שברים | דרארי

פרק 8 | מה הקטע של הענב? הוא סקסי ביץ׳

נ.מ. ג'יני

השם הגאוני של דובי כמובן

(ה.כ. אני במצב רוח טוב אז החלטתי להיות נחמדה)

טריגר: נחמדות יתר

אוויר.
אוויר זה חשוב, אי אפשר לחיות בלי אוויר.
החיים יהיו מאוד קצרים בלי אוויר.
אז איך זה שאני חיה ונושמת בלי אוויר?
או שאני לא באמת חיה ונושמת?
אני לא יודעת.
כל מה שאני יודעת זה שמאוד מאוד כואב לי במצח ובחזה, ושאנשים צועקים מסביבי, אבל אני לא שומעת אותם, הכל שקט, אבל אני איכשהו יודעת שכמה אנשים צועקים סביבי. שניים או שלושה.
זה נחמד.
הכאב מרגיש טוב, והשקט נהדר.
אני יכולה להבין למה דראקו פוגע בעצמו.
הכאב יותר נהדר מהשקט.
למרות שגם השקט מקסים.
אני חושבת שהשקט והכאב יותר חשובים מהאוויר.
שקט וכאב זו משמעות החיים.
וגם אמא.
אבל אמא מתה אז היא לא יכולה להיות משמעות החיים, נכון?
נו טוב, אז כנראה שרק שקט וכאב.
ענבים.
גם ענבים זה משמעות החיים.
ענבים, שקט וכאב.
מה הקשר ענבים?
החוסר באוויר לא עושה לי טוב (ה.כ. לא אחי, זה החוסר שלי בשעות שינה)
כאב חדש מצטרף לכאב ולשקט ולענבים.
אני לא בטוחה איפה, אבל זה כאב חדש.
בגרון שלי.
זה קר. זה שורף.
אני משתעלת.
אוויר? אוויר!
שלום אוויר.
הראש שלי סחרחר.
אני פוקחת את העיניים (תזכירו לי להוסיף חושך לרשימה של המשמעויות בחיים.)
אני רואה את רון ודראקו רוכנים מעליי, עיניהם אדומות ונפוחות. הם בכו? למה הם בכו? זה בגלל האוויר.
אני שוב משתעלת, ודמות חדשה נגלית אליי. היא יפהפיה. (בנות. גם זה ברשימה. וגם בנים אבל בנות אבל גם בנים. שיט מחסור באוויר. אני צריכה אוויר.)
"אוויר" אני לוחשת. יופי מטומטמת, אחלה משפט פתיחה.
רגע, לא משפט פתיחה, מה משפט פתיחה? אחי היא החברה של אח שלך. תפסיקי להיות כל כך סתומה.
לידיה עוזרת לי להתיישב וידיה הרכות תומכות בגבי.
אוי תפסיקי חתיכת אידיוטית. היא החברה של אח שלך. את לא אמורה לחשוב על כמה הידיים שלה רכות והשיער שלה יפהפה ואיך שעיניה נוצצות כשהיא מסתכלת על רון- רון! היא החברה של רון! תפסיקי!
אני מאשימה את המחסור באוויר.
הוא אשם בכל. (ה.כ. והמחסור שלי בשעות שינה. והעובדה שאני כותבת פרקים בשתיים בלילה למרות שיש לי בית ספר מחר.)
אני משתעלת שוב.
אוויר זה לא טעים.
ענבים זה טעים.
באלי ענבים.
אני מסתכלת על הרצפה.
יש שם ענב.
למה יש ענב על הרצפה?
טוב, לא נורא, ממילא כבר לא באלי ענב, באלי לידי- לא! אני רוצה ענב.
"מה הקטע של הענב?" אני שואלת ומשתעלת
רון צוחק ומנגב דמעה מהעין השמאלית שלו.
"הענב כמעט הרג אותך"
"אל תהיה טיפש רון, ענב לא יכול להרוג אותי" אלא אם הוא מפתח ידיים ופה ומוצא שרביט.
"כן רון, אל תהיה טיפש, אני כמעט הרגתי אותה, לא הענב"
אני משתעלת. שוב. מרלין, למה להשתעל זה כל כך כואב- ולא כאב נחמד.
"הנה" לידיה מושיטה לי כוס מים ואני שותה, ואז מחייכת אליה "תודה" אני לוחשת.
היא מחייכת חזרה ומאוד מאוד קשה לי להזכיר לעצמי שהיא החברה של רון.
איך מישהי יכולה להיות כל כך מושלמת? (ה.כ. זה מה שאני אומרת לעצמי כשאני חושבת על אמה ווטסון)
החברה של רון. היא החברה של רון.
פאק.
אוקיי.
מה אני יודעת? אז אני יודעת שדראקו כמעט הרג אותי עם ענב איכשהו, לידיה היא החברה של רון, יש לי רשימה של משמעויות לחיים, לידיה היא החברה של רון, אוויר זה חשוב אבל זה גם לא חשוב, לידיה יכולה להיפרד מרון- לא, לידיה היא החברה של רון, אני צריכה לבדוק אם ענבים יכולים לפתח ידיים ופה ולהשיג שרביט, לידיה ורון נפר- לידיה היא החברה של רון, להשתעל זה כואב, ללידיה ולי יש סיכו- לידיה היא החברה של רון, ואני עייפה. מרלין, למה אני כל עייפה?
"אני הולכת לישון" אני ממלמלת, ולידיה מלווה אותי לחדר שלי.
ובגלל שהיא כל כך מושלמת והיא החברה של רון ואני האחות של רון- היא יושבת לידי עד שאני נרדמת.
אני חולמת על הרשימה שלי.
שקט.
כאב.
ענבים.
חושך.
בנים.
בנות.
לידי- לא, בלי לידיה, אני לא חלמתי על לידיה.

———————————
אני נחמדה. זה פרק נחמד.
אני עוברת על החוקים עם הפרק הזה אבל-
זה לא חוקי
אסור שיהיו פה פרקים נחמדים-
לא נורא
פרק נחמד
אבל אנלא חושבת שזה יקרה שוב
אז תהנו עם הפרק הנחמד הזה :)