שומר הראש שלי

פרק 37

ידו עלתה אל לחיי עד שהזיז אותה במהירות. "סליחה אני.. " מלמל.
"הכל בסדר" אמרתי  לפני שיספיק להמשיך את המשפט שיכול מאוד יפגע בי. חלפתי לידו מעט מאוכזבת. אחזתי בנעליי העקב ונעלתי אותן במהירות. 
"אז עכשיו אתה תגיד לי למה אנחנו כאן? ולמה אני צריכה להתלבש ככה?" שאלתי מסתובבת אליו ורואה שהוא עדיין עומד במקומו עם פניו לריצפה.
"נשף מסיכות" אמר והסתובב אליי.  "אבא שלך החליט להיפגש איתך כאן. יהיו פה הרבה אנשים אז לא יצטרך לדאוג שישימו לב שהוא איתך. והמסיכות יכסו את פנייך" אמר וניגש אל הארון בשביל להוציא משם שתיי מסיכות.
שחורה שהייתה ברורה לי שהיא שלו ואדומה עדינה ומושלמת. מתיאו הניח את המסכה שלו על השולחן וחלף לצידי בשביל לשים עליי את המסכה.
"אז אני אצטרך לדבר עם אבא שלי מול כולם?" שאלתי את מתיאו בזמן שהוא נעמד מולי ולובש את המסכה השחורה שלו שכיסתה כמעט את כל פניו העליונות והשאירו רק את שפתיו הרכות והבשריות ואת קו הלסת המדהימה שלו.
מתיאו הושיט את זרועו וסימן לי לאחוז בידו כדי שנוכל לצאת. היססתי אבל אחזתי בזרועו.
יצאנו מהחדר ומתיאו הוביל אותי אל מדרגות ארוכות.
"חשבתי שנשף מתקיים בסלון גדול כזה" לחשתי לעברו.
"את צודקת אבל הכניסה מלמעלה" השיב לי וקולו רציני מידי. הוא נראה לחוץ כשהזדקף ואחז בידי שנכרכה סביב זרועו. מימה הוא לחוץ כל כך?
"אתה נורא מתרגש" גיחכתי מנסה להרגיע את מתיאו. לא שמעתי מימנו תגובה... כמובן. למה שיענה על עקיצה שהייתה אמורה להצחיק אותו.
המסדרון שהגענו אליו ארוך עד שהגענו למרפסת שיוצאת אל הקומה הראשונה ומדרגות בשני צדדיה. מדרגות מפוארות שיורדים אל הסלון בו יש כמות אנשים רבה במסיכות, חליפות ושמלות.
שיט. כמות המדרגות ענקית והעקבים כבר התחילו להכאיב לרגליי.
"צריך לרדת כאן?" שאלתי מודאגת.
"כן." גיחך מתיאו אך כשהביט בי ראה שאני דואגת ולא צוחקת בכלל.
"למה את דואגת?" שאל אותי.
מימה אני לא דואגת? שאני אפול ואדגלגל או הפגישה עם אבא שלי.. הכל מלחיץ אותי כרגע.
לקחתי נשימה עמוקה והשבתי למתיאו. "הכל מדאיג אותי אבל כרגע.. שאני אפול בגלל העקבים האלה.". חיוכו של מתיאו המיס את כל הדאגות שבי.
"תאחזי בי חזק"  ציווה עליי וקולו גם כן הרגיע אותי.
אחיזתי בזרועו התקשתה והתחלנו לרדת במדרגות. כל מדרגה הייתה הקלה שאני באמת אצליח לא לפול. קצבות השמלה ירדו אחריי וגרמו לה להיראות אפילו יותר יפה.
הבטתי בכל האנשים שהתחילו לבהות בנו.. הם רואים עד כמה אני לחוצה מהעקבים? . מתיאו הבחין שכל המבטים האלה גם כן החלו להדאיג אותי.
"הם מסתכלים עליך. את נראת יפייפה היום" הבטתי בו מופתעת ממילותיו. הנשימה שלי התכבדה ופחדתי שאחיזתי בו תשאיר לו סימן.
סוף סוף המדרגה האחרונה הייתה מאחוריי והקלה שתפה אותי.  האנשים מסביב הסיתו את המבט מאיתנו.. יותר נכון מימני וכבר לא ידעתי מה לעשות..לעולם לא הייתי בנשף.
"איפה אבא שלי?" לחשתי לכיוון מתיאו.
"לא לדאוג הוא יגיע" השיב לי. יגיע? הוא עוד לא כאן? אני כאן והוא איפה?.
"הוא רוצה להגיע באיחור אופנתי?" שאלתי בגיחוך. מתיאו הצטרף וצחקק מהבדיחה שלא ממש מצחיקה.. אבל בכל זאת נעים לשמוע את הצחקוק שלו.
התחלנו ללכת מסביב למקום והאנשים מסביב נראו מכובדים כל כך.. זוגות שרוקדים לאט מתחת למנגינת כינורים שנשמעת מעבר לבמה שלא הבחנתי בה לפני כן. על הבמה יש אדם בחליפה עם כינור שהונח מתחת לסנטרו.
"מתיאו.." קול כבד נשמע מאחורי גבי. קול מאוד מוכר. הסתובבתי במהירות. אבא. חיוך רחב נמתח על פניו..חיוך שלא ראיתי שנים. הורדתי את אחיזתי ממתיאו במהירות.. אפילו לא יודעת למה.. אבא שלי יודע שהוא שומר הראש שלי ואני.. לא משנה.. כבר עשיתי את זה.
"א-" פתחתי את פי בשביל לדבר אבל מתיאו קטע אותי.  הבחנתי בכמה גברים שעומדים מאחורי אבי חלקם אחוזים בכוס משקה אלכוהולי.
"מר מייקל זו סופיה ארוסתי" אמר לאבא שלי והציג אותי. מה לעזאזל קורה כאן? ארוסתו? מה זה אמור להביע לכל הרוחות.  מתיאו עשה צעד לכיוונו ולחץ את ידו.
"סופיה בואי תכירי זה מייקל.. הבוס שלי" אמר מביט לכיווני. הפה הפעור שלי הבהיר הכל.. שאני פאקינג מבולבלת עכשיו.
התקרבתי אל אבא שלי ולחצתי את ידו. "נעים מאוד להכיר.. מר מייקל" אמרתי בכמעט זלזול אבל זרמתי עם מה שהולך כאן.
"גם מאוד נעים להכיר אותך סופיה את נראת פשוט יפיפה ... מתיאו סיפר לי עלייך הרבה."  השיב לי אבא בצחקוק מוזר. מה הוא סיפר לו? אוליי על כך שנישק אותי במקלחת ונעצר ברגע הכי לוהט או על המועדון.. על האורגזמה הראשונה בחיי.. שאפילו מתיאו לא יודע על כך? כנראה..
"באמת?" גיחכתי מביטה במתיאו לרגע ומחזירה את המבט אל אבי. אבא שלי נראה מבולבל אבל שיחק טוב מאוד.
הבטתי מסביב וניסיתי להבין מה קורה? למה הם מתנהגים ככה? יכולתי לראות את מבטם של הנשים שעומדות לבדן מביטות בנו ומתלחששות.. בטח הן מדברות על מתיאו.. אני גם הייתי מדברת עליו אם הייתי במקומן.
"יקירי אני נורא צמאה.. אני אלך לקחת לי כוס מים" אמרתי למתיאו ומתרוממת עוד קצת בשביל לנשק את מתיאו בלחי. למזלי העקבים היו גבוהים ולא הייתי צריכה להתאמץ עוד יותר בשביל להגיע ללחייו.. ואפילו נראה שמתיאו התכופף מעט.
"אוי.. האודם.." גיחתי בטיפשות וניקיתי באגודלי את האודם שנישאר עליו.  גם זרמתי עם המשחק של מתיאו ואבא שלי וגם סימנתי טריטוריה בשביל הבנות הרווקות שמדברות יותר מידי.  הטריטוריה שסימנתי לא באמת הייתה שלי.. בגלל הרצונות המשונות של מתיאו אבל היה נעים לעשות זאת בכל מקרה.
מבט ריגעי הוחלט על אבי ועל הגברים מאחוריו.. הבטתי בהם עם חיוך מטופש כל כך.

נעלמתי בין הקהל וחיפשתי איפה אפשר לשתות. המצאתי את העניין עם המים אבל בהחלט נהייתי צמאה פתאום.  הרגשתי חום..ובחילה. הייתי לחוצה מימה שקרה. קיוויתי שמתיאו ילך אחרי אבל לא עשה זאת.. יכולתי לראות איך הוא מדבר עם אחד הגברים שעמדו מאחורי גבי.. ואפילו נראה עצבני מעט.
בר. סוף סוף מצאתי את עמדת הבר. ניגשתי אל הבר וביקשתי מהברמן שעמד עם גבו אליי כוס מים. הברמן הסתובב אליי בחיוך רחב שגרם לנשימתי להעצר בשתיקה.
לעזאזל. מה לוקאס עושה כאן?