שברים | דרארי

פרק 25 | חכה עם הסקס, רשימת אקסים פירסט

נו הנוהל הרגיל- השם הגאוני של דוהילה

נ.מ. דראקוש פוטר

אני מתגעגע אליו.
מאוד.
אף פעם לא חשבתי שתהיה סיטואציה בה אני ארגיש יותר רע מהלוויה שלו, אבל עכשיו, כשאני יודע שהוא פה, ממש פה, ואני לא יכול לעשות עם זה כלום, אני מרגיש כל כך הרבה יותר רע.
אני כל כך רוצה לצאת מהבית המבודד בו אני שוהה וללכת אליו, אבל אני לא יכול.
זו גם הסיבה שבחרתי בבית הזה, בקצה העיר, רחוק מכולם- כדי שאני לא אתפתה לרוץ לשם ולהרוס לו את החיים. שוב.
בפעם הראשונה הוא מת בגללי.
אני לא יכול לתת למשהו כזה לקרות שוב.
הוא מאושר, והוא ישאר ככה.
בימים הראשונים הרמיוני ניסתה לשכנע אותי להישאר קרוב יותר, אבל סירבתי. שוב ושוב ושוב ושוב, עד שהיא התייאשה והפסיקה להגיע לפה.
אז אני לבד.
וכל מה שאני יכול לעשות זה לבהות בקיר ולחשוב עליו. לענות את עצמי במחשבות עליו.
לחזור בראשי לזכרון בו הוא וסדריק המזדיין יושבים אחד ליד השני.
אני פאקינג פתטי.
אין לי כח.
אני רוצה.. אני לא יודע מה אני רוצה.
אני רוצה את הארי.
אני רוצה לחבק אותו. לנשק אותו. להרגיש אותו קרוב אליי.
אני רוצה אותו, אבל איבדתי אותו.
הוא מאושר עם סדריק המזדיין, ואני לא יכול להרוס לו את זה.

דפיקה בדלת מעירה אותי משינה טרופה מלאה בסיוטים.
אני קם, וכשאני פותח את הדלת, אני מוצא את מושא סיוטי- וחלומותי- עומד בחוץ ופוכר את אצבעותיו בעצבנות.
כשהוא רואה אותי, בלי גינונים מיותרים הארי אומר "נפרדתי מסדריק".
אני נחנק, "מ-מה?"
"אני יכול להיכנס?" הוא שואל, אבל "אני לא חושב שזה רעיון טוב.."
האידיוט לא שם זין על מה שאני אומר או חושב, ונכנס לבית המבולגן, מתיישב על הספה.
"נפרדתי ממנו" הוא אומר, "אני לא מצליח לחשוב עליך"
אני מנענע בראשי וצועד מצד לצד, עצבני ומבולבל, "אתה לא יכול לעשות את זה" אידיוט, מה לעזאזל אתה עושה? הוא אומר לך שהוא נפרד מהחבר שלו, למה אתה מתווכח? פשוט תקרע ממנו את הבגדים המזדיינים. (ה.כ. אני עייפה. יש לי בית ספר מחר. עכשיו שתיים וחצי בלילה. אם הפרק יוצא מטומטם- זו לא אשמתי)
"דראקו.." הוא נעמד ותופס את היד שלי, מחזיק בה חזק ולא עוזב, "אני רוצה אותך. רק אותך. לא את סדריק, או את ג'יני, או את צ'ו או את-"
"כן, כן, הבנתי יש לך הרבה אקסים, אני לא צריך רשימה" אני אומר בחצי חיוך עייף, והוא צוחק.
הוא מתקרב אליי, ומנשק אותי.
ואני חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן. התגעגעתי לזה כל כך.
למגע השפתיים החמות שלו על שלי, ללשונו הנדחפת לפי, לידיו החוקרות את גופי, להרגשת הביטחון בין זרועותיו.
אבל כשהוא דוחף אותי אל הספה ומתחיל להוריד את חולצתי, אני עוצר אותו. (ה.כ. אני שונאת את הפרסומות האידיוטיות של יוטיוב שמפריעות לי לשמוע מוזיקה)
"מה אתה עושה?" הארי שואל בעודי מסדר את הבגדים שלי ומחליק את שיערי, שאצבעותיו של הארי הפרו את הסדר המופתי שלו.
"אני..." אני לא יודע מה אני עושה. אני רוצה אותך. עכשיו. אבל אני לא יכול. למה אני לא יכול? אה, כן, סדריק, "אתה עם סדריק. אתה צריך להיות איתו, הוא טוב בשבילך"
הארי נראה.. פגוע? מבולבל? אני לא יודע. "נפרדתי ממנו, בייבי" (ה.כ. יותר מדי קיטש בפרק אחד.)
הוא מסתכל עליי, בוהה בעיניי, עיניו הירוקות היפות חודרות לנשמתי, "אני רוצה אותך, דראקו, לא אותו, רק אותך."
אני מנענע בראשי ומוביל את הארי אחריי אל דלת הכניסה, "אתה.. אתה צריך ללכת" אני אומר, ומביט בו בנחישות, מתעלם מהדמעות הזולגות במורד פניי.
"דראקו..."
אני מניד בראשי לשלילה ומזיז את ידו של הארי, שהחלה למחות את הדמעות מעיניי.
ואז הוא יוצא, ואני סוגר את הדלת, נשען עליה, מתפרק. שוב.

(ה.כ. סתם לידע כללי, ב it's all because of me, בפרק 25 דראקוש התאבד)

————————-

אנחנו מתקדמים אל הסוף ידידיי