ולקוות שאף אחד לא יקח את זה לקצה אבל טעיתי. זה היה כאילו מישהו שם את חיי על כפתור מיוט. כלומר היו עוד הצקות אבל הן ירדו באופן משמעותי. מתאו, ליין ופורטר היו נייטרליים כלפיי. קריד? ממנו זכיתי לכתף קרה. הוא היה כמו גוש קרח בסביבתי והשתדל לא ליצור אנטרקציה. אנשים מסביב הבחינו בכך. מרי ג׳יין והבנות דיברו איתי בשיעור היסטוריה והאדמה לא נפערה ובלעה אותן או אותי. בשיעורים שחלקתי עם ליין הוא היה עסוק בפלרטוט עם בנות שהסתכלו עליו כאילו או אלוהים או שינה על השולחן, בשיעורים שחלקתי עם פורטר הוא היה קבור בטלפון שלו ולפעמים חייך חיוך ממזרי ונוטף כוונה אל המסך. כן אין ספק שאני לא רוצה לדעת מה לעזעזאל כתוב באפליקציית ההודעות שלו. מתאו היה ממוקד בלימודים ולא ממש נתן לסביבה לחדור אליו. לא הייתי המטרה שלהם. וזה היה מוזר בלשון המעטה. והכי גרוע היה קריד. הוא אפילו לא הסתכל לעברי. הוא לא זרק לכיווני מילה. הוא התעלם מקיומי. לא יכלתי לתהות אם זה לא משחק מקדים כלשהו. ניסיון להרדים אותי לפני המעשה האכזרי הבא והגרנדיוזי שהם מתכננים לי. או שאולי הפכתי לפרנואידית סתומה וזה בכלל לא קשור. אבל לצערי מההיכרות שלי עם האנשים האלו שום דבר לא סתם. הכל מכוון. והכל נועד כדי לגרום לי סבל.
״אוקיי...״ היה ניכר בשון שהוא לא מאמין לי אבל הוא נשכב על הגב והתחיל בשחיית גב אל הצד השני של הבריכה.
טלי הרשתה לנו להשתמש בבריכה לעוד חצי שעה ולעשות יחד תרגילים. לא יותר מידי כדי לא לאמץ את הרגל בצורה שתכאיב אלא עוד בוסט לקראת ההחלמה. באמת הרגשתי שאני מצליחה איכשהו להרגיש טוב יותר בחזית הזו. טווח התנועה שלי השתפר והכאב הפחית כשרקדתי. זה לא היה מושלם אבל זה היה יותר ממה שהיה לי לפני אז התנחמתי בזה.
״אני יוצאת!״ קראתי לשון שהמשיך לשחות בקצב אחיד.
״בסדר. נתראה ביום חמישי!״ הוא נופף לי ואז המשיך לשחות.
אני יצאתי מהבריכה ואספתי את המגבת שלי מהספסל. עטפתי את גופי וניגשתי למלתחות. עשיתי מקלחת קצרה והתלבשתי מהר לפני שדחפתי את כל הדברים שלי לתיק ויצאתי ממרכז השיקום. בדרך לבית שמעתי שירים בפול ווליום כדי להטביע את המחשבות. רציתי ללכת הביתה, להכנס לסטודיו ולרקוד כדי שאוכל להרפות את המוח שלי והמיינדפאק של השבועיים האחרונים שאפילו רמי לא הצליחה להבין. אבל התוכניות שלי קיבלו כיוון שונה כשראיתי את מכונית הבוגטי הורודה בחנייה שליד הבית שלי. רציתי לעשות פרסה ולחזור עוד כמה שעות כדי לוודא שהשטח פנוי אבל החלטתי להתעמת עם פירסון. התעלמות רק תעשה את הסטיאוציה גרועה יותר. הייתי צריכה לתלוש את הפלסטר ולהמשיך הלאה.
החניתי את הרכב ויצאתי ממנו. פירסון עמדה ליד הרכב שלה לבושה בחצאית סופר קצרה וחיוך הדוק. צללים של המכות שחטפה ממני עדיין היו ניכרים בה למרות האיפור הכבד שמרחה עליהן.
״מה את רוצה?״ עמדתי במרחק בטיחות מהכלבה כדי לוודא שאני אצליח להחלץ אם זה יגיע למקום אלים.
״לדעת מה עשית לו״ היא שילבה את זרעותיה על חזה.
״מה עשיתי למי?״
״תמימות לא יפה עלייך. טוב שום דבר לא יפה עם גוף כזה אבל במיוחד לא תמימות, כלבה״ פירסון החמיצה פנים כאילו טעמה על הלשון משהו מקולקל.
״אני באמת לא יודעת מה את רוצה ממני ואין לי זמן לחידות״ הנדתי בראשי ועמדתי לפנות לבית.
״קריד! מה לעזעזאל עשית לו??״
״מה אני עשיתי לו? באיזה יקום את חיה, פירסון? הוא זה שעושה לי דברים ולא ההפך״.
פירסון העלתה על שפתיה חיוך מרושע ועיניה הבהירות נצצו ברעל גלוי.
״חוץ מלרצוח את אמא שלו כמובן״.
זה היה כמו בוקס בבטן. תמיד אותה תחושת אשמה וקבס אבל לא יכלתי לתת לה להתענג ולראות אותה. יסוריי המצפון שלי לא הגיעו לה. הם לא היו שלה בכל אופן.
״מה את רוצה ממני? למה באת לבית שלי?״ נסיתי להשמע קשוחה.
״אני רוצה לדעת מה עשית או אמרת לו כדי שירד ממך... איך עשית את זה? שכבת איתו?״ חוסר הביטחון שבצבץ בקצה שאלתה האחרונה גרם לי לרצות לשקר לה ולראות אותה מתפתלת סביב התשובה אבל החלטתי לומר את האמת. לא הייתי כמוה.
״גם אם הוא יהיה הגבר האחרון על הפלנטה אני לא אגע בו במקל״.
טוב גם זה טכנית היה שקר אבל זה היה יותר קרוב לאמת. כי לא שכבנו.
״שתינו יודעות שברגע שהוא משכיב אותך על הגב את פותחת לו רגליים כמו חתיכת שרמוטה״ היא גיחכה.
״אני חושבת שאת מתבלבלת ביני לבינך, מותק״ הנדתי בראשי.
״הו אני יכולה לקבל את הזין שלו מתי שבא לי וזה ההבדל, נואשת״ היא לגלגה.
ממש רציתי להטיח לה בפרצוף את מה ששמעתי המלתחות באותו יום אבל זה לא היה מביא לי שום דבר.
״עוד משהו?״
״אני אגלה מה עשית או אמרת לו... ואת תשלמי על זה, אני מבטיחה״ היא התקרבה אליי בצעד מאיים.
״את לא יכולה לאיים עליי, כבר לא״ הנדתי בראשי.
״את זה עוד נראה, זונה קטנה״ היא נחרה בבוז ואז הסתובבה תוך כדי שהיא מעיפה את שערה הזהוב והארוך על פניי ואז נכנסה לרכב שלה ונסעה. אני נכנסתי לבית ונסיתי להסדיר נשימה. לא הבנתי מה הולך כאן וכנראה שהיא הייתה מבולבלת כמוני. נגעתי בזוית פי שבה הפצע מהתקיפה שלה עדיין היה. אמרתי להורים שנפלתי בטעות במסיבה אחרי שניסתי לנעול עקבים וזה פחות צלח. הם כמובן האמינו ולא ידעו שרבתי מכות כמו סתומה עם פירסון. שאני ורמי רבנו איתה מכות. נכנסתי לסטודיו ובאמת שרציתי לרקוד אבל המוח שלי והלב שלי לא היו במקום. התנועות לא הסתדרו והמוזיקה לא הייתה נכונה. אז הלכתי לחדר וניסתי להכין שיעורי בית בביולוגיה אבל גם אז לא הצלחתי להתרכז. ידעתי שרמי לא תענה לי כי היא נסעה עם אמא שלה לדודה רבתא שלה ואמא שלה אסרה עליה להביא מכשירים טכנולוגים לנסיעות האלו כדי שיוכלו למצות את הביקורים עד תום. ירדתי למטבח וחיממתי לי סינמון רול אבל הצלחתי לקחת בו רק שני ביסים לפני שכמעט רצתי אל הדלת. ושוב מצאתי את עצמי מול הדלת של גוב האריות. אחוזת בלאמי. צלצלתי בפעמון. הפעם מי שפתח לי את הדלת היה הבחור שרציתי לדבר איתו בכבודו ובעצמו.
״מה הולך כאן, קריד?״ השאלה שהסתובבה במוחי ימים ארוכים סוף כל סוף נשאלת.
קריד מכניס באדישות את ידיו לכיסי המכנסיים ונאנח.
״אני לא יודע על מה את מדברת״.
בול-פאקינג-שיט.
״שנינו יודעים שזה שקר! דקה אחת אתה והחברים שלך חוזרים להתעלל בי במלוא הכח ופתאום אתם מפסיקים הכל. אתה מתעלם ממני... לא אתה לא מתעלם אתה פשוט מתנהג כאילו מתתי״ נעמדתי מולו והחלטתי שאני לא זזה עד שאני מקבלת תשובה.
״תקשיבי, ולנסיה... אני לא הולך להתעסק בזה יותר. פשוט תגידי תודה ותמשיכי הלאה.״
זה הפך להיות כבר מגוחך. תגידי תודה ותמשיכי הלאה? איך ממשיכים הלאה מהגיהנום? איך ממשיכים הלאה מקריד בלאמי? ומה קרה לעזעזאל עם השטן שלי?.
״ואולי אתה פשוט תיתן לי תשובה נורמלית?״ החלטתי שאני לא מרפה.
הוא לקח נשימה עמוקה ואז צבט את גשר אפו לפני שהחליט לדבר ולגאול אותי מיסוריי.
״את היית במכונית ההיא. שיכורה. מה שקרה בתוך הרכב הזה גרם לו לאבד שליטה, להתנגש ברכב של אמא שלי ולהרוג אותה. וגם את ג׳ייסון. את הבחירה שלך את עשית והיא הובילה לתוצאות הרסניות. הרסת אותך ואותי. ואני... אני רציתי לחסל אותך. וגם לזיין אותך. אבל הבנתי משהו חשוב בגלל אחי ובגלל השבוע ההוא שבו חזרתי לענות אותך במלוא מובן המילה- זה לא גורם לי להיות מאושר יותר. זה לא ממלא אותי כבר כמו פעם. זה לא עושה לי טוב ולא רע. אני נלחם עם עצמי וכבר עייפתי מ-מלחמות. עכשיו אני עובד על לרפות את עצמי. וזה הכל.״
לא האמנתי למשמע אוזניי. פשוט לא האמנתי לזה. הוא עמד מולי ודיבר באופן כה חסר התנצלות על התהליך וה-הבנות שלו עם עצמו.
״אתה רציני?״
הוא הנהן. הפה שלי התייבש והבטן שלי התהפכה. הרגשתי כאילו אני עומדת להקיא את הסינמון רול שאכלתי בבית. הרגשתי כאילו אני עומדת להתחרפן.
״אז זהו? סיימת להתעלל בי? פשוט מיצית?״
לא... לא דמעות מטופשות!!! פאק!!!.
״אם את רוצה לנסח את זה ככה״ הוא משך בכתפיו.
היד שלי עפה לפניו לפי שהצלחתי לעצור אותה. הרעש של עור מתנגש בעוצמה בעור הרעיד את האויר.
״חתיכת בן זונה!!!״ צרחתי והתכוונתי להנחית עוד מכה לפני שהוא תפס אותי.
״כדאי לך להרגע!״ הוא נהם.
״תעזוב אותי!!!! גמרת להרוס לי את החיים ועכשיו אתה משאיר אותי להישרף בגיהנום שהגעתי אליו באשמתך לבד?! אתה בן זונה יותר גדול משאי פעם חשבתי! אין לך לב! אתה בכלל מבין מה עשית לי?? הרסת לי את החיים ובשבילך זה כמו צעצוע שהשתעממת ממנו?! אני מקווה שקריסטן רואה אותך ומתביישת בך!״ מצאתי את עצמי צורחת כמו משוגעת. הוא שיגע אותי. רציתי למות אבל יותר מזה רציתי להרוג אותו.
״שלא תעזי לערב אותה!״ הוא הזהיר.
״לך להזדיין! אני מקווה שהקארמה תחזור לנשוך אותך בתחת מוקדם ממאוחר. אתה אדם שפל ואתה לא בסדר בראש. אף פעם לא היית בסדר בראש.״
משכתי ממנו את זרועי ורצתי לרכב שלי. מיהרתי לעלות להגה ולברוח משם. לא הגיע לי לסבול יותר. וכל רגע מולו היה סבל טהור. הוא היה אנוכי, הרסני, רעיל והנפש שלי הייתה פגיעה ושברירית. הוא דרך עליי והתעלל בי מספיק לכל החיים. הוא לא יחלץ מזה בקלות. הוא כבר לא מחליט על המשחק יותר. והרחמים שלי נגמרו. לו בכלל לא היו רחמים מההתחלה ועכשיו הוא ישלם על הכל. הוא לא ילך עם הנשמה שלו שלמה בעוד ששלי מרוסקת לחתיכות. פשוט לא.