שברים | דרארי

פרק 27 | לזיין. את. דראקו. על. קיר. בסמטה. לוהט!

הימים עוברים לאט. מאוד.
כל כך לאט.
ו.. טוב.. מרוב שעמום, ובתור הסחת דעת מנושא ׳הארי האידיוט וסדריק המזדיין מזדיינים׳ החלטתי למצוא את אבא שלי.
למה? כי אני אידיוט.
אני הולך לפנסי, כי היא בטוח תדע איפה המניאק נמצא.
והיא יודעת. אבל היא לא מסכימה לגלות לי.
״הרמיוני תכעס״ היא אומרת, מחייכת בהתנצלות. ״אני לא הולכת לסכן את חיי בשבילך, טיפש״
״אני אמצא מישהו אחר שיגיד לי״ אני מאיים, למרות שאני בטוח כי אף אחד לא יעשה את זה.
״לא אתה לא״ היא מתגרה בי, המטומטמת.
״פנסי, בשם מרלין, אני-״
״אתה מה?״ הרמיוני, שהופיעה בפתח כמו משום מקום, אומרת בהתגרות, ובהתחלה אני לא מבחין במי שעומד לידה.
אני יכול להבין למה פנסי מפחדת. הרמיוני מפחידה. אבל אני דראקו פו- אני דראקו מאלפוי. אני לא מפחד ממנה. אני כן. אבל היא לא יכולה לדעת את זה.
״אני אמצא דרך למצוא את אבא שלי גם אם אתן לא תעזרו״ אני אומר בקשיחות.
״למה שתרצה למצוא את אבא שלך״ הארי מכווץ את גבותיו בבלבול, ואני מסמיק כשאני נזכר בפעם הקודמת שנפגשנו.
הוא מביט בי, מחכה לתשובה, וכשאני מביט בעיניו הוא מסיט את מבטו, ובוהה בצווארי.
״אני רוצה..״ הסחת דעת כי אני פאקינג רוצה אותך אבל אם נהיה ביחד אתה תפגע, ״סגירת מעגל״.
״הוא בצד השני״ הארי עדיין לא מסתכל עליי, ״והוא יישאר שם.״ הוא אומר נחרצות, ואז נפרד מהרמיוני ופנסי ומתחיל ללכת משם.
אני מסתכל על שתיהן, ורץ אחרי הארי.
״הארי!״ אני קורא לו, אבל הוא מתעלם. אני מנסה שוב. הוא לא עונה.
אני מאיץ את ריצתי ותופס את ידו.
הוא מסתובב אליי, ואני רוצה להגיד לו מה אני מרגיש. אני פאקינג רוצה. אבל אני לא יכול.
הוא יפגע.
אני לא יכול לחשוב על עצמי.
הוא עם סדריק והוא מאושר. הוא עם סדריק והוא מאושר. הוא עם פאקינג סדריק והוא פאקינג מאושר.
עם כל כמה שזה כואב, אני צריך להניח לו. אני צריך לעזוב אותו לנפשו.
אבל אז הוא מנשק אותי, ודוחק אותי על קיר הסמטה וממשיך לנשק אותי באגרסיביות.
הוא מוריד את חולצתי, עובר משפתיי אל צווארי ומתחיל לפרום את השרוכים של מכנסי הטרנינג שאני לובש, אבל אני עוצר אותו כשאני ממלמל ״סדריק״.
הוא עוצר, ומפסיק במלאכת ה־לזיין־את־דראקו־על־קיר־בסמטה.
הוא מביט בי מבולבל, ואחרי שאני מסדיר את הנשימה שלי אני אומר לו ״אתה עם סדריק״.
הוא מניד בראשו ושערו המבולגן, שלא משנה כמה פעמים ניסיתי לסדר, מצליף בפניו.
״נפרדתי ממנו, דראקו״ הוא עוטף את פניי עם כפות ידיו, מביט אל תוך עיניי, והבל פיו החם גורם לי לצמרמורות, ״אמרתי לך שנפרדתי ממנו״
״אבל-״ אני מוחה, הוא מאושר עם סדריק, עם המשפחה שלו. הוא מאושר. אני לא יכול להרוס לו את זה.
״בלי אבל, אידיוט״ הוא קוטע אותי ומרפרף בשפתיו על שלי, ״אני לא רוצה את סדריק, דראקו. אני רוצה אותך. רק אותך״ הוא אומר בקול צרוד מתשוקה, והלב שלי מפרפר.
״אוקיי״.
———————
יש עוד שלושה פרקים~