במבט לאחור

פרק 23

"סיון תבדקי את ההודעות בטלפון שלי בבקשה, אני לא מסוגלת."

היא מציצה בטלפון ונראית מרוכזת, אני מבינה שיש הודעה מרן ומפחדת לשמוע מה יש לו לומר.

"ממי את רוצה לשמוע קודם?" היא שואלת לבסוף.

"מה הכוונה?"

"יש מאדר הודעה וגם מרן." אני מתיישבת על קצה המיטה.

"רן." אני אומרת ומשחררת נשימה עצורה.

"או־קיי הוא רשם, יפה שלי התגעגעתי מאוד. מת לשמוע את קולך. ראיתי שחירפנת את כל הגברים בקריוקי ואני מקווה שכולם יודעים שאת שלי! תחזרי אליי, אני זמין. עיניי מתמלאות שוב בדמעות.

"סיון מה אני עושה? איך הגעתי למצב הזה?"

"את רוצה לשמוע מה אדר רשם?" היא נחושה להשמיע לי את שניהם משום מה.

"נו."

אני מקווה שאת יודעת שהתכוונתי לכל מילה בשיר, את לא כמו כולן!!

אני לא מצליחה להתרגש מההודעה שלו, אני בטוחה שבכל מצב אחר הייתי מאוד מתרגשת אבל כל המצב הזה רק מכאיב לי כעת.

סיון זורקת את הטלפון על המיטה ונשענת על האמות שלה לצידי, "תראי, אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות חוץ מלכי אחרי הלב שלך. אם זה רן תישארי עם רן, אם זה אדר אז תיפרדי מרן, אין מה לעשות כמה שזה כואב הוא יצטרך להתגבר על זה."

היא לוקחת נשימה, "כמה שאני אוהבת את רן ורוצה שתהיו יחד ושתינו יודעות איזה גבר גבר הוא, אני אוכל להסתדר גם עם אדר בשבילך למרות שאני לא מתה עליו." היא צוחקת ואני שמחה שהיא מנסה להקליל בשבילי את כל המצב הזה.

"סיונית, אני מפחדת. רן הבהיר לי יפה מאוד באילת שידיד שלי הוא לא יהיה יותר."

"אז הוא לא יהיה. מה נעשה? את לא יכולה להישאר עם מישהו שאת לא מאוהבת בו, נכון?"

"נכון." היא צודקת. אין לי ברירה אלא להיפרד ממנו ולנסות להבין מה קורה לי כשאדר בסביבתי.

"טוב, בואי נראה איזו קומדיה קיטשית ונלך לישון."

"רגע. אני חייבת לענות לרן."

"מה תגידי לו?"

"לא יודעת בכל מקרה אמרתי לדני שאעשה את זה רק אחרי המסיבה בשבת, ארשום שאני גמורה והולכת לישון."

"או־קיי."

אני מרימה את הטלפון שלי מהמיטה, נכנסת לווטסאפ ורואה שרן לא מחובר אני מסמסת לו במהירות, אני שמחה שאתם בריאים ושלמים, מקווה שלא עבדתם קשה מדי. הולכת לישון, לילה קשה בעבודה, נדבר מחר, נשיקות. ומניחה את הטלפון במטען.

סיון בוחרת סרט בVod קיטשי שראינו שמונים פעמים יחד ואף פעם לא נמאס לנו ממנו, חופשיות על הבר. אנחנו כבר מכירות את כל הסצנות בעל פה ומצטרפות במקהלה אליהן בכל פעם כשהן שרות על הבר.