שומר הראש שלי

פרק 63

*נקודת מבט מתיאו

אני לא מאמין שאני יכול להיות מאושר בעולם הזה. החיוך שלה גורם לי לאושר עצום, עינייה חומות כסתיו מהפנטות אותי כל פעם מחדש שהיא בוהה בי. בוהה בי אך ורק בי. שפתייה הוורודות גורמות לי לרצות לנשק אותה כל דקה מחיי.
אבא שלי היה רוצה שאהיה מאושר. הוא תמיד חזר על כך שאני אתבגר ואצטרך להקים משפחה גדולה ואוהבת. מאז שסיימתי את בית ספר והלכתי להמשיך ללמוד בשביל לשרת את מייקל כפי שאבי עשה לא חשבתי שאצטרך למצוא מישהי.
כמובן שהיו לי נשים בחיים אבל הן לעולם לא היו חלק גדול מחיי. רק סטוץ ליילי. אני לא אוהב סטוצים אך לפעמים נורא קשה בלעדיהם.
עד שפגשתי אותה. ביתו של מייקל. היא ברחה מהבית שלה בשביל חופש. ולא פעם אחת. היא רוצה את החופש שלה היא נואשת כל כך לחופש הזה. לפני מייקל הייתי מוכרח לצבור נסיון וכך הגעתי לבתיהם של אנשים מפורסמים והייתי מוכרח לשמור על ילדהם המעצבנים.
סופיה שונה כל כך. אולי כי היא תמיד הייתה בבית.. כלוא ללא יכולת לצאת לנשום אוויר ללא שומר אחד.
ברגע הראשון שפגשתי אותה היא נראתה שונה. פאה קצרה ומשקפיים גדולים. בגדים משונים וספרים שנפלו מידיה.
ראיתי תמונות שלה לפניי. היא נראתה יפייפה עוד לפניי שפגשתי אותה, הייתי מוכרח להכחיש את הדעה שלי כדי שלא תפריע לי במשימה אבל עיניה.. עיניה שפגשו את שלי כשעזרתי לה להרים את הספרים שלה כבשו אותי.
עיניה שהיו הרבה יותר יפות מקרוב ובמציאות מאשר תמונה שקיבלתי. עיניה הזכירו לי את עונת הסתיו בימים הקרירים שאפשר לשבת לנוח ולשתות משקה חם בזמן קראית ספר. לעזאזל אם לא האגו והעובדה שאני עובד על אבא שלה מזמן הייתי מתוודא בפניה. אומר לה שהיא כל כך שונה מכל מי שהכרתי.
לא יודע במה זכיתי כשאביה שהוא בעצם הבוס שלי נתן לי את האישור להגן עליה לא רק כעבודה אלא גם כמישהו קרוב יותר. לא יכולתי לספר לה אבל באותו הרגע ביקשתי את הסכמתו לנישואים איתה. משכתי את ההצעה עד שהייתי בטוח שהיא תסכים. והיא הסכימה.

"בקבוק מים רגילים או מוגזים?" שאלה המוכרת וגרמה לי להתעורר ממחשבותי.
"רגילים" השבתי למוכרת שנראתה מעט גותית וצעירה.
הוצאתי מכיס הז'קט שלי ארנק ושילמתי במהירות ואחזתי בבקבוק המים. מאחורי נעמד בחור מבוגר לאחר שהלכתי.
"סליחה?!" זעק בצרידות. הסתובבתי במהירות וראיתי את הבחור המבוגר שרועד מעט מושיט לי דף נייר מעט מקומט.
"הפלת את זה נער צעיר" הוסיף ואחזתי בדף ההוא.
"תודה" השבתי לו בחיוך ריגעי.
"לא זכור לי שהיה לי דף בכיסים.

מתיאו היקר..

השורה הראשונה והקצרה כל כך משורבטת בעט כחול. ישירות הבנתי שזאת סופיה. יצאתי מהחנות והמשכתי להביט במכתב שהיה ארוך. למה היא כתבה אותו?
רציתי לשאול אותה אך כשהרמתי את המבט שלי היא כבר הייתה איננה. פאק.
הבטתי מסביב בבהלה. לאן היא יכלה ללכת? אולי היא הלכה בחזרה למכונית.
רצתי אל המכונית אוחז בבקבוק המים והמכתב עד שהגעתי אל המכונית השחורה שלי. איפה היא לעזאזל?
התיישבתי במושב האוטו כבר מתכנן לנסוע בכל רכבי העיר בשביל למצוא אותה. עד כמה אני מטומטם.. השארתי אותה פאקינג לבד ומה אם משהו קרה.. מישהו.. לא רוצה לחשוב על זה.
חגרתי את החגורה שהתדקה על חזהי ואחזתי שוב במכתב. אולי אמצא משהו במילים שלה.

מתיאו היקר..

קראתי שוב את השורה הראשונה.

אני לא יודעת איך כותבים מכתבים. ובעיקר לא מכתבים כאלה.
אני מאוד מקווה שאני אראה אותך שוב ומאוד מצטערת שלא יכולתי לספר לך. כל כך מצטערת.

הלב שלי התחיל לפעום מכאב. משהו רמז לי על כך. ההתנהגות המוזרה שלה רמזה לי הכל אבל כשאמרה שהכל בסדר האמנתי לה כמו אדיוט.

לפני יומיים קמתי בלילה מרעש של מנגינה מוזרה. לאחר חיפושים הבחנתי בטלפון נייד שהונח בחוץ. מישהו התקשר לטלפון הזה והייתי נאיבית כל כך כשחשבתי שהכל יהיה בסדר עכשיו, שנהיה יחד ונוכל לחיות חיים רגילים.
זה היה לוקאס. מטומטמת כל כך שחשבתי שאנחנו ניפטר מימנו בכזאת קלות.
לוקאס מאיים לפגוע באבא שלי. ובך. אני לא יכולה לתת לזה לקרות.
הוא רצה לעשות איתי עסקה. לא יכולתי להאמין למילים שלו עד שהציעה לי לנקום ברוצח של אימי. לראשונה חשבתי שאני יכולה לנקום באמא שלי לפגוש את העיניים הרצחניות של האדם שרצח אותה אבל אז ראיתי אותך, שכבת על הבטן וישנתה כל כך עמוק.
נזכרתי במה שאמרת לי. אביך. אביך שנהרג. אני ניסיתי להבין איך אתה יכול לא לרצות לנקום בו, עד עכשיו אני לא מבינה.
אני הסכמתי להצעתו. לקחו אותי מהסכמתי.
אבל יש לי תוכניות אחרות.
הבטתי בך ישן. אתה כל כך יפה כשאתה ישן.
לקחתי את הרובה שנמצא בתוך השידה ליד המיטה.  אם צריך אני אעשה את זה. את מה שכל חיי חשבתי שלא אהיה מסוגלת לעשות.
אל תדאג לי אני מקווה שאני אחזור.
אני אוהבת אותך יותר משחשבתי שאצליח לאהוב מישהו. אתה גורם לי להיות מאושרת, עצבנית, עצובה ומאוהבת.

אוהבת סופיה.

הלב שלי הפסיק לפעום. לפחות ככה זה הרגיש. מה לעזאזל היא עושה? היא מתכנת להרוג את לוקאס ולחשוב שהיא תצליח להישאר בחיים?
"פאקק... פאק.. פאק." הכעס בתוכי הופיע והתחלתי להכות את ההגה.
לא הרשתי לעצמי יותר להביע כעס.. או כל רגש אחר עד שהיא נכנסה אל חיי. אל הלב שלי.
אני אמצא אותה. אני מוכרח להציל את חייה מימנו ומעצמה.