שומר הראש שלי

פרק 52

מה עכשיו? הוא יסתכל עליי מתקלחת? שתקתי והמשכתי להביט בו מכסה עם ידי את החזה שלי לפני שאסתובב אליו.
הוא לא עושה דבר.. מה שהעציב אותי.
"ס.. סליחה לא חשבתי שאת מתקלח-" קטעתי אותו.
"הכל בסדר." השבתי לו בקול רגוע ויכולתי לשמוע את קולי מהדהד בחדר האמבטיה.
מתיאו המשיך לבהות בי.. בגבי החשוף. תהיתי לעצמי אם הוא רואה משהו מתחת לאדים שכמעט מכסים את כולי.
"אתה רוצה להצטרף?" גיכחתי כיוון שלא עשה דבר.  הופתעתי לגלות שהוא נכנס אל החדר וסוגר אחריו את הדלת. מה הוא עושה? הוא באמת מתכוון להצטרף אליי? בסך הכל היתלוצצתי אבל את האמת.. אני לא אהיה נגד.
יכולתי לראות את מתיאו מוריד את מכנסיי הטרנינג שלו והבוקסר השחור נשאר על מותניו עד שהתרומם להוריד גם אותם. לפני שהספקתי לראות סובבתי את ראשי בחזרה אל הקיר הלבן. הנחתי את ידי על החזה שלי והרגשתי שהלב שלי מתפוצץ מבפנים. מה הוא עושה? מה יהיה עכשיו?. החום בגופי בער בי ולא בגלל המים הרותחים שהאדימו את עורי.
הנשימה שלי התכבדה כשהרגשתי את ידו של מתיאו מונחת על הכתף שלי וגורמת למקום להיות עוד יותר בוער.
ידו גרמה לי להסתובב לכיוונו. נעמדתי מולו מכסה את החזה שלי כמה שיכולתי עד שראיתי את פניו היפות והפצועות של מתיאו. הנחתי את ידי לצד גופי ממשיכה להביט במתיאו. הוא אפילו לא היסס להביט מטה, לבחון את כולי. לעומתי, רציתי להוריד את המבט שלי.. אני לא יודעת למה הרגשתי את הרצון הרב להוריד את פני מטה אבל שלטתי בזה. שלטתי בזה כמה שיכולתי.
חזהו ירד ועלה בכובד רב. שפתיו נפתחו מעט והביטו בי בתשוקה. מה הולך לקרות עכשיו? אני חולמת? חולמת ברגעים אלה?
ידו השניה הונחה על הכתף השניה שלי. הרגשתי את ידיו עולות כלפי מעלה אל צווארי וכמעט גורמות לי לפלוט גניחת עונג.  עצמתי את עיניי ממשיכה להרגיש את ידיו עולות כלפי מעלה. לא כמו בחלום ההוא.. עם לוקאס שרק ירד למטה.
ידיו הגיעו אל לחיי החמות והזיזו את השיער שלי לאחור.  אולי גם אני אגע בו עכשיו? אניח את ידיי עליו? כך עשיתי. הנחתי את ידי על מותניו בשביל  להתקרב אליו אפילו בסנטימטר אחד בודד.
המים זלגו בנינו וצמרמורת נעימה חולפת בגופי כשאני פותח  את עיניי ורואה שאת מתיאו. האדם היחיד שגורם לי להרגיש כל כך טוב ורע בו זמנית כשאיננו נמצא לידי.
"את רוצה שאני אפסיק?" שאל פתאום וגרם לי להביט בו בבלבול. הינדתי בראשי לשלילה אך לא הספיק לו.
"תגידי את זה" אמר והוריד את ידיו אל קצה פניי מייצב את פניי לכיוון פניו בלי שאוכל להסיט את המבט שלי מימנו.
"לא.. לעולם לא" אמרתי מקווצת את הגבות שלי בכעס.
"יופי. כי לא תיכננתי לעזוב אותך יותר לעולם" אמר והפתיע אותי אבל לא הספקתי לומר דבר כששפתיו כבר נצמדו אל שפתיי. לשונו החמה נכנסה לתוך פי וחיפשה את לשוני. ידיו ירדו אל מותניי ואחזו בי בחוזקה מקרב אותי אליו.. צמוד אליו. יכולתי להרגיש משהו חמים וקשיח על ביטני.. אהבתי את ההרגשה הזאת.
נשכתי את שפתו התחתונה וגרמתי לו לנעום אל תוך הנשיקה.
מתיאו רוצה? הוא באמת רוצה? אני חייבת לדעת שהוא לא יתחרט יותר.. אני לא רוצה להכאיב לו. למרות המילים שאמר לי אני צריכה לשמוע מימנו שלא יתחרט.. שלא ירחיק אותי.
אחזתי בחזהו ודחפתי אותו לאחור. "מתיאו.. אתה.. " גמגמתי בהיסוס. "אני לא רוצה שתתחרט על כלום.. אז.. אתה יכול להפסיק ו..-" קטע אותי.
"מי אמר שאני אתחרט. כשישנת.. אבא שלך דיבר איתי.. על כך שרואה את הרגשות שלי כמו ספר פתוח. שאלתי אותו.. ישר בפנים.. אם לא אוסר עליי... את יודע.. להיות איתך.." העביר את ידו בשיערו הרטוב.
"הוא סיפר לי על אימך.. על האהבה בניהם.." גיחך מעט.
"אז הוא דיבר גם איתך?" שאלתי בחיוך מפריע לו להמשיך.
"אני מבין שגם איתך.." אמר בגיחוך. אבא שלי.. אבא שלי פשוט האבא הכי מושלם שיש.. הוא אוהב אותי ומרשה לי לעשות את הבחירה שהכי נראת לנכון לי.. תודה לו.. אני הייתי רוצה להודות לו ברגע זה.
"טוב.. אז.. מה עכשיו?" שאלתי מובכת.
"כמו שאמרתי לך לפני זמן מה.. אני לא מתכנן לעזוב אותך אפילו לרגע." אמר בחיוך רחב והשיב את שפתיו אל שפתיי. תודה לאל.. רציתי את מתיאו כל כך אבא האם אני צריכה לעשות זאת? עכשיו?
"כדאי לנו להתקלח" אמר אל תוך הנשיקה והתחלתי לצחקק גם כן אל תוך הנשיקה.
"כן.. כדאי.. אבל אתה יודע.. אין כאן אפילו סבון.."
התנתקתי מימנו מביטה לכיוונו, בחיוך החם שלו.
"אז אפשר גם לא להתקלח.." גיחך והחזיר אותי צמוד אליו. כרכתי את ידי סביב צווארו וחייכתי אליו בחזרה.
"לא מר רובוט..אתה הולך לחכות..לחכות הרבהה זמן." החיוך שלי הפך לזדוני.  התנתקתי מימנו ויצאתי מתא הדוש אוחזת במגבת שתלויה בקיר.. עוטפת את עצמי, אוחזת בטבעת שעל השיש ויוצאת מחדר האמבט בצחקוק זדוני.
סוף סוף.. אני ומתיאו.. יכולים ורוצים להיות יחד. הלב שלי פועם מהר כשאני יוצאת מחדר האמבט ומרגישה גל קור על גופי החשוף. לאחר זמן רב אני גם יכולה להשיג ממתיאו משהו.. משהו שיגרום לו קצת להתעצבן. כיסיתי את פניי בידי והתחלתי לחייך ללא הפסקה. מתיאו עדיין שם.. כנראה מבולבל.
התיישבתי על השולחן אוחזת במגבת מחכה שמתיאו יצא. בעוד כדקה מתיאו יצא רטוב לעטוף במגבת מתחת למותניו.. עדיין לא הבטתי למטה כמו שרציתי.. רציתי לבחון את גופו ללא הבגדים שעליו.. כמו שהוא בחן אותי בימים הראשונים שתכננתי להעיף אותו הרחק מימני.
החיוך שוב עלה על פניי כשמבטו הונח עליי.
"כדאי לך להתלבש.." אמר בקול צרוד. ומה אם לא אתלבש?
"בדרך.." אמרתי יורדת מהשולחן וחוזרת אל חדר האמבט. חולפת לצידו של מתיאו.
הבגדים שלי היו יבשים למזלי. לבשתי אותך במהירות ואחזתי בחולצה של מתיאו.. בטח הוא יצטרך אותה.
יצאתי מחדר האמבט מושיטה למתיאו את החולצה שלו.
"תודה לך נסיכה" הקניט אותי. נזכרתי שוב בחלום.. לוקאס קרא לי נסיכה, ניסיתי לשכוח מהחלום.. אבל זה היה קשה.
"מתי יוצאים?" שאלתי מתיישבת על קצה הספה.
"עכשיו. אני רק אתלבש." אמר ונעלם לחדר האמבט. תוך פחות מחמש דקות הוא יצא לבוש בטרנינג וחולצת הטריקו הלבנה.

יצאנו מהבית היפייפה ולקחתי נשימה עמוקה לתוכי.. האוויר בחוץ כל כך נעים. נסענו קרוב לארבעים דקות עד שהגענו לעיר.. עיר לא מוכרת לי. העיר הזאת נורא הזכירה לי תמונות מפריז.. הכל נקי והרבה אנשים שמתהלכים ולבושים.. בסגנון ישן וצרפתי.
מתיאו החנה את הג'יפ ליד החנויות הקרובות ביותר. נכנסו אל חנות ראשונה בה היו בגדים פשוט מושלמים אבל לא בסגנון שלי.. שוב.. יותר בסגנון של ורוניקה.
ורוניקה.. שון.. מכל מה שקרה כבר שכחתי מהחברים שלי. הם בטח דואגים לי. מזמן כבר סלחתי לרוני על מה שעשתה היא לא ידעה מי זה לוקאס.. מי זה לוקאס האמיתי.. אולי ככה עדיף, שלא תדע.
בחרתי כמה מכנסיים שנראו יפים בעיניי ומספר חולצות קצרות ולא הכי חשופות. יצאנו מהחנות בגדים במהירות ואז נזכרתי.. אין לי בגדים תחתוניים.. ואני לא חושבת שאסתדר עם סט אחד שחור לזמן רב.
אחזתי בידו של מתיאו והובלתי אותו אל חנות לנשים.. יכולתי לראות שפניו נהיו רציניים בשניה.
מתיאו נעמד מולי בזמן שדיברתי עם אחת העובדות שהייתה מבוגרת מאוד שהמליצה לי על סטים מדהימים. יכולתי לדמיין את המבוכה בתוך מתיאו.. אבל אולי המבוכה תעלם כשיראה אותי בסט תחרה הלבן שעובדת הראתה לי ברגעים אלה.
הלכתי אל תאי המדידה עם כמה סטים יפים. תאי המדידה היו עם דלתות שננעלות. תא המדידה היה מרווח מאוד עם כורסה קטנה בצד.
הסט השחור שלקחתי היה מושלם על גופי, אפילו הסט הורוד והאדום היו מושלמים. כשמדדתי את הסט תחרה הלבן.. רציתי לקרוא למתיאו.. שנשען בקיר ממול על הקיר.
"מתיאו.." זרקתי בלחש מבעד לדלת בזמן אני פותחת אותה.
"כן. נסיכה" השיב לי נעמד זקוף. פתחתי את הדלת כמעט עד הסוף כך שמתיאו יצליח לראות את הסט הלבן המושלם. מתיאו הביט לצדדים בשביל לוודא שאף אחד לא צופה איך שהוא נכנס במהירות אל תא המדידה ונועל אחריו את הדלת.
הוצמדתי לקיר שהיה קר במהירות ושפתיי כבר היו על שלו.