11

144 19 2
                                    

הארי התעורר למחרת ומצא את עצמו עדיין בכיסא הלא נוח במרפאה. הוא הביט לעבר מאלפוי שהיה עדיין מחוסר הכרה. עם זאת, הוא שם לב שהבלונדיני לא נראה חיוור כמו אתמול.

"אה, הארי, אתה ער." נשמע קול והארי נבהל כשראה את דמבלדור יושב לידו.

"שלום פרופסור... למה אתה כאן, אדוני?" הארי שאל תוך כדי מתיחה. 'הערה לעצמי', חשב הארי, 'לעולם אל תישן בכיסא כזה שוב. זה מרגיש כמו גיהנום למחרת.'

"אני כאן כי פרופסור סנייפ הופיע במשרדי אתמול מאוחר בערב עם חמישה תלמידים קשורים. הוא כמובן סיפר לי מה קרה. אבל לצערי, אני עדיין צריך לשאול אותך באופן אישי."

הארי נאנח. הוא ממש לא רצה לספר את הסיפור מחדש. הארי ניסה לחשוב על דרך לדחות את זה כשעלה לו רעיון.

"אדוני, אני אוכל אולי לתת לך את הזיכרון שלי ממה שקרה? זה יהיה קל יותר ככה. בנוסף, אני לא אצטרך לספר לעוד אנשים שוב מה קרה."

"כמובן, הארי, זאת כנראה הדרך הכי טובה להתמודד עם זה." המנהל שלף בקבוקון ריק מהגלימה שלו והושיט אותו להארי. "אני תמיד נושא אחד למקרה שאני אראה משהו שאני לא אוכל להרשות לעצמי לשכוח מאוחר יותר." דמבלדור הסביר להארי, שנתן בו מבט שואל.

הארי הוציא את שרביטו והניח אותה על הרקה שלו, חושב על מה שקרה במסדרון ואחר כך.

הוא עצר רגע לפני שזה הגיע לשיחה האישית שלו עם סנייפ. זה היה אישי בשבילו, ובנוסף לכך, הארי לא ידע מי יראה את הזיכרון הזה והוא לא רצה שסנייפ יחשף בתור מרגל. הארי הרחיק את השרביט מראשו ושם את חוט הכסף הארוך המחובר אליו בבקבוקון.

שינוי ביישור של כוכב - פאנפיק דרארי מתורגםWhere stories live. Discover now