במבט לאחור

פרק 20

המקום הולך ומתרוקן וגם החברים שלי יצאו לא מזמן. מאיה נראית כמו מישהי באפיסת כוחות בקושי דיברנו במהלך המשמרת כל אחת והמחשבות שלה והעבודה שלה. אמיר ושי-לי גם הלכו לפני שעה, כשהכול נרגע כבר ולא נכנסו שולחנות חדשים יותר.

אנחנו מסיימים לסגור הכול, אני לא מדברת עם אף אחד בזמן הסגירה, אני רק רוצה לעוף מפה ולהגיע אל רן, יש בתוכי דחף לא מוסבר להיות איתו ולהתנחם בזרועותיו. משהו שלא הרגשתי עד עכשיו איתו.

אדר יושב בשולחן העגול שלו עם אוהד ושי שזכיתי להכיר בוולמרג, הם נראים בעיצומה של שיחה ולא מבחינים בנעשה סביבם. אני מנצלת את ההזדמנות שכולם עסוקים ושקועים בעצמם ובורחת מבלי לומר שלום לאף אחד, אני מסמסת לרן שאני בדרך ונכנסת לרכב.

אני נכנסת אל חדרי בשקט ומוצאת את רן שרוע על מיטתי. ידיו משולבות מתחת לעורפו והוא שקוע בתכנית טלוויזיה. אני זורקת את התיק לרצפה, סוגרת את הדלת אחריי ומתקרבת אל המיטה ובמחשבה של רגע נשכבת מעליו ונושקת לשפתיו, הוא מתבונן בעיניי מופתע ושואל, "רומי?" אני מניחה את אצבעותיי על שפתיו ומשתיקה אותו.

עיניי נעוצות בעיניו היפות, אני מצמידה את שפתיי שוב לשפתיו ומנשקת אותו בלהט. אני מושיטה את ידיי אל עורפו אוחזת בו חזק ומתפללת חרישית שלא יעצור אותי. אני נצמדת אליו אפילו יותר ונושקת לצווארו וחוזרת לשפתיו הוא מרים את סנטרי מביט בי לשנייה מחפש את אישורי ואני מעודדת אותו במבט להמשיך. כפות ידיו מטפסות לאורך גבי ומרימות את חולצתי, אני מרימה את ידיי והוא מעיף את החולצה לפינת הרצפה ובתנועה מהירה גם את חולצתו הוא  מצרף לערמה. הוא סוקר את גופי ואומר, "פאק רומי, את מושלמת," הוא הופך אותי על גבי ומתמקם מעליי. אני מנשקת אותו ברעבתנות, בהזדקקות, "רומי, רומי." הוא מתרחק מעט ומנסה להתיישב.

״אל תעצור רן,״ אני כורכת את ידיי סביב מותניו ומאמצת אותו אליי חזרה, ״נשק אותי.״ אני מפצירה בו, "אל תפסיק," אני אומרת ומתנשפת, מפחדת שאם הוא יעצור אותי אני לא אצליח להמשיך.

״רומי, שנייה, יפה שלי שנייה,״ הוא מתיישב לצידי, ״הכול בסדר? מה קורה לך?״

״אני לא מבינה את השאלה רן, אני מנשקת אותך מה לא בסדר?״

״רומי, אני רוצה את זה מהרגע שראיתי אותך תאמיני לי, אבל אני רוצה שזה יהיה מיוחד שיהיה מאהבה אמיתית. לא מערב לא מוצלח או שהבוס הדביל שלך עיצבן אותך או לא יודע מה לעזאזל עובר עלייך עכשיו. זו לא את ואני אהיה חמור גדול אם אנצל את המצב לטובתי. אני לא רוצה שמחר תתחרטי וזה יהיה הסוף ליחסים שלנו.״

אני מנסה להסדיר את נשימתי ובוהה בו מבינה שהוא צודק אבל ממש צודק. אני לא יודעת מה נכנס בי, אני עדיין לא מוכנה לשכב איתו, בטח לא מהסיבות הנכונות. ובכלל לפני כמה שעות הייתי בטוחה שאני עוזבת אותו, אני מרגישה שאני משתגעת ומנסה להרגיע את עצמי.