במבט לאחור

פרק 36

"מחר זה קורה. את מוכנה?" יונתן אומר בזמן שאני מסדרת את התפריטים ליד הבר.

"איך נעשה את זה בוולמרג מבלי שאף אחד ישים לב?" אני שואלת.

"אל תדאגי נצליח. דני ואני נשמור עלייך, אמרתי לו שיש לי ידידה פצצה להכיר לו, כל מה שאת צריכה לעשות זה לגרום לו להידלק עלייך ולשחק את המשחק."

"אבל אסור שהוא ידע שאנחנו מכירים. איך אמרת לו שיש לך מישהי להכיר לו?" אני מתפלאת זה לא היה חלק מהתוכנית שלנו.

"אז תדאגי שהוא יתחיל איתך לבד ולא נצטרך לערוך היכרות ביניכם."

"מי מתחיל איתך?" אדר מפתיע אותנו ונועץ בנו את עיניו. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שנתפסה. "מה הסיפור רומי?" הוא מסתכל עליי בחשד. אני חייבת להסביר לו אני לא יודעת כמה הוא שמע, אולי הוא חושב שיונתן משדך לי מישהו.

"יונתן תספר לו." הוא נועץ בי מבט שאם היה אפשר להרוג במבטים כנראה שלא הייתי בין החיים עכשיו. אדר מושך כיסא בר ומתיישב לצד יוני. זו הפעם הראשונה שהם ידברו מאז שהם מכירים ואני מקווה שזה יעבור בשלום. יונתן לא אוהב אותו ורק בשבילי הוא מסכים לומר לו שלום ולפעמים גם להתראות. יונתן בוחן את אדר וכנראה מתלבט בדיוק כמוני אם זה רעיון טוב לשתף אותו בכל זה, לבסוף הוא מתחיל להסביר לו הכול ולא מזכיר את השם של מאיה. הוא אומר ידידה ומתאר לו את התוכנית לפרטי פרטים ככל שאני שומעת אותה יותר ויותר אני חוששת שזה לא רעיון כל־כך מוצלח.

"השתגעתם?" אדר קם מכיסא הבר, "מה זה נראה לכם משחק ילדים?"

"אדר, אין לנו ברירה," אני מנסה לדבר אל ליבו, יונתן מגחך לעצמו, נראה שהיה לו ברור שאחד כמו אדר לא יתמוך בזה. אבל גם זה לא ימנע ממנו להוציא את התוכנית לפועל, הוא נחוש בדעתו להוציא את האמת לאור. זה לא נותן לו מנוח מהרגע שמאיה סיפרה לו את הכול.

"יש לכם ברירה. יש משטרה בימינו, אתם לא יכולים לשחק בשוטרים וגנבים." אדר אומר בטון תקיף.

"אדר, אנחנו עושים את זה ולצערי אין משהו שתוכל לומר כדי להניא אותנו מזה." אני משיבה לו באותו הטון.

הוא מעביר את ידו על שיערו בתסכול, "אז תעשו את זה כאן בכדי שאוכל להשגיח מקרוב." לבסוף הוא עונה.

"אנחנו לא יכולים כאן." יונתן ממהר לענות לו, "מאיה כאן." והוא לא שם לב שחשף את מאיה.

"מאיה? מה הבעיה? היא לא יודעת על התוכניות שלכם?" יונתן ואני מחליפים מבטים ולא יודעים איך להגיב, "זו מאיה? הידידה?" לא צריך להיות גאון כדי להבין.

"אדר, בבקשה אל תגיד כלום, היא תהרוג אותנו, זה הרבה יותר מסובך ממה שאתה חושב." אני אומרת לו.

"אני אהרוג אותו קודם. אני לא אגיד כלום בתנאי שזה יהיה כאן, אני אדאג שמאיה לא תהיה כאן. אני רוצה להשגיח עלייך מקרוב וגם יש כאן מצלמות בכל מקום." הוא אומר בטון החלטי ומתרחק מאיתנו.