במבט לאחור

פרק 12

כל־כך נהנינו היום שלא הרגשנו את הזמן שטס. טיילנו בקניון קנינו מלא שטויות, רן קנה לאחיות שלו המון קשקושים. לא לפני שעשינו להן שיחות וידאו והן שיגעו אותו כל־כך עד שאמר לי קחי את הארנק, קחי את הטלפון ותקני להן מה שהן רוצות אני בחוץ.

התחלתי להרגיש ממש טוב במחציתו, התנהלנו פתאום כמו זוג, זה ריגש והפחיד אותי באותה מידה אבל הרגשתי שאני כאן כדי לתת הזדמנות אמיתית וידעתי שכל עוד אדר גם לא שולח לי את ההודעות שלו או איזשהו סימן חיים אז אני באמת מרגישה בתוך זה.

סיימנו את הערב בטיול קצר בטיילת, קנינו קצת שרשראות, צמידים כל מיני קשקושים שיש למדרחוב של אילת להציע לתיירים. סיון ואני עשינו צמות בשיער. כל פעם שאנחנו באילת זה חובה לחזור עם צמות הביתה, יונתן צחק עלינו ואמר שככה יודעים אם מישהי הייתה באילת לפי הצמות.

*

"רני, על מה אתה חושב?" אני מניחה את ראשי לצידו, הוא מושך אותי אליו ומחבק אותי.

"הרבה דברים האמת."

"תגיד לי משהו אחד."

"עלייך." אני נותנת לו מכה קטנה על הבטן וצוחקת. "נו תהיה רציני."

"אני חושב באמת עלינו, כמה טוב לי עכשיו ולא בא לי שהטיול ייגמר, ועל זה שאני נוסע להרבה זמן לבסיס ויש לי שם בטח מלא עבודה, כל מיני כאלה."

"באמת כיף לי פה, גם לי לא בא שייגמר." מחשבותיי נודדות אל אדר רק אם לא היה אדר בעולם כנראה שרן ואני יכולים באמת לבנות משהו טוב ביחד, אבל אני מתה מפחד מהתחושה שלא משנה כמה זה יתחזק בין רן לביני, החולשה לאדר כאן כדי להישאר. כמו יקום מקביל.

"רומי, אל תדאגי, הכול יהיה בסדר, אני אעשה הכול כדי שזה יצליח." הוא משרה עליי תחושת רוגע, אני לא בטוחה שהכול תלוי בו אבל נאחזת בזה לעת עתה.

אני עוצמת את עיניי, ומתישהו מרוב מחשבות, שקעתי בשינה עמוקה.

*

אנחנו מתארגנים לנסיעה חזרה, אתמול היה לנו יום מושלם, בילינו את רוב היום בבריכה במלון רויאל ביץ', רן הזמין לי ולו מסאז' זוגי, יוני צחק עליו שהוא לא נתן למעסה גבר לטפל בי, אז הוא נתקע עם הגבר ולא הרגיש בנוח כל העיסוי.

בערב יצאנו למסעדת דגים טובה שהמליצו לנו עליה במלון, החלטנו להעביר את הערב בחדר, הבנים לימדו את סיון ואותי לשחק פוקר, אחרי שקלטנו את העניין לקחנו להם את כל הכסף, עד שיונתן שוב התעצבן וחתך לישון.

כולם בדממה עכשיו בחדר מרוכזים באריזות, מסדרים דברים אחרונים, רן יורד לשים את התיק שלו ברכב, אני חושבת עליו וליבי מתכווץ, אנחנו כל־כך נהנים כאן אבל עדיין מתגנב לליבי חשש שאני מקווה שלא אפגע בו בסוף.