שומר הראש שלי

פרק 17

"ספרייה?" אמרתי בקול התלהבות קטן. זאת הייתה ספרייה גדולה.. יותר גדולה מהספרייה בבית של אבא שלי.
דלפק ארוך בכניסה עם ספרנית מבוגרת מאוד, מדפים ארוכים וגבוהים שנבנו בשורות ארוכות לאורך כל הספרייה.. הזכיר לי דומינו והסוף היה כל כך רחוק. שולחנות קטנים ללקוחות שאוהבים להישאר ולקרוא. מנורות בתיקרה הגבוה שמעוצבות בעיצוב ממלכתי. מדרגות שמובילות לקומה השניה שהייתה פתוחה.. כמו מרפסת גדולה. עציצים שונים שנמצאים בכל פינה.
"שון אמר שאת אוהבת לקרוא" קולו התרכך.
"אני באמת אוהבת לקרוא.. " הבטתי בלוקאס לשניה והחזרתי את עיניי לספרייה המדהימה הזאת..
"איזה ספר תרצי לקחת קודם?" שאל בחיוך מתוק. הסתובבתי לכיוונו בבלבול. "לקחת?" שאלתי.
"כן.. לקחת ואז להחזיר.. ואז לקחת עוד אחד. זאת ספרייה עירונית". השיב לי.  ככה עושים בספריות עירוניות?. .
"זה מה שעושים?" שאלתי בסקרנות.
"את יותר מסקרנת מימה שחשבתי"  חייך אליי.
עברתי בין מדף למדף וחיפשתי ספר מעניין שאוכל לקחת. לוקאס נעלם בין המדפים בזמן שאני ממשיכה לסרוק את כל הספרים שיש כאן.
למה יש כאן רק ספרים ילדותיים.. חלפתי בין ספר לספר ואני רואה רק ספרים דקיקים וילדותיים. "סופיה?" המבטא של לוקאס נשמע בסוף המדף.
"כן?"  סובבתי את ראשי אליו. "למה את באיזור ספרים לילדים?" גיחך. "יש כאן איזורים?" הופתעתי. לוקאס התחיל לצחוק עליי.. הוא ניגש עד אליי ואחז בידי שנית. "בואי" הלכתי אחריו מביטה בגב.. בעורף.. בזרועו. "איזה ספרים את אוהבת?. מתח?.. אימה?.. אולי ארוטיקה?" הסתובב אליי בחיוך מושך. בלי לשים לב היינו בשורת מדפים שונה.. ולוקאס.. לוקאס היה מולי. שמתי לב ששפתיו פתוחות מעט ונשימתו.. שמעתי את נשימתו הכבדה. אני צריכה להסיט את המבט שלי מימנו. הבטתי בספר מוכר מאחורי לוקאס. ידיי אחזו בחזהו ודחפו אותו בעדינות מימני.. הוא היה קרוב מידי. ניגשתי אל הספר במהירות ואחזתי בו. עטיפת הספר הייתה ישנה ומלוכלכת.. מזמן לא נגעו בספר הזה.
"רומיאו וגוליתה?" שאל בגיחוך.
"כן. למה לא?" החזרתי לו בשאלה. 
"לא יודע. הספר הזה יותר מידי.. טרגדי." השיב לי.
"אני יודעת.. זה כל היופי בספר הזה.." חייכתי אליו.
"אני מבין שבחרת" השיב לי בחיוך. "אז בואי"
לקחנו את הספר ויצאנו מהספרייה.

הלכנו לפארק שהיה ירוק ויפייפה. למה הכל פה יפה? ספסלים, עצים אפילו מזרקה גדולה. ליד המזרקה עמדו חבורת אנשים צעירים. הם היו עם מיקרופונים, רמקולים והם שרו. שירים קצביים שהבריחו את כולם מסביב.
צחקוק נעים חלף מגרוני. לוקאס הביט בי בחיוך והוביל אותי אליהם.
"מה אתה עושה?" שאלתי בחיוך כשהגענו אליהם. "רקדת פעם?" לא הגיב על השאלה אך שאל שאלה חדשה. לוקאס הניח את נעליי העקב השחורות שלי על המדרכה והתקרב אליי. כמה זמן הוא הולך עם הנעליים שלי?.
"לא" השבתי לו בלחש.
"יופי. גם אני" צחקק. לוקאס התחיל לרקוד.. ריקוד מוזר.. תנועות מוזרות. אנשים התחילו לעצור ולצחקק. אם כבר לצחוק על אחד.. אז לצחוק על כולם. הצטרפתי אליו בעונג רב. לוקאס צחקק מהתנועות המוזרות שלי. קפצנו.. נופפנו בידיים.. רקדנו. לאחר דקות רבות של כיף.. שמזמן לא חוויתי האנשים הצעירים החליטו להחליף לשיר רגוע.. שיר סלוו. נעצרו במקום.. הסתכלתי על כל כך הרבה אנשים שנעצרו וצחקו ואפילו צילמו. החיוך שלי נמחק מפניי. זה לא טוב. לוקאס הושיט לי יד. הוא רוצה שאני אניח את היד שלי?.
"תסכימי לרקוד איתי?" לחש כדי שרק אני אשמע . היססתי אבל בסופו של דבר הסכמתי והנחתי את ידי על שלו. הוא משך אותי לכיוונו במהירות. הוצמדתי לגופו. היינו קרובים מאוד. רכנתי את הראש שלי מעלה כי היה גבוה.. כך עשיתי גם עם מתיאו. לוקאס התחיל לזוז מצד לצד באיטיות.. כמו שרוקדים בנשף. זה הרגיש נעים.. וכיף. לפתע לוקאס הזיז את תלתל השיער שלי אל מאחורי האוזן. העלתי אליו חיוך רגעי.
האנשים מסביבינו התחילו להתפזר באיטיות. לא יכולתי להביט בלוקאס.. כמו שאני מביטה במתיאו. 
לפתע ראיתי שוב.. בחור..בחליפה שחורה. זה אותו בחור שראיתי בתחנת אוטובוס. הוא הולך לאנשהו.  הגב שלו מזכיר לי את מתיאו.. זה בטוח הוא. התנתקתי מאחיזתו של לוקאס ממותניי והתחלתי לרוץ לכיוון הבחור בחליפה.
"סופיה?" לוקאס ניסה לעצור אותי.. לא צלח לו. רצתי מהר.. דחפתי מספר אנשים בדרך וכמעט נפלתי אבל לא נתתי לזה לקרות. כשהגעתי אל הבחור בחליפה אחזתי בזרועו באגרסיביות וסובבתי אותו הכי חזק שיכולתי.
"מה את עושה?" קולו של הבחור היה מגעיל ולא נעים. זה לא מתיאו.. הבחור שנעמדתי מולו היה עם שפם.. שפתיים דקיקות ולחיים מלאות.
קפאתי במקום.. זה לא מתיאו.. למה חשבתי שזה מתיאו בכלל?. מפגרת. לוקאס הופיע לידי מתנשף.. הוא אחז בידי וניתק אותי מהבחור בחליפה. "אני מצטער.. היא חשבה שאתה מישהו שהיא מכירה" הבטתי בלוקאס. שפתיי נפתחו לרווחה עיני התמלאו בדמעות שלא רצו לצאת. הוא קורא מחשבות?.
"אני מצטערת" אמרתי לאחר כמה שניות. נעמדתי זקוף והבחור המשיך ללכת.
"סופיה.. מה קרה לך?" שאל. יותר מידי פעמים הוא שואל מה קרה ואם אני בסדר. "חשבתי שראיתי.. מישהו שאני מכירה. טעיתי" עצמתי את עיני ולקחתי אוויר לריאות. 
שמעתי את לוקאס מגחך. "מה מצחיק?" שאלתי פותחת את עיניי.  "את רעבה?" שאל בגיחוך.
"ואו כן. גוועת" התוודתי ונרגעתי.