במבט לאחור

פרק 8

אדר וחברתו מתיישבים ליד השולחן שלו שזה רחוק מאיתנו אבל בטווח הראייה שלי. אני מסובבת את ראשי ורואה שמאיה מחפשת אותי בעיניים, אני מסמנת לה שהכול בסדר ומנסה להתעלם מהם כמה שאפשר, הערב הזה מתדרדר מרגע לרגע.

"סיון, אל תסתכלי עכשיו, אבל אדר יושב מולנו עם בחורה מתולתלת. את מוזמנת להתרשם ממנו." אני אומרת ומוסיפה, "ואני לא רוצה לשמוע עליו מילה, מכולכם." אני מעבירה את מבטי על כולם.

"רומי-" סיון מנסה לומר משהו.

"סיון שקט." אני קוטעת אותה.

"טוב, תניחו לה." רן אומר וקם.

"לאן?" אני נבהלת.

"להתפנות, את באה לעשות לי סיור?" הוא מחייך. אני קמה בחוסר חשק ומראה לו את המקום.

"הינה חמוד, וכאן השירותים, בהצלחה," אני מחייכת חיוך מאולץ ומסתובבת, אדר מופיע מולי.

"מה קורה רומי?" הוא נזכר לפנות אליי לראשונה לאחר שלושה ימים.

"היי, מה נשמע?" אני מצליחה לומר ולחייך חצי חיוך לא ברור.

"הכול טוב." הוא ממשיך לבר.

הלב שלי מחסיר איזו פעימה או שתיים, כאשר אני מבינה שהוא לא מתכוון לומר לי משהו נוסף אני חוזרת לשולחנות שלי, מגישה לכמה מהם חשבון, שואלת אם צריכים משהו, מפנה כוסות יין ריקות, אני רואה שמאיה בשולחן של החברים שלי, מגישה להם שתייה. הכרתי ביניהם קודם, במיוחד את מאיה ליונתן שכבר ראיתי זיקוקים באוויר ביניהם רק מהמבטים.

"רומי, את רוצה להוציא לחברים שלך צ'ייסרים על חשבון הבית." אדר מפתיע אותי ליד הבר. כשאני מגיעה לאסוף הזמנה.

"לא. זה בסדר, הם יכולים לדאוג לעצמם." חיוך לא ברור מופיע על פניו.

"אני בטוח, רק תדעי שאת יכולה לפנק אותם במשהו בכיף." הוא משיב ויוצא אל המתולתלת.

אני רוצה להרוג אותו, הוא חמוד ומרגיז באותה המידה.

אני לא מצליחה להבין מה השתנה בינינו מאז ההודעה שהוא שלח לי על כך שיש בינינו ניצוצות, הוא פתאום יושב פה עם מישהי בכזו חופשיות. אני מבינה שאני צריכה להתרחק ממנו כמה שיותר רחוק, חולפת בראשי מחשבה לקחת כמה ימי חופש, ולחזור חדשה לפה, כי ככה אני לא אוכל להמשיך.

"בואי ניסע לאילת." אני אומרת לסיון כשאני מורידה אל שולחנם סבב שתייה נוסף.

"מה יש לך? השתגעת?" היא בוהה בי כאילו נפלתי מהחלל.

"בואי ניסע לאיזה ארבעה ימים להתאוורר, מגיע לנו אחרי הצבא." אני קובעת.

"טוב, אותי שכנעת." היא מחייכת, ידעתי שלא יהיה קשה לשכנע אותה, "רגע, בואי נחשוב על זה, לאן? איך? מתי? איפה נישן?" היא ממטירה עליי מבול של שאלות.