במבט לאחור

פרק 35

בימים האחרונים אני מסתובבת חסרת מנוחה ולא יודעת למה בדיוק, עם אדר הכול מתקדם ויש לי פרפרים וכל מה שצריך בתחילת קשר, אך אני עדיין לא מרגישה שאני 'אול אין' ויש לי המון ריקושטים מהתקופה הפחות טובה שעברנו ובמיוחד כשאני שומעת את יוני ודני מדברים על רן וינאי אני מתחרפנת רק מלשמוע את שמם. אני מרגישה אליהם געגועים עזים, גם כשטוב לי עכשיו אז זה עצוב לי שהם לא חלק מהחיים שלי יותר.

*

אני שומעת את הטלפון רוטט ובקושי מצליחה לפקוח את עיניי, תהיי מוכנה בשעה שש, אדר מסמס לי.

אני: למה כזה מוקדם? ההופעה בתשע, היא בכלל לא תעלה בזמן.

אדר: כי אנחנו צריכים להגיע מוקדם, אנחנו חלק מהצוות הרפואי ואלו השעות שמגיעים. אני מתיישבת במיטה במהירות וקוראת שוב את ההודעה.

אני: אנחנו חלק ממה????

אדר: חחחח חלק מהצוות הרפואי, תלבשי חולצה טי לבנה וג'ינס. לא על זה חשבתי כשהוא אמר שמצא דרך להיכנס להופעה.

אדר: תגידי גם לסיון ומאיה להתלבש ככה, ניפגש, ביי.

אני צוחקת לעצמי חלק מצוות רפואי, למדוד חום אני לא מצליחה. סיון ומאיה יהרגו אותי.

"שומעות," אני מוצאת את שתיהן במטבח שותות קפה, "צריך ללבוש היום חולצת טי לבנה וג'ינס." הן מחליפות מבטים ונועצות את מבטן בי בזמן שאני מכינה קפה.

"תסבירי." מאיה אומרת.

"אנחנו חלק מהצוות הרפואי לדבריו של אדר." אני מסבירה להן. סיון צוחקת.

"לא מאמינה לך, מגניב." אני מופתעת מתגובתה, הייתי בטוחה שהיא תהרוג אותי בגלל שהיא לא תוכל לדפוק הופעה לכבוד סיה.

"אני לא יודעת עדיין מה זה אומר אבל זה מה שאדר אמר. תהיו מוכנות בשש." אני אומרת להן ויוצאת אל המרפסת עם הקפה, בשבוע האחרון אדר ואני התקרבנו מאוד, הרגשתי שהוא משתדל כדי לרצות אותי וכדי להיות נחמד אליי, הדבר היחיד שמציק לי בבטן זה העובדה שרן וינאי בילו את כל סוף השבוע עם דני ויונתן, לא יכולתי להראות את עצמי שם מפני שכך התוכנית של יונתן הייתה נופלת ולא יוצאת לפועל. מאיה ואני עבדנו כל סוף השבוע, ונפגשנו בלילות איתם בדירה, אפשר לומר שהם עברו לגור בדירה שלנו, כל לילה הם אצלנו, יונתן ודני לא כל־כך משתפים אותי במה שנאמר שם והאמת אני גם לא שואלת אני פוחדת מהתשובה, אני רק יודעת שיונתן השיג את מה שרצה מהשרון הזה והכול מתקדם לפי התוכנית.

*

"מה קורה בנות?" אנחנו נכנסות לרכב של אדר, אני רגילה לראות אותו עם חולצות מכופתרות, פתאום בחולצה טי פשוטה הוא נראה צעיר יותר.