שומר הראש שלי

פרק 27

הרגשתי שנהיה לי חם נורא וגופי בער.  פתחתי את עיניי וניסיתי להבין איפה אני. אני בחדר של לוקאס..מכוסה בשמיכות רבות..זה למה חם לי כל כך. התיישבתי בעדינות מנסה להבין איפה לוקאס. הוא ישן על גבו בספה שנראתה לא נוחה במיוחד בשביל שינה. הוא היה במכנסיו בלבד. גופו המקועקע בלט בעיני וקרני האור של השמש פגעו בגופו באופן מושלם. הבטתי אל החלון שלו..לראשונה הצלחתי לראות בבירור את הנוף המדהים. יער מדהים שהזכיר לי את הנוף מהחדר שלי בבית של אבי. איך נוף כזה מדהים נמצא מאחורי בניינים כל כך רבים ולא שמתי לב לכך.
הורדתי את כל השמיכות מעליי וקמתי מהמיטה בעדינות כדי לא להשמיע שום צליל מיותר.  הבטתי בלוקאס עוד פעם אחת ויצאתי מחדרו.
עליתי במהירות לחדר שלי בתקווה שרוני עדיין ישנה. כך היה. היא ישנה ומאוד חזק. פתחתי את הוילונות ופתחתי את החלון כדי לקבל אוויר לחדר החנוק, הרוח הקרירה פגעה בפניי וגרמה לי להתקרר לאחר שהיה לי חם כל כך. נשענתי בידי על עדן החלון מביטה לכיוון הדירה שמתיאו נמצא.  איך מתיאו צופה בי כל היום אבל אני לא מצליחה אפילו לראות אותו.
לאחר כמה דקות עליתי למיטה ליד רוני ועצמתי את עיניי בתקווה שלא אחלום יותר על שניי גברים יחד.

"סופיה.. סופיה.." שמעתי באוזני בעודי מנסה להתעורר בפעם השלישית היום.
"מה?" עניתי במלמול ולא חשבתי לפקוח את עיני.
"לוקאס קורא לנו" אמרה רוני. רק עכשיו הבנתי מי מדבר איתי. לא השבתי לה דבר רק המשכתי לנמנם. רוני התחילה לנהר אותי בפרעות.
"אני קמה.. קמה. רק תפסיקי" צעקתי עליה ופקחתי את עיניי.  רוני כבר הייתה לבושה בסט ספורטיבי. טייץ שחור וחזיית ספורט שחורה. לאן היא הולכת?
קמתי לישיבה והרגשתי שאני עייפה יותר מימה שחשבתי. ישנתי כמה שעות טובות למה אני עדיין עייפה כל כך?.
רוני משכה אותי אחריה ואני בקושי מצליחה ללכת. "חכי תני לצחצח שיניים" אמרתי לה והיא שיחררה אותי.
נכנסתי לחדר האמבט וצחצחתי שיניים.. שטפתי פנים ויצאתי למטה. רוני כבר הייתה שם ישבה ליד שולחן גדול יותר ולוקאס ערך שולחן לשלושה. הוא היה לבוש בטרנינג אפור וגופית ספורט לבנה.
"למה.. למה אתם ספורטיביים כל כך היום?" שאלתי משלבת את ידיי ומנסה לא לעצום את עיניי הכבדות.
"אנחנו נצא לריצה אחר כך.. רוצה להצטרף?" שאלה רוני.
"לא יודעת פעם אחרונה שהלכתי לרוץ נקעתי את הרגל" מלמלתי והתחלתי לעזור ללוקאס לערוך את השולחן הארוך.
"לא.. לא תתיישבי אני אסיים לערוך לבד" אמר לוקאס בדאגה וחטף מימני את הצלחות שהתחלתי להוציא. הוא שונה היום.. יותר זורח. פניו היו מחויכות.
התיישבתי ליד רוני והנחתי את ידיי על רגליי. לא הייתי רעבה אבל לא יכולתי ללכת עכשיו.
לוקאס ורוני התחילו לאכול סנדוויצים שנראו טעימים אך גרמו לי לבחילה מוזרה רק מהמראה שלהם.
"את בסדר?" שאל לוקאס כשסיים לאכול.
"כן.." אמרתי באנחה ומוזגת לעצמי כוס מים.
"יאללה תתארגני את תבואי איתנו"  אמרה רוני ממשיכה לנגוס באוכל.
אנחה בקעה מגרוני ועליתי בחזרה אל החדר שלי בשביל להתארגן.
לבשתי סט ספורטיבי כמו רוני.. טייץ גבוה בצבע כחול חשוך וחזיית ספורט יותר קצרה משל רוני.  החזה שלי הוצמד היטב לגופי כך שלא משנה מה אעשה הכל נשאר במקום. נעלתי נעליי ספורט שחורות חדשות שקניתי עם רוני אתמול והספתי את השיער שלי לקוקו הדוק במיוחד שהתחיל לגרום לי לכאבי ראש. אחזתי בטלפון והכנסתי אותו לכיס כמעט בלתי נראה שהיה בטייץ בצד הרגל.
ירדתי למטה וכבר ראיתי את לוקאס ורוני עומדים ומדברים מחכים שאבוא.
"את.. נראת נהדר" אמר לוקאס בגימגום.
"בואו נסיים עם זה כבר" נאנחתי בפעם המאה היום.
יצאנו והתחלנו ללכת לאנשהו.. לא ידעתי לאן.
נכנסנו לסמטה שיצאה אל היער.. הנוף שיוצא מחלונו של לוקאס.
"ואוו" אמרתי מופתעת.  לוקאס הביט בי בחיוך.
"מופתעת?" שאל. הבטתי בו לריגעית שניה והחזרתי את המבט שלי אל הנוף בעיני.
הינהנתי לו כתשובה. רוני החלה לרוץ ולוקאס ישר אחריה. נאנחתי שוב והתחלתי לרוץ אחריהם. 
הם רצו כל כך מהר שלא הצלחתי להגיע אליהם.. מה קורה לי? אני בדרך כלל עוקפת את כולם בריצה. היער הזה מלא בעצים צמודים זה לזה.
נעצרתי במקום והתחלתי להתנשף.. איבדתי אותם.. איפה הם? שיט.
הבטן שלי התהפכה מכאב מוזר. נשענתי על אחד מהעצים ונפלתי אל האדמה אוחזת בבטן שהמשיכה לכאוב.
נשמתי מעט אוויר צח וזה הקל על הכאב. התחלתי לשמוע רשרוש של עלים יבשים ומקלות שנשברו. הבטתי לכל כיוון בתקווה שזה יהיה לוקאס או רוני שחזרו אליי.. אבל לא.
מתיאו. תודה לאל. רק המראה שלו גרם לי להקלה רבה.
"מתיאו.. אתה כאן" אמרתי לו נאנחת עם חיוך ריגעי.
"מה קרה?" זעק בדאגה וכרע ברך לידי. ידיו עלו אל פניי וניסו להעיר אותי.. בזמן שאני חשה את עיניי נעצמות.
"את חיוורת" אמר מתיאו. בקושי שמעתי אותו הרגשתי שאני נרדמת לחלוטין.