במבט לאחור

פרק 26

אני מתעוררת מוקדם מהרגיל, לא ישנתי טוב בלילה. אני מוטרדת מהמסיבה של דני וממאיה שנעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, היא לא הייתה במשמרות ביומיים האחרונים ולא ענתה לשום שיחה ממני או הודעה ושלחתי לה איזה חמישים כאלו.

"היי אבא, בוקר טוב." אבא יושב עם העיתון במטבח, כמה שאני אומרת לו שהיום יש הכול בטלפון ושלא צריך לקנות עיתון כדי להתעדכן הוא אוהב את ההרגשה של העיתון של פעם, הוא טוען שמעט מאוד דברים מזכירים לו בית ועיתון זה דבר שתמיד מזכיר לו את אבא שלו והוא ימשיך לקנות עיתונים כל עוד מייצרים אותם.

"היי רומוש, למה התעוררת כל־כך מוקדם?"

"לא יודעת, לא ישנתי כל־כך טוב, אבא," אני אומרת בהיסוס, "איך היה עם רן?" הוא מציץ מבעד לעיתון,

 "היה ממש נחמד, הוא שיחק עם עומר בפלייסטיישן ואכל את העוגה שהכנתי."

"הכנו אבא." אני מתקנת אותו בחיוך.

"אגב, הוא אמר שהיא טעימה מאוד." הוא מחייך בגאווה. "רומי הוא בחור טוב רן, אבל את יודעת מה אני חושב."

"אני יודעת אבא, באמת שאני יודעת, אני מקווה שהיום הכול יהיה מאחוריי ושההרגשה הרעה שאופפת אותי תיעלם."

"אני בטוח שברגע שתגידי לו את האמת, אבן גדולה תרד מליבך מתוקה שלי."

*

אני שוכבת במיטה וחושבת על כל המצב שלי, היום בערב הכול ייגמר. יכול להיות שרן לא ירצה להיות בחיי יותר. אני נעצבת כשחושבת שיכול להיות שלא אראה אותו יותר, אני אוהבת את רן מאוד, אבל לא מאוהבת בו, כמה שניסיתי ולרגעים היה נדמה שאני כן מצליחה לפתח אליו רגשות, זה לא הצליח להתרומם ולעבור את מחסום החברים הטובים.

אני מחליטה לסמס לסיון שאולי היא תרגיע אותי מעט לקראת הערב.

אני: סיוני...

סיון: מה קורה רומוש?

אני: אני בלחץ לקראת הערב.

סיון: מבינה אותך, חשבת כבר מה תגידי לו?

אני: ממש לא, מקווה שיגיע הרגע ושאדבר מהלב. הלוואי ויבין אותי..

סיון: אני גם מקווה.

אני: מה קורה אצלכם? אני מנסה לגשש אם מיקי דיבר איתה, למרות שאני בטוחה שהיא הייתה אומרת לי מייד אם כן.

סיון: הכול בסדר, אנחנו אצל דני. הוא משחק עם יונתן בפלייסטיישן, הם כמו שני ילדים קטנים מצחיקים אותי.

אני: חחחח, מקווה שדני נותן לו לנצח שלא יבכה...

סיון: הוא כבר בכה, תגידי מה הסיפור עם מאיה? היא ענתה לך בסוף?