שומר הראש שלי

פרק 2

סופיה

״אבא שלך יתעצבן״ אמר שון בגיחוך כשישבנו על אחד הספסלים בחצר בית הספר.
שון הוא אחד מחברי הבודדים כאן. לא איכפת לו מהמעמד שלי.. הוא אחד מחברי שידע על קיומי וקיומי כ׳נסיכת בטירת הכלא׳.
״לא פעם ראשונה שאני בורחת. ולא האחרונה.״ השבתי לו במתיקות וציחקקנו יחד על העובדה הנכונה הזאת.
צילצול נשמע בכל בית הספר וידיע אותנו על תחילת השיעור הראשון. התחלנו ללכת אל הכיתות אך התפצלנו כל אחד לכיתה שלו. שון היה גדול מימני בשנה אך למד איתי באותה שיכבה.
בדרך לכיתה יכולתי לראות את חברתי הטובה ביותר שרצה לכיווני באושר רב.
״רוני!״ צווחתי את שמע כשכבר נדבקה אליי לחיבוק חונק במיוחד. היא צווחה באושר וקפיצה במקום כשידיה עדיין כרוכות סביבי.
ורוניקה הייתה החברה הכי טובה שלי מלבד שון. היא כמובן ידעה על מצבי בעולם הזה ותמכה בי. בנוסף ורוניקה הייתה אחת הבנות הכי יפות בבית הספר והיא ידעה את זה.. והשתמשה בזה. היא ניראת כמו דוגמנית ממגזין אופנה. שיערה שחור כפחם ואורכו מגיע כמעט עד סוף ישבנה. עיניה גם כן שחורות ומבטה היה מהפנט כל גבר שרצתה. גופה היה מעט מלא אך לא שמים לב לכך בסיגנון לבושה המיוחד. אפילו יש לה כינוי בבית הספר, ׳שוברת הלבבות׳ לא היה גבר אחד שלא הספיקה לשבור לו את הלב. אפילו שון נפל אל שוברת הלבבות. אני מרחמת עליו לפעמים אבל נראה שהתגבר עליה והכל חזר לקדמותו. מאז הם רבים כמעט תמיד ואני צריכה להיות עדה לכל הריבים האלה.
״איך הייתה החופשה שלך?״ היסתקרנתי לגלות כשהתחלנו ללכת לכיוון הכיתה.
״היה מדהים!״ צווחה באושר. ״כמה גברים חתיכים יש שם!״ לחשה אליי ונשכה את שפתייה ברמיזה גסה במיוחד.
״אני מפחדת לדעת..״ מילמלתי בציחקוק קל ובחשש לגלות איך החופש שלה עבר באמת. חיוכה הזדוני צבע את פנייה המושלמות.
המורה למתמטיקה קטע אותנו כשנעמד מאחורינו וחסמנו לו את המעבר. ציחקקנו אל כל הדרך למקום הקבוע שלנו.

השעות הלימודיות חלפו כל כך לאט שכמעט נירדמתי בשיעור היסטוריה וכנראה הייתי נשארת בבית הספר כל הלילה. או עד שאחד משומרי הראש יגיע ויקח אותי בחזרה לבית.
רוני מילמלה מעט כשהיינו בדרך אל שערי בית הספר אבל בדרך הבחנתי באנשים בחליפה.. לעזאעל. אחד משומרי הראש לא הצלחתי לזהות.. בקושי ראיתי אותם ממרחק כזה אבל ידעתי שמעולם לא ראיתי אותו בעבר. גופו היה רחב ושרירי מתחת לחליפה שלבש.
תפסתי בזרועה של ורוניקה והסתובבתי בגבי אל שערי בית הספר. ״אני צריכה את עזרתך״ לחשתי אליה כששיחררתי את זרוע. היא הביטה בי בבילבול אך לאחר מספר שניות הבחינה גם כן בשומרי הראש שלי והבינה למה התכוונתי.
״איזה.. חתיך!״ החלה לומר.. אך היא רואה אותו ממרחק כזה?
״רוני!״ סובבתי אותה בחזרה, מזכירה לה את בקשתי.
״בואי איתי.״ אמרה לאחר זמן מה בו חשבה והמשיכה לצפות באחד השומרים. ״נעצב אותך מחדש!״ צווחה בהתרגשות כשלקחה את ידי ומשכה אותי אחריה.
נכנסנו אל אולם התאטרון בו נערכו הצגות רבות וחזרות בחוגי התאטרון שרוני הייתה חלק מיהם. ורוניקה גררה אותי אל הבמה ולאחר מכן משכה אותי אל מאחורי הווילונות וגילתה בפניי את מה שמתרחש מאחורי הבמה. נכנסנו אל חדר שכנראה היה המקום בו השחקנים התאפרו.. והתלבשו לפני שיצאו אל הבמה.
״מה אנחנו עושות כאן?״ שאלתי אותה בסקרנות. כבר התחלתי לחשוש מחיי ומימה שתעשה בי.
התיישבתי מול מראה עם אורות חדים שסונוורו את ראייתי ורוניקה בזמן הזה החלה בעיצוב שלה.