*נקודת מבט מייקל (אביה של סופיה)."איפה היא??" זעקתי בכל הבית עד שראיתי את מתיאו.
"מתיאו!" זעקתי את שמו. "איפה היא?" הדם רתח בעורקי והרגשתי שאני מוכן להרוג מישהו ברגע זה.
"איפה היא" שאלתי בכעס אך בקול הכי רגוע שיכולתי להוציא מגרוני.
"היא.. היא ברחה דרך החלון באמבטיה ולא הצלחנו לאתר או-" קטעתי את מילמוליו של מתיאו. "אני נתתי לך לשמור עליה.. אתה רוצה לומר לי שאני טעיתי בבחירה שלי??" שאלתי אותו בציניות.
מתיאו היחיד שאני יכול לסמוך עליו מאז תחילת המלחמה עם לונדון.. אני ואביו החלטנו לקחת לשלטון את הבן זונה הזה אבל טעינו.. הלכנו לבד כיוון שמועות..שהאדיוט הזה לא אוהב שומרים ולא שוכר אותם.. זאת הייתה הטעות הכי גדולה בחיי. אביו של מתיאו היה שומר הראש האישי שלי ובגללי הוא נרצח. בגללי מתיאו נשאר ללא אבא ואני יודע שמתיאו מבין את הנוקשות והסיכון בעבודה הזאת ובעצמו מוכן לעשות את אותו הדבר כמו אביו.. אני מקווה שלא טעיתי בו.
"אני מקווה שלא אדוני." השיב לי בקול מעט לחוץ
"אני מקווה" אמרתי. "אני רוצה לראות אותה בבית בזמן הקרוב או ש.. אתה בעצמך יודע מה קרה בגלל הבן זונה הזה. אם יקרה לה משהו אני אשחוט פה אחד אחד".
" כן אדוני" הינהן מתיאו ויצא לחיפושים.השעות עברו והבת שלי עדיין לא בבית, כל דקה שהיא לא בבית אני מרגיש שהעתיד שלה יהיה כמו של אמה וזה אפילו מפחיד אותי.
"אדוני מצאנו אותה" אמר מתיאו כולו מתנשף.
"איפה היא?" שאלתי במהירות. "אצל שון סנדלר.איתרנו את מיקום המכונית שהיא לקחה איתה והיא נמצאת בביתו של שון. רק תגיד ואנחנו ניקח אותה מישם במהירות" אמר.
הקלה שטפה אותי כשהבנתי שהיא אצל שון.. אני מכיר את שון מילדותו ואני בטוח שעם היא איתו היא בטוחה במקום הזה. "לא צריך.. נחכה עד הבוקר וניקח אותה מישם. עכשיו אני רוצה שהיא תירגע ותרצה לחזור לבד לבית.. אולי היא בעצמה תבין שמסוכן לה להיות לבד"
"ואם היא לא תרצה?" שאל מאותו מסקרנות.
"ניקח אותה בכוח.. אם צריך" השבתי לו ושיחררתי אותו.לא יכולתי לעצום את עיני אפילו לדקה.. אני עדיין רוצה להרוג מישהו. איך אפשר להיות כל כך טיפשה ולברוח מהבית. פתחתי בקבוק ויסקי ומזגתי לכוס זכוכית.. לגמתי מהכוס ישר. אולי היא צדקה.. אולי אני לא יכול לכלוא אותה בבית הזה כמו את אמה. היא גם בנאדם והיא צריכה חופש. אני כבר לא יודע מה לחשוב.. סופיה היא הדבר היחיד שנשאר לי בחיים האלה ומאמא שלה, מאהבת חיי היחידה. אני לא יכול לאבד גם אותה.. היא כל כך דומה לה.. החיוך המאושר שלה מזכיר לי את היום בו הכרתי את אמה.. בפארק.. היא טיילה עם הכלב של חברה שלה ודיברה בטלפון עם חברות.. הצחוק שלה אמה כל כך מזכיר לי את הצחוק של סופיה שלי.. כשהייתה קטנה וצחקה מכל דבר קטן. עכשיו היא כמעט ולא צוחקת. .אולי זה בגללי.
דפיקות בדלת קטעו את מחשבותיי.
"כנס" הוראתי. "כן מתיאו?" רק העובדה שהגיע לכאן בשעה כזאת אומרת בשורות רעות.
"הם נסעו" אמר בקול מצטער.
"לאן?" שאלתי בספקנות.
"אנחנו עוקבים אחריהם ברגעים אלה, הם עוד לא הגיעו ליעד.. נודיע לך ברגע שנדע" השיב לי.
לאן הם כבר תכננו לנסוע? הסקרנות הרגה אותי.. בדרך כלל אני יודעת תמיד לאן ואיך תילך סופיה עכשיו אני חסר ידע.
"מצויין אני רוצה לדעת על כל צעד שתבצע.. כרגע לא צריך לקחת אותה.. מסקרן אותי מה הם תכננו.. אם היא תהיה בסכנה אני רוצה שבלי היסוס אתם תפעלו." אמרתי. "מובן?" שאלתי אך הפקודות שלי תמיד מובנות.. אני תמיד שואל ליתר בטחון כדי לוודא שאיזה אדיוט הבין אותי.
"כן אדוני" השיב ויצא ממשרדי.
מה את עושה סופיה? לאן את הולכת בשעות מאוחרות כאלה? בשביל מה?. לא יכולתי להפחית את המחשבות הרעות שכל רגע קופצות לראשי.. אבל שומרים עליה גם אם לא ביקשה זאת.. היא תהיה בטוחה.
עוד כמה שעות עברו.. כל שעה שעוברת אני יותר ויותר נרגע מהכעס שלי עליה.. השעות עוברות והדאגה שלי יותר גדלה.
"אדוני" אמר מתיאו שהפריע לי במחשבות. שתקתי כתגובה.
"הם נעצרו לפני כמה שעות בבית קפה ישן.. חקרנו את הנושא.. בעלת בית הקפה אדריאנה מרציאנו אבל היא נפטרה לפני מספר חודשים ואחיה לוקאס מרציאנו עובד בבית הקפה ההוא.. בנוסף יש דירת יחיד מעל בית הקפה.. לוקאס הרשה לסופיה לגור שם לזמן הקרוב"
"מי הוא הלוקאס הזה?" שאלתי.
"הוא סופר.. מלבד עבודתו בבית הקפה הוא עובד בהוצאה לאור אך לא הוציא אפילו לא ספר אחד" השיב לי מתיאו בנימוס.
"תחקור עליו עוד" אמרתי בלי היסוס.
"מתיאו תתיישב בבקשה" ביקשתי אך ידעתי שיעשה זאת גם אם לא ירצה בזאת.
מתיאו התיישב מולי.. הוא ישב זקוף מאוד.. הוא לא יוצא מהתפקיד בכלל.
"חשבתי על זה הרבה זמן במהלך הלילה.. מה אתה אומר על זה שסופיה תגור לבד.. כלומר ניתן לה את ההזדמנות הזאת.. ככה היא לא תהיה בסכנה כל כך גדולה כי ראש מאפית לונדון לא יחשוד באנשים רגילים ברחוב" רציתי לקבל ממתיאו עצה לגבי הרעיון המטורף שלי אך הוא הגיב לי בשתיקה. הייתי מסוקרן לדעת על מה חושב. "כמובן שאתה תצטרך לשמור עליה מרחוק.. אני חושב שהיא תסכים לזה" הוספתי.
"זה יכול לעבוד.. כולם יחשבו שאתה תחביא את הבת שלך ולא תתן לה לצאת.. אני חושב שזה יכול לעבוד אדוני". לאחר שניות של שתיקה סוף סוף הסכים איתי.
זה באמת יכול לעבוד?
"אתה תצטרך לקנות את הדירה עם נקודת המבט הכי טובה למקום בו תגור.. ו.. בזמן הקרוב אל תבליט את פניך.. היא יודעת איך אתה נראה וישר תזהה אותה. ניתן לה קצת זמן לחופש.. כמה ימים או שבוע.. אתה תודיע לי על כל צעד שהיא תעשה. תעשה את כל מה שעשית עד עכשיו!" הצהרתי. אני יודע שמתיאו לא יאכזב אותי הפעם הוא מספיק מיומן בשביל זה. "תשתלב בחברה שלהם.. כשסופיה תגלה שאתה איתה בשביל לשמור עליה תסביר לה הכל.. כל מה שרצתה לדעת.. כדי שלא תעשה את אותה הטעות של אמה"
מתיאו הינהן ויצא מהמשרד בשביל להתכונן למשימה שלו. אני מקווה שלא טעיתי בבחירה שלי.
YOU ARE READING
שומר הראש שלי
Romanceספר שני בקרוב *גמור* הפחד הכי גדול לאבד את מי שאוהבים, החיים מראים זאת פעם אחר פעם כשהאנשים שאהבת נעלמים מחייך בידיע שהם לא יחזרו לעולם גם אם ירצו זאת. אהבה.. תחושה נעימה שגורמת לך להיות מאושרת ובו זמנית עצובה. אהבה לא צפויה שצצה מול עיניך בלי הסבר...