"את מכירה את ראש מאפיית לונדון?" שאל אותי.
"כ.. כן.. אני ראיתי אותו פעם אחת בבית ובנשף.. לא יצא לי לפגוש אותו כל כך" השבתי לשאלה שלו.
"טעות!." אמר לי בקול רם. מה טעות?
"את פגשת את ראש מאפיית לונדון יותר פעמים מימה שאת חושבת. את אפילו גרת איתו לזמן מה.."
מה הוא אמר? אין מצב.. לא יכול להיות.
"אתה.. אתה רוצה לומר לי ש.. שאתה..-" קטע אותי כיוון שגימגמתי יותר מידי.
"כן. אני הוא ראש מאפיית לונדון" קם ממקומו ואחז בכוס היין שלו. אז למה אבא שלי ניפגשת עם.. מי שזה לא יהיה?.
"הזקן ההוא.. טוב.. הוא מקבל את התואר.. להיות אני.. רק ביותר מכוער.." אמר בזלזול. הוא גם כן קורא מחשבות? "אני אומר לו מה לעשות והוא מבצע.." הוסיף במהירות.
"תסכימי איתי שלהיות מוסתר מהיקום נותן לך יותר חופשיות.. לחיות את החיים ביותר.. פרטיות" אמר והתחיל לעשות צעדים איטיים לכיווני. אני לא יודעת על מה הוא מדבר.. אני לעולם לא הייתי חופשייה.. אף אחד לא יודע עליי דבר אבל אני עדיין הייתי כלוא בבית.
"טוב.. קשה לך להסכים איתי כשאבא שלך הסתיר אותך מהעולם ואת העולם מימך!" המשיך כשנעמד מאחוריי ויכולתי לשמוע את קצב ליבי מתגבר.. אני לא יכולה לראות מה עושה מאחוריי. רעד חולף בגופי כהרגשתי שידו הונחה על גב הכיסא.
"אתה..?" שאלתי בקול רועד כשסוף סוף הצלחתי לקלוט הכל בראשי.
"אז מה אתה רוצה מימני?" שאלתי וקולי עדיין נשאר רועד וסדוק.
"בהתחלה.. רציתי נקמה" השיב לי בלחש כשהתקרב לאוזני וגרם לי לצמרמורת.
"נקמה בסבא שלך.. להרוס את חייו של בנו.. כלומר אבא שלך." אמר בקלילות.
"אבל אז פגשתי אותך.. ידעתי שאת קיימת.. אז התחלתי בחיפושים אחרייך, אבל אני חייב לציין שאביך עשה עבודה מעולה בשביל להסתיר אותך" גיחך. הוא עמד מאחוריי והמשיך לדבר.
"גיליתי עליך כמה דברים.. הרבה מין השומרים הישנים שלכם שירתו בשבילי.. אבל העבודה בהחלט נהייתה קשה כשאביך החליף את השומרים שלך כל.. פחות משבוע." מסתבר שאבא שלי דיי צדק לגבי שומרי הראש.. ועשה כנכון להחליף אותם כל הזמן.. עד מתיאו..
"יכולתי לבקש מאחד השומרים שיהרגו אותך.. בשינה.. או סתם לירות בראש שלך, אבל הנקמה לא מתוקה כל כך כשהיא מתבצעת בידיים זרות.. רציתי לעשות הכל לבד. התחלנו לפעול.. ידעתי מי החברים שלך.. מי המורים שלך.. ומי יודע עליך יותר מידי. ואז הגעתי אל שון.. " אמר וגרם לי לסובב את ראשי מעט כדי לראות אותו בזווית העין.
"התחברתי אל שון בעבודה.. שדרך אגב אני ניהלתי אותה..אבל לא ידע זאת. לא ידעתי איך אני אמור להוציא אותך מהבית הזה אבל קיצרת לי את העבודה כשברחת בעצמך. ידעתי שאפגוש אותך בשניה ששון התקשר אליי לעזרה. אני תיכננתי הכל מההתחלה" לחש את המילים האחרונות לאוזני. יכולתי לדמיין את החיוך הזדוני שלו בלי להביט בו.
"הנקמה הייתה אמורה להיות מהירה.. תיכננתי להרוג אותך כשאפגוש אותך לראשונה. בבית הקפה שלי, אבל.. פגשתי אותך לפניי.. והיית... יפיפייה. מאז הנקמה שלי השתבשה והתחלתי להתאהב. ולצערי זה לא היה עדדי." נאנח וחזר למקומו.
הגוש בגרוני החל לגדול מהמילים שלו. אז מה הוא באמת רוצה מימני? אם לא להרוג?
"נראה שהלב שלך תפוס.. אני מנחש שזה מתיאו.. שאת מדברת עליו כל הזמן" הוא הביט אל כוס היין ואז העביר את עיניו הירוקות עליי. למה הוא חושב שאני מאוהבת במתיאו?.. למרות ש-.. אולי כי זה האמ-.. התכחשתי לאמת.. זמן רב כל כך.
עם יש סיכוי קטן שמתיאו עדיין בחיים.. אני לא אעשה את המצב גרוע יותר.. אני פוחדת שעם אני אגיד לו את האמת הוא יצליח למצוא את מתיאו לא משנה איפה הוא... זה יהיה הסוף שלו.. הסוף של מתיאו אז החלטתי לשקר.. לנסות לפחות, מקווה שהכישרון שלי בלשקר ישתפר.
"מה? אתה בטח צוחק עליי? אתה חושב שאני מאוהבת במתיאו?" ציחקקתי בנסיון שיאמין.
לוקאס בהה בי כאילו ניסה להביט לתוכי.. אל תוך האמת שנמצאת עמוק בתוכי.
"את מצפה שאני אאמין לך?" שאל בזלזול.
"לא ברור לי למה אתה מאמין בדיוק.. אבל אני יודעת מה אני מרגישה.." שוב שיקרתי. אני בהחלט יודעת מה אני מרגישה ואני מתקשה בלהודות בזה.
"אז בואי נבדוק את זה." אמר בחיוך זדוני. איך הוא יבדוק את זה? הוא לא יכריח אותי לשכב איתו או משהו, נכון? מקווה.
לוקאס הוציא מכיס הג'קט שלו מפתח יחיד וקם ממקומו. נעמד מאחורי ואחז בכתפיי.. משך אותי למעלה. נעמדתי במהירות וידיו עזבו אותי. תודה לאל.. האחיזה שלו כבר לא נעימה כמו פעם.. אלא מפחידה.
הייתי מאחורי לוקאס. הוא התחיל לפתוח את דלת הפלדה שסיקרנה אותי כל כך.. למה?.
הדלת נפתחה ואור לבן האיר את הקירות שהיו גם כן מפלדה אפורה. לוקאס נכנס לבפנים והתחיל להעלם במדרגות שלא ראיתי לפני כן. המדרגות גם כן מפלדה אפורה ונקייה. הלכתי אחריו והפלדה הייתה קרירה ברגליים החשופות שלי. המדרגות היו מוארות בקו אור לבן לאורך כל הירידה.. המקום נורא מזכיר לי בתי כלא שמראים בסרטים.
הגענו לסוף המדרגות. סוף סוף. החדר היה חשוך בתחילתו אבל קו אור לבן התחיל להאיר את שאר החדר שהיה ארוך. הכל פלדה.. למה הכל מפלדה?
בסוף החדר התמקם כיסא ועליו יושב מישהו.. ידיו היו קשורות מאחורי הכיסא והמישהו הזה מחוסר הכרה וגופו העליון חשוף. לא ידעתי מי זה.. הוא היה רחוק מידי. לידו היה דלי ברזל שנראה רטוב.. אני מניחה שיש בו מים. בתקרה היו שלשלאות שחשבתי אולי הן כאן בשביל היופי.. לפחות מקווה שהן בשביל היופי.
לוקאס תפס בזרוע שלי ומשך אותי אחריו באגרסיביות. האחיזה שלו הכאיבה לי אבל לא השמעתי שום יבבה. הוא משך אותי אליו.
מי זה? ולמה הוא נראה מחוסר הכרה. לפתע ראשו של הבחור הזה התרומם ויכולתי לראות דם שזורם מפניו אל גופו החשוף.
זה.. זה.. הרגשתי את גופי רועד כשאני מסתכלת עליו.. על הדם שזולג מהפציע בלחייו, שפתייו הנפוחות מעט ושסועה בצד, שיתפי הדם בגופו העליון. הלב המרוסק שלי התחיל להחלים אבל הכאב עדיין נשאר בתוכי
ניתקתי את אחיזתו הכואבת של לוקאס ורצתי לכיוון מי שיושב שם מחוסר הכרה.
YOU ARE READING
שומר הראש שלי
Romanceספר שני בקרוב *גמור* הפחד הכי גדול לאבד את מי שאוהבים, החיים מראים זאת פעם אחר פעם כשהאנשים שאהבת נעלמים מחייך בידיע שהם לא יחזרו לעולם גם אם ירצו זאת. אהבה.. תחושה נעימה שגורמת לך להיות מאושרת ובו זמנית עצובה. אהבה לא צפויה שצצה מול עיניך בלי הסבר...
