השם הגאוני של דוהילה טרילילילי
נ.מ. ג׳יני
זה חלום. זה חלום שמתגשם. פשוט ככה. לידיה שוכבת לידי, מכורבלת בשמיכה, וידה אחוזה בידי.
אני בוחרת להתעלם מהעובדה שעוד מעט שתינו נאלץ לצאת מהחדר ולהתמודד עם רון.
היא מתעוררת, וכשהיא רואה אותי היא מחייכת חיוך קטן כזה,
עם גומות. זה חמוד. היא חמודה. אני אוהבת אותה.
עוגה.
אנחנו מכינות עוגה.
מכל הדברים שהיינו יכולות לעשות (ה.כ. אני יכולה לחשוב על כמה *קריצה קריצה*), אנחנו מכינות עוגה.
דראקו יצא לעבודה, ורון הלך איתו, כנראה כדי להחזיר לעצמו את העבודה הישנה שלו.
אנחנו במטבח- כן, כן, במטבח. אני לא בחדר שלי. ולא היה לי התקף חרדה. ואנחנו במטבח. לידיה היא פשוט- ארג! (ה.כ. ארג).
בכל מקרה, אנחנו מכינות את הבלילה, והקמח מתפזר לכל עבר ומלכלך אותי לגמרי.
לידיה צוחקת והצחוק שלה זה הדבר הכי מדהים ששמעתי.
היא אומרת לי להפעיל את התנור, ואני מנסה, אני באמת מנסה! אבל הוא לא נדלק. תנור מזדיין.
היא עומדת מאחוריי ומראה לי איך להדליק אותו, אבל לא באמת אכפת לי, כי היא קרובה. אליי. מאוד. ואני רוצה לנשק אותה. ובפעם הראשונה, אני יכולה לעשות את זה. אז אני עושה את זה.
אני מנשקת אותה, ולשונה נדחפת לפי, וזה קסום. זו הרגשה קסומה.
״אנחנו צריכות לסיים להכין את הבלילה״ לידיה אומרת לתוך הנשיקה.
״כן״ אני מסכימה בהתנשפות, ״כדאי״.
הייתם מצפים שאנחנו נפסיק להתנשק ונסיים להכין את הבלילה של העוגה המזדיינת, ובכל זאת, לידיה מושכת אותי אחריה, ואנחנו ממשיכות להתנשק- ומפילות פיסות בגדים בדרך- עד שאנחנו מגיעות לחדר שלי, ושם... טוב.. אנחנו עושות דברים. (ה.כ. אני תמימה, ומאוחר מידי בלילה {או מוקדם מדי בבוקר, תלוי איך אתם מסתכלים על זה} כדי לבקש ממישהו לכתוב לי סמאט, אז אתם תתמודדו.)
נ.מ. רון
(ה.כ. שלישיה?)
הדבר הראשון שאני שם לב אליו בבית הוא הבלאגן במטבח.
זה נראה כאילו ג׳יני ניסתה להכין עוגה והתייאשה באמצע.
הדבר השני שאני שם לב אליו הוא בגדים המפוזרים על יד המדרגות, ועליהן.
אוי מרלין.
אני מסתובב לאחור, כדי לצאת מהמחילה וללכת לאנשהו- כל מקום, העיקר שיהיה רחוק מפה- אבל ברגע שאני מגיע לדלת ג'יני ולידיה מחליטות לרדת במדרגות, מצחקקות.
אוי מרלין.
ג׳יני מכחכחת בגרונה באי נוחות ולידיה שואלת לשלומי, מנסה להפיג את המבוכה מעט. לא שזה עוזר במשהו.
חזרתי לעבודה היום כדי להימנע ממצבים כאלה.
דראקו ואני יצאנו מהבית לפני שהן התעוררו, ואני קיוויתי שלידיה לא תהיה פה כשאני אחזור.
אוי מרלין.
הדלת נפתחת, ודראקו נכנס, מחזיק בקבוק חצי ריק של וויסקי אש, מבטו לא ממוקד.
עכשיו שלוש וחצי אחר הצוהריים, דראקו. לעזאזל איתך.
הוא מצחקק ואומר שמביך פה, לוקח עוד לגימה מהבקבוק ועולה למעלה.
אוי פאקינג מרלין.
————————————
זה פרק מאוד נחמד, אני חייבת להגיד
אבל מכאן זה ידרדר (אני מקווה) אז תכינו את עצמכם נפשית~
————
הצעות לשיפור? שיט לתקן? משהו?
YOU ARE READING
שברים | דרארי
Fanfictionפאנפיק המשך לit's all because of me - אחרי שהרמיוני התאבדה שלושת ילדיה שבורים, כל אחד מבטא את זה בדרך אחרת, אבל הם שבורים. דראקו (וויזלי) בורח לאלכוהול. ג'יני סובלת מהתקפי חרדה בכל פעם שהיא יוצאת מחדרה. רון סובל מסיוטים עקב מציאת גופתה של אימו. ...
