שומר הראש שלי

פרק 31

לוקאס המשיך להתקרב לשפתיי עד שהיינו קרובים זה לזה.. מרחק נשימה אחד מהשניה.
צרחות נשמעו לפתע ואנשים החלו לרוץ בכל המועדון. מה קרה?. לפני שלוקאס הספיק לנשק אותי הבטתי לכיוונים וראיתי שמתיאו איננו ואנשים החלו לרוץ ולברוח. המוזיקה הפסיקה ברגע והצרחות הדבר היחיד שיכולתי לשמוע.
לוקאס גם כן הבחין בפאניקה שהופיעה פתאום משום מקום וניסה להבין מה קרה עד שנשמעה יריה.. כנראה זאת יריה נוספת. 
לרגע הפחד חזר אליי. מה זה?. "מסוכן כאן" אמר ואחז בידי והתחיל למשוך אותי אל כיוון היציאה שהייתה צפופה כל כך. האנשים מסביב הצטופפו בזמן שלוקאס מנסה להמשיך לאחוז בידי אך לא צלח לו. כמות האנשים הייתה רבה מידי ואחיזתו השתחררה והפרידה בנינו בזמן שקבוצת אנשים דוחפים את לוקאס אל היציאה ואותי משאירים מאחור.  לוקאס נעלם מעיני והפחד רק גבר בתוכי.
הרגשתי בזרועי אחיזה חמה ומעקצצת. הסתובבתי לאחור לראות מי אוחז בי למרות כל האנשים הלחוצים שהיו מסביבי.
"זה אני" לחש לכיווני ולא יכולתי להבין איך שמעתי אותו כשהצעקות החליפו את המוזיקה החזקה באוזניי.
נרגעתי כשראיתי את מתיאו מול עיני. "מי ירה?!. מה אתה עושה כאן?" התחלתי לשאול והדמעות כבר החלו לשלוט עליי. מתיאו משך אותי בעדינות לאחור.. בחזרה אל המועדון.
"מתיאו! צריך ללכת יש כאן מישהו עם רובה!" זעקתי אליו ממשיכה לבכות והפחד. מתיאו לעומת זאת המשיך למשוך אותי אל דלת פלדה מוזרה שהובילה אותנו אל היציאה האחורית. הבניין ממול היה עשוי מלבנות אדומות ומלוכלכות וליד פחים ירוקים ומסריחים.  רחוק מעט ראיתי יציאה מהסמטה המוזרה הזאת וממול עיני הייתה מכונית שחורה נקייה לעומת הכל מסביב. מתיאו הוביל אותי אל המכונית והושיב אותי במכונית מקדימה.
הדמעות פסקו להרטיב את לחיי והסקרנות הרגה אותי. הדאגה החלה להופיע בתוכי.. כנראה שההשפעה של האלכוהול מתחילה להתפוגג בגופי.
מתיאו התיישב במהירות בצד הנהג והתחיל לנסוע. לאן?.
"רוני... לוקאס.. " זעקתי לפתע כשיצאנו מהסמטה החשוכה. "צריך לחזור אליהם.. לפני שיקרה.. -" מתיאו קטע אותי.
"לא יקרה להם כלום. נסיכה" אמר בשיא הבטחון שגרם לי לרצות להחטיף לו. אני שוב הנסיכה שלו?
"מאיפה לך לדעת!?"  המשכתי בדאגה שלא חלפה מימני.
"כי זה הייתי אני" השיב לי ברוגע. מתיאו? מתיאו ירה? למה? במי? הלם מוחלט צבע את פניי כשאני לא חגורה ומביטה לכיוון מתיאו שמביט אל הכביש.
"אתה?!" זעקתי. הוא משוגע? הוא חוטף אותי?
"הייתי צריך לקחת אותך משם" אמר והמשיך להיות רגוע כשאני מרגישה זעם בעורקי.
"תעצור מתיאו.. " ציוותי עליו אך לא הקשיב לי והמשיך לנסוע בעיר החשוכה.
"אני לא יכול" השיב לי באותו הטון. הוא מחזיר אותי לבית? לאן הוא לוקח אותי?
"לאן אתה לוקח אותי?" המשכתי לשאול בפאניקה שהחלה להתפתח בתוכי.
"למקום בטוח" השיב לי. הרוגע שלו הורג אותי.
"למה.. למה ירית? ובמי?" שאלתי בגמגום.
"באף אחד.. " נאנח.
"אז.. לא.. הסתבכתי" אמרתי ונשענתי לראשונה על הכיסא המרופד שהיה נוח וקר והעור השחור שנמתח עליו.
"את לא צריכה להסתבך עם זה.. אסור לך להיות במקומות כאלה!" אמר לפתע ויכולתי לשמוע את קולו גובר.. הוא עצבני?
"על מה אתה כועס עליי בדיוק?" אמרתי את השאלה בחוצפנות. הוא לא יכול פשוט לירות ולהוציא אותי מישם כי אסור לי להיות שם.. לפחות לא בדרך הזאת.
מתיאו שתק ונכנסנו אל כביש מהיר.. מתיאו נהג מהר מידי.. אחיזתו בהגה הייתה חזקה מידי והבנתי שהוא כועס.. זועם.. רותח.
"מתיאו תאט!" צעקתי עליו בזמן שאני חוגרת את עצמי במהירות ואחוזת בחגורה. מתיאו כאילו לא שמע אותי.
"מתיאו!" הגברתי את הצעקה. מתיאו הביט בי ופניו היו חומצות מכעס.. כעס שלא היה ברור לי.
כבר לא היינו בכביש מהיר... מתי הספקנו לעבור את הכביש המהיר והגענו לכביש באמצע יער חשוך ומנורות האירו את הכביש כל מספר מטרים.
מתיאו נעצר בשוליי הכביש ויצא מהאוטו בטריקה. מה קרה לו? מימה כל כך התעצבן? יכול להיות שזה בגלל לוקאס? בגללי?
יכולתי לראות דרך החלון הקידמי את מתיאו נעמד מול היער ובועט באבנים קטנים.
הכעס שלו משפיעה עליי יותר מימה שחשבתי.. הנשימה שלי נעצרה בלי ששמתי לב לכך.. התחלתי לנשום שנית רק כשיצא מהאוטו בטריקה חזקה.
שפתיי נפתחו מעט ועזרו לי לאסוף עוד אוויר בכבדות.
יצאתי מהאוטו ונעמדתי על העקבים שרק עכשיו החלו להכאיב לרגליי. נהיה לי קר נורא.. שכחתי את ה ג'קט שלי במועדון על הספה. סגרתי את הדלת ובזמן שחיבקתי את עצמי ניגשתי אל מתיאו.. שאולי נרגע.
"מה כל כך עיצבן אותך?" שאלתי ברוגע.. הרגשתי שידעתי את התשובה אבל רציתי לשמוע אותו אומר את זה.
מתיאו לא הביט בי.. אפילו לא לשניה בודדה. עיניו הביטו רק ביער החשוך שהיה אמור להפחיד אותי אבל מתיאו איתי.. זה גרם לי להרגיש בטוחה.
מתיאו רק שתק.. לא הגיב. יכולתי לשמוע את הנשימה הכבדה שלו שמתחילה להירגע.
היתקרבתי אליו.. הוא לא הביט בי.. וזה נורא עיצבן אותי.
הרמתי את ידי אל פניו.. סוף סוף הוא מסתובב אליי ומסתכל עליי, אבל עדיין שותק. הוא נראה עדיין כועס ונשימתו שוב התכבדה. פניו חלקות וחמות.. לא רציתי להוריד את ידי מימנו אבל הייתי חייבת.. אחרת.. אחרת אני אעשה את זה.
"תיכנסי לאוטו" אמר לפתע ושבר את השתיקה שהייתה רועשת מידי בשבילי. קולו היה קפוא.. שוב.. למה?. מתיאו חלף לידי וניגש אל הצד שלי במכונית ופתח את הדלת בשבילי. לא הביט בי ופשוט חיכה שאני אכנס. חתיכת... רציתי לקלל אותו על ההתנהגות שמשתנה אצלו כל רגע. נכנסתי אל המכונית בכעס.. כעס עליו. מתיאו סגר את הדלת והלך לצד הנהג.
שילבתי את ידי בכעס.. אני לא יכולה לתת לו לנסוע בלי לומר מילה.. הוא חייב לי הסברים הרבה הסברים.
יכולתי לראות  שמתיאו התניעה את המכונית ורצה לאחוז בידית ההילוכים אך לא הספיק. תפסתי בידית ההילוכים לפניו ועצרתי אותו מלהתחיל בנסיעה. מתיאו הביט בי בכעס. סימן לי לשחרר את האחיזה שלי אבל הינהנתי לשלילה.
"אתה לא תברח מהשאלות שלי יותר!" אמרתי בכעס שכמעט ולא נשמע.
הסתובבתי אליו בתנוחה נוחה והמשכתי להביט בפניו המושלמות גם אם כעס עליי עד מוות.
שפתיו נפתחו מעט ועיניו נעצמו.. יכולתי לראות שהוא ניסה להירגע.. פניו נרפו ומתיאו נשם.. יכולתי לשמוע את האנחה שיוצאת מגרונו בכבדות.
"דבר איתי אני מתחננת! " לחשתי בידיעה שרק הוא ישמע אותי במקום החשוך הזה.
עיניו נפתחו לפתע ועיניו זהרו.. לפחות אני רואה שהן זוהרות.. בוהות בעיניי ולאחר מכן בשפתיי שגם כן נפתחו. נשימתו התכבדה אפילו יותר כששמעתי נעמה בוקעת מגרונו.  הלב שלי התחיל לפעום מהר יותר כששמעתי את הנעמה שלו בוקעת מגרונו.
לפתע ידו אחזה בלחיי והצמידה את שפתיי לשלו. מה הוא עושה? חשבתי שהוא לא רוצה.
עיניי נעצמו ונישקו את מתיאו בחזרה. הנשיקה הייתה סוערת ונשמיתי החלה להשמיע יבבות.. חשקתי ליותר.. אבל לא רציתי שיתחרט שוב.
לשונו החליקה במהירות אל תוך פי וכך גם אני עשיתי. לשונו החמה שיחקה עם לשוני. שיניו נשכו בעדינות את השפה התחתונה שלי בזמן שאני מרגישה את ידו מלטפת את גופי.. עד למותניי.. ידו החלה לקרב אותי אליו.. הבנתי שזה סימן.. ניתקתי את שפתיי מימנו והבטתי בו לכמה שניות.. רק בשביל לראות אם לא התחרט עד עכשיו.הוא לא. ידו המשיכה לקרב את פניי אליו ואני ללא היסוס התיישבי עליו.. עם השמלה שכבר לא נראתה ארוכה וצנוע במיוחד. רגליי עטפו את רגליו ומתיאו הביט בי מלמטה. הייתי גבוה מימנו לרגע. זאת חרטה? המבט הזה אומר שהוא התחרט? הבהלה חלפה מגופי כשמתיאו השיב את שפתיו הרכות לשלי.
ידיו אחזו במותניי ואפילו באגן שלי.. הוא הזיז אותי עליו בתנועות חוזרות שגרמו לי להרגיש עונג, הרגשתי את הבטן שלי מעקצצת בתחושה נעימה וחדשה לי. יכולתי להרגיש את הבליטה ממכנסיו לראשונה.. אהבתי את זה.. אהבתי שאני יכולה לגרום לו לעונג כלשהו. פלטתי מגרוני גניחת עונג כשמתיאו המשיך להזיז אותי עליו.
"פאק" גנח אל תוך הנשיקה. הגניחות השקטות והנעימות שלו היו מושכים כל כך שרק לשמוע אותם היה עונג בשבילי. ידי ירדו אל חולצתו המכופתרת השחורה שלא שמתי לב אליה לפני כן.. ושמחתי שהוא לבש חולצה מכופתרת גם אם היא הייתה שחורה.  פתחתי את הכפתורים במהירות וידיו החליקו אל תוך שריריו.. אוי שיט. איזה גוף יש לו. גלי חום שטפו את גופי והרגשתי שאני חמה יותר מתמיד.
ידי ירדו אל חגורת מכנסיו.. רציתי לענג אותו... הרגיש לי שהעונג שלו גורם לי להתענג עליו.. להתענג מהצפייה בו מתענג.
שפתיו התנתקו משלי והוא הביט אל ידי שמנסות לפתוח את החגורה הארורה הזאת שלא נפתחת.