במבט לאחור

פרק 25

אני פוקחת את עיניי ומרימה את הטלפון מהשידה שלצד המיטה, דברי איתי!! יונתן שלח לי הודעה לפני שעה.

אני בטוחה שמאיה סיפרה לו שהיא עוזבת.

"מה?" אני שואלת בקול מנומנם.

"הערתי אותך?" הוא שואל מבולבל.

"אידיוט! אני התקשרתי אליך!"

"נו את יודעת למה אני מתכוון, לא משנה."

"מה יוני? דבר."

"הייתי עם מאיה אתמול היינו במסעדה, הכול היה טוב ויפה, יצאנו משם אליי הביתה, דיברנו, צחקנו,"

"שכבנו." אני מוסיפה.

הוא מתעלם ממני ולא מכחיש, "הצעתי לה להישאר לישון והיא סירבה. היא אמרה שאנחנו לא זוג משהו כזה וביקשה שאקח אותה לרכב שלה שהשאירה בטורו."

"או־קיי, איך אתה מרגיש עם זה?" אני מרגישה כמו אימא שלי לרגע, אבל מבינה שמאיה לא סיפרה לו את הסיבה האמיתית למה היא לא רוצה להישאר ללילה, וגם לי אסור לספר לו, אני אהרוג אותה.

"אם אני מתקשר אלייך על הבוקר כמו פאקינג בחורה איך נראה לך שאני מרגיש עם זה?!" בחיים לא שמעתי את יונתן ככה. מעולם הוא לא התרגש מבחורה או הציע לבחורה לישון אצלו. אני חייבת לדבר עם מאיה שתשחרר את חבר שלי.

"כשהקפצת אותה לטורו, לא דיברתם ברכב?" אני מנסה להבין אם בכל זאת אולי רמזה לו משהו לגבי הטיסה הקרובה.

"לא. היא שתקה ואמרה רק שהיא עייפה. אני לא יודע מה לעשות איתה רומי, היא הבחורה היחידה שמעניינת אותי מזה הרבה זמן מאז פזית בעצם. היא נראית מדהים, גוף מושלם, חכמה, מצחיקה, כיפית, לא משעמם איתה לרגע, אני לא מבין מה קורה פה." הוא אומר בייאוש.

"מה יש להבין יונתן, היא עוזבת את הארץ בקרוב." הוא לא מתאר לעצמו כמה בקרוב.

"אז למה לעזאזל היא משחקת איתי?" הוא צועק.

"אני לא יודעת מה הסיפור באמת, אני אבדוק איתה," היא גורמת לי לשקר לחבר הכי טוב שלי.

"היא לא תגיד לך כלום, היא מודעת למצב בינינו."

"אני אנסה."

"טוב אני הולך לים, נדבר אחר-כך."

"תיהנה."

ידעתי תמיד שיש ליונתן לב ענק ומי שתזכה בו תהיה מאושרת אבל לא חשבתי שדווקא מאיה היא האחת ועוד זו שתשבור לו את הלב. אני מתקשרת אליה והיא לא עונה.

*

ימי חמישי נהיו ממש קשים בבר, תמיד מפוצץ ואני בקושי מצליחה לנשום מרוב העומס, אני מתנחמת בדבר אחד שאוכל לתפוס את מאיה ולהעמיד אותה במקום לגבי יונתן.