19

135 16 5
                                    

הארי, להפתעתו הרבה, התעורר לפני דראקו למחרת בבוקר. הוא התכוון להעיר את הבלונדיני, אבל כשראה את הנער השני,  הוא החליט לתת לו לישון עוד קצת.

הבלונדיני, הארי שם לב, נראה כאילו כמעט לא ישן כלל אתמול בלילה. היו לו עיגולים שחורים סביב עיניו ואפילו בשנתו הוא נראה מאוד עייף. הארי החליט לעזוב אותו בשקט והלך להתקלח ולהתחיל להתארגן.

אחרי שהתקלח והתלבש, הוא החליט להעיר את דראקו.

"דראקו," אמר הארי בשקט. כשזה לא עבד, הוא הגביר את קולו יותר ויותר. בסופו של דבר, הוא פשוט טיפס על המיטה והעיר אותו.

"מה?" דראקו מלמל בעצבנות, גבו עדיין מול הארי.

"אתה צריך לקום, דראקו. יש לנו שיעורים היום."

הבלונדיני התהפך כדי להביט בהארי, מגיע כמעט מול פניו. "אני לא רוצה." הוא מלמל לפני שעצם שוב את עיניו והניח את ראשו על זרועו של הארי.

הארי התבונן לשנייה בבלונדיני לפני שנרדם עליו. הוא מצא את עצמו מחייך, מה שבלבל אותו מעט, אז הוא התמקד בלהעיר שוב את דראקו.

"קדימה דראקו." הוא אמר כשנשכב ליד הבלונדיני כדי שיהיה לו נוח. "אתה ברצינות צריך לקום."

"ממממ" דראקו מלמל לפני שהתקרב והניח קלות את זרועו סביב מותניו של הארי.

הארי התקשח לפתע בהפתעה לפני שנרגע באופן לא מודע. הוא נאנח וניסה למצוא דרך לגרום לנער שהחזיק בו כרגע לקום. הארי לא שם לב שבזמן שחשב, הוא העביר את ידיו באופן לא מודע בשיער של הבלונדיני. הוא הבין מה הוא עושה רק כשדראקו נאנח בשביעות רצון ונשען לתוך ידו.

'מה אני עושה?' הארי חשב. 'למה עשיתי את זה?! ודראקו אהב את זה?' תהה הארי, מביט בבלונדיני המונח בזרועותיו. 'אפילו איך שאנחנו נמצאים... אפילו לא שמתי לב עד עכשיו! איך לא הרגשתי כלום, או לפחות איך לא הרגשתי לא בנוח?' לומר שהארי היה מבולבל יהיה תיאור מדויק. 'ודראקו... הוא אהב את זה? זאת אומרת... בעצם, לא, לא בהכרח.' חשב הארי. 'הוא ישן. הוא לא יודע שזה אני...' מסיבה כלשהי שהוא לא הצליח להבין, המחשבות האחרונות העציבו אותו מאוד.

הארי הבין שהוא באמת צריך להעיר את הבלונדיני, אחרת הם יחמיצו את ארוחת הבוקר.

"בסדר דראקו, אתה צריך לקום. עכשיו. או שתאחר."

"אמרתי שאני לא רוצה." דראקו מלמל בשקט פעם נוספת.

"תראה, עד כמה שהייתי רוצה שהיד שלי תישאר איתך, אני צריך אותה לשיעורים, אז..." הוא אמר בהתגרות.

הבלונדיני פקח את עיניו והסמיק בגוון כהה למדי של אדום כשהבין שהוא משתמש ביד של הארי בתור כרית.

"סליחה." הוא אמר כשקם במהירות. הארי התבונן איך הנער השני ממהר לחדר האמבטיה להתכונן. הוא חייך חיוך קטן והכין את התיקים של שניהם כדי שיוכלו לצאת לארוחת הבוקר ברגע שדראקו סיים להתכונן.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•

נקודת מבט: דראקו מאלפוי

'אני כל כך טיפש!' חשב דראקו כשהתלבש אחרי המקלחת. 'איך יכולתי לעשות את זה? הארי יחשוב שאני מחבב אותו בוודאות עכשיו... מרלין, למה לא יכולתי להתעורר קודם?'

הוא הסתכל על עצמו במראה וראה את השקיות השחורות מתחת לעיניו. הוא נאנח לעצמו לפני שסידר את שיערו כרגיל. 'אם כל השאר הולך להיראות חרא, לפחות השיער שלי צריך להיראות טוב.' הוא חשב. עם זאת, אחרי כמה דקות הוא נאנק בתסכול והחליט פשוט לעזוב את זה. 'ברור שזה לא יעבוד בכל מקרה.' הוא החליט, ולבסוף התייאש.

הוא יצא מהשירותים וגילה שהארי כבר ארגן את התיקים שלהם.

"אתה בסדר, דראקו?" הארי שאל.

"פשוט עייף..." ענה דראקו. 'למה דווקא היום אנחנו צריכים ללכת ללמוד?'

דראקו התבונן בהארי כשהתקרב אליו והוציא את שרביטו. הנער שחור השיער אמר כמה לחשים שדראקו לא שמע מעולם לפני כן ואז סובב את דראקו אל המראה כדי שיוכל לראות את ההשתקפות שלו. דראקו הופתע לגלות את עצמו נראה כמו איך שבדרך כלל הוא נראה כשהוא הולך לשיעורים. למרות שהשיער שלו עדיין נראה מבולגן.

הוא תהה למה הארי עשה את זה בשבילו.

"חשבתי שתרצה להיראות מסודר ושתאהב איך שאתה נראה כשאתה הולך לבית ספר." אמר הארי במשיכת כתפיים.

'איך הוא עושה את זה?' דראקו שאל את עצמו. 'איך נראה שהוא תמיד יודע מה אני צריך עוד לפניי?'

"תודה." הוא אמר בחיוך. 

הארי החזיר לו חיוך עוצר נשימה לרגע לפני שהוא קימט את מצחו.

"רק עוד דבר אחד." אמר הארי.

דראקו עמד בשקט מאוד כשהארי נראה מתקרב יותר ויותר. לבסוף הארי נעצר ממש מולו. דראקו התבונן בהארי בדממה, איך הארי, עם מבט מרוכז על פניו, החל להעביר את אצבעותיו בשערו המבולגן של דראקו. דראקו עצם את עיניו וניסה לשמור על נשימתו אחידה.

'מרלין,' חשב דראקו, 'הוא יודע מה הוא עושה לי עכשיו? קודם בבוקר ועכשיו זה.' הוא פקח את עיניו כשהארי סיים. הוא הבחין שהארי מסמיק קלות אבל החליט לא לחשוב על זה יותר מדי, כדי שלא יפתח תקוות שווא. 'הוא כנראה פשוט נבוך בגלל שהוא קרוב אליי כל כך והוא לא רוצה לתת לי רושם שגוי.' הוא סיכם.

"הנה, עכשיו אתה נראה מושלם." אמר הארי. 

"מושלם, אה?" דראקו אמר בחיוך ענק.

להפתעתו, הנער השני הסמיק שוב. "כן... בכל מקרה, אנחנו צריכים לאכול משהו לפני השיעור."

"אחרייך." אמר דראקו כשקיבל את התיק שלו מהארי.

יחד, שני הבנים עשו את דרכם לארוחת הבוקר, צריכים כוחות כדי להתמודד מול התלמידים האחרים.

שינוי ביישור של כוכב - פאנפיק דרארי מתורגםWhere stories live. Discover now