יונתן נשאר לישון אצלי הלילה, הוא קפץ בלילה להביא בגדים וחזר במהירות הוא לא רצה ללכת לדקה, רק כאשר אמרתי לו שייקח את הטלפון שלי איתו ושאף אחד לא מתקשר אליי בשעות האלו חוץ מהם וכולם פה במילא, רק אז הוא הסכים ללכת להתקלח ולהביא בגדים.
בקושי עצמתי עין במשך הלילה רק התהפכתי מצד לצד, דמיינתי אינספור פעמים את מאיה בסיטואציה הנוראית הזו, סיוטה של כל אישה. להיאנס ועוד על ידי קרוב משפחה במקום הבטוח שלך, במקום הכי מוגן שלך. אף אחת לא מצפה לזה או יכולה להתכונן לכזה דבר. נזכרתי באבא שכל הזמן מזהיר אותי לשמור על המשקה שלי קרוב אליי ולא לעזוב אותו לרגע, אך מה ניתן לעשות כשזה מגיע מתוך המשפחה שלך, איך אפשר להגן על עצמך? הדאגה של אבא מובנת לי עכשיו יותר מאי פעם, אני מפחדת לספר לו שזה מה שקרה למאיה כי אז בכלל הוא יתחרפן וידאג לי יותר ממה שהוא כבר דואג.
יונתן לא הצליח להירדם גם כן, שמעתי אותו כל הלילה מזפזפ בשלט ועובר מערוץ לערוץ, הסיפור השפיע עליו באופן קשה הוא לא מעכל שזה מה שעומד מאחרי כל המסתוריות שלה.
*
"בוקר טוב יוני," הוא יושב על הספה, עיניו נעוצות במסך הכבוי.
"בוקר."
"רוצה קפה?" אני שואלת אותו.
"כן, תודה." אני עולה למעלה ומכינה לנו קפה, הבית שקט, כנראה כולם עדיין במיטות, נשארנו ערים עד מאוחר אתמול, בימי שבת הם מרשים לעצמם להתפנק עד מאוחר במיטה.
"יוני אתה חייב לנסות לישון קצת היא לא תתקשר עכשיו בכל מקרה, אם היא תתקשר זה יהיה בלילה, תנסה לחזור לישון אני אהיה פה לצידך ואם היא תתקשר אעיר אותך." אני מגישה לו את הקפה.
"כן אני גמור. אבל אני לא יכול להירגע, איך שאני עוצם עיניים אני רואה את השרון הזה מול העיניים, בא לי לרצוח אותו."
"אנחנו לא יודעים אם זה הוא ובכלל אם כל זה באמת קרה. אל תטריד את עצמך עם זה עדיין עד שנדע."
"אני בטוח שזה קרה ושזה הוא. בגלל זה גם לא פרסמו את השם שלו, יש לו ערימות של כסף בטח שילם למיטב עורכי הדין שלא יפרסמו את שמו כדי שזה לא יפגע לו בקריירה."
"באמת לא היה רשום כלום על משפט, אתה חושב שזה נסגר ככה?"
"לא יודע רומי, לא יודע כבר מה לחשוב."
אנחנו יושבים ככה בשקט כל אחד שקוע במחשבותיו, ולא מוציא מילה.
*
"מה עכשיו תשב בבר כל הערב?" אני שואלת את יוני כשאנחנו מחנים את הרכב בכניסה לטורו, יונתן לא היה פה מאותו הערב במסיבת השחרור של דני.
"כן, סיון ודני יבואו עוד מעט ונשב בשולחן בצד."
"או־קיי אז תחכה קצת ברכב עד שנפתח לפחות, אני לא יכולה להשאיר לך את הטלפון כי יש כל מיני ספקים שמתקשרים או אמיר, אבל אקרא לך אם יהיה משהו."
YOU ARE READING
במבט לאחור
Romanceרומי, בחורה בת 20 שהשתחררה מהצבא, הכל כבר היה לה מתוכנן- להתחיל לעבוד בבר הכי שווה בתל אביב, לשכור דירה עם החברה הכי טובה ולהרשם ללימודים. יחד עם חבריה הטובים והבלתי נפרדים היא רק חיכתה לחיים שאחרי הצבא- לבלות, להנות ולנסוע לחופשות משותפות שום דבר ל...
